שלום וברכה אישה יקרה כל כך.

קוראת אותך ומתמלאת הערכה על העשייה שלך, יש בך הרבה כוחות ואנרגיה. את פועלת בשלושה מישורים, בית, לימודים, עבודה.

וואו! מגיעה לך צל"ש.

חרוצה ולוקחת אחריות..

את שואלת, למה האישה צריכה לעשות הכל..

את באמת עושה המון. וזה מאוד יפה..

אני רוצה לשאול אותך,

מי אמר שאת צריכה לעשות הכל?

את יודעת מה ההבדל בין צריכה לרוצה?

'צריכה' – זו עשיה שמגיעה ממחויבות חיצונית

'רוצה'- זו עשיה שמגיעה מתוך בחירה פנימית.

פעמים רבות אנחנו פועל בחיים מתוך מקומות שלא מספיק מדויקים עבורנו.

זה יכול להיות מתוך מחויבות לענות על הצפיות של ההורים/ הבעל/ הסביבה.. זה יכול להגיע ממקום של פחד : מה יגידו עלי..

יכול להיות מפחד משינוי והעדפה של מה שמוכר וידוע..

פחד מלהצליח, מלפגוש טוב..

כל המקומות האלו, גורמים לאני הפנימי שבנו להתכווץ.

האני הפנימי- זה הרצון האמיתי שלנו.

בכל אדם יש נקודה טובה , יחודית ששיכת רק לו. לא משנה כמה שלא נאמין שזה ישנו, זה תמיד שם.

הרבה פעמים זה מכוסה בהרבה שכבות ויכול לקחת זמן עד שנפגוש אותה בתוכינו.

הנקודה היא הטוב המיוחד שיש באדם. ולכל אדם יש לתת לעולם גילוי וטוב יחודי שרק הוא יכול להביא.

כשנתחבר אל אותה נקודת הטוב שיש בנו. באופן טבעי נרצה לפעול בעולם . ויותר מזה, נאהב את העשיה שלנו,

היא תמלא אותנו בשמחה. היא מגיעה מתוכינו- מהטוב הפנימי שבנו.

אפשר לדמין את עצמינו כמו מעגל

הנקודה הפנימית -היא הטוב האין סופי שיש בנו. ושם נמצאת הנקודה הטובה היחודית שבנו.

ומסביב- כמו קליפות של בצל, יושבות כל האמונות שלנו על עצמינו. מה אנחנו כן ומה אנחנו לא..יש שם את החוויות הכואבות יותר או פחות שעברנו.. את מה שאמרו לנו ומה שלא.. ובמשך החיים נערמו שם קליפות של :חוסר אמון, פחד, דאגה, יאוש, ניכור ועוד ..

כל אלו הם קליפות שמרחיקות אותנו מהנקודה הפנימית שהיא האמת.

כל עוד הקליפות נמצאות בתוך ליבנו ולא שיחררנו אותם. אנחנו מונעים ופועלים משם, כמעט תמיד בלי שנדע.

ויכולנו להמשיך כך שנים ולא להיפגש עם הטוב המיוחד שיש בתוכינו.

אבל מה,

השם כל כך אוהב אותנו.

לא רוצה שנפספס את עצמינו והטוב שבנו ושולח לנו הזדמנויות שונות כדי שנזכה לסובב את הראש פנימה אל ליבנו ולמצוא את הטוב הזה.

אחת ההזדמנויות היא התחושה שלא טוב לנו עם מה שאנחנו עושים. שאין בנו שמחה וסיפוק. שמרגיש לנו מרמור ותסכול..

נכון, יקרה. זה נורא להרגיש כך.

אבל אפשר גם לראות בזה מתנה.

את שואלת למה אישה צריכה לעשות הכל..

אם הייתה לך עכשיו אפשרות לעשות מה שאת אוהבת, את כל מה שאת אוהבת. האם גם אז היתה עולה בך השאלה- למה אני עושה הכל?..

מאמינה שלא. כי כשעושים מה שאוהבים, פשוט עושים, הכל.

זה לא ענין של כמות. השאלה מאיפה אנחנו עושים את הדברים..

אם יש את ההרגשה שאני עושה כי אני 'צריכה' זו הזדמנות להתבונן מהיכן מונעת העשיה.

צריך=חייב

רוצה=בוחר

עשיה מתוך מחויבות מכווצת אותנו ולוקחת מאיתנו את החרות והשמחה

עשיה מתוך בחירה ממלאת אותנו בשמחה, טוב והתרחבות הלב.

ועכשיו אליך, אישה יקרה מאוד.

הפניה שלך מספרת שיש בך עצב וחוסר שמחה.

מוכנה לקחת את הכוחות ויכולת המיקוד שלך ולהתבונן פנימה,

לראות שיש כאן הזדמנות למפגש אחר שלך עם עצמך, ולצמוח .?

בואי נתבונן יחד.

את עובדת, לומדת, מגדלת ילדים ברוך השם.

מה מכל אלה את הכי אוהבת?

ממה את הכי נהנית?

את אוהבת את העבודה שלך? הלימודים? למה בחרת דווקא בהם?

נהנית להיות עם הילדים? זה זמן חוויתי וכיף או שאת מחכה שיעבור הזמן..?

מסכימה שנרד קצת פנימה?..

מאמינה שאת מודעת לדברים הטובים שבך. מתאים לך להיכנס אל תוכך ולרצות למצוא את הטוב המיוחד שבך,

מידה אחת שבה את מרגישה שאת הכי חזקה בה.

מכירה אותה בתוכך?

את מרגישה שהעבודה והלימודים מוציאים ממך את הטוב שבך?

תקשיבי לעצמך ותבדקי, אולי נכון לך לעשות שינוי כל שהוא במערכת שיהיה יותר נכון ומדויק לך.

אולי נכון לך בתוך העומס לעשות דברים שאת רוצה בהם ולא רק מה שצריך.

זה יכול להיות הכל, שעה שקטה עם ספר, חברה, כוס קפה…

אני מאמינה שאם את מרגישה שהעסק הזה כבד עליך, זו הזדמנות לראות מה בפנים לא מדויק לך. לדבר עם עצמך בכנות וברוך ולהרגיש מה את רוצה באמת.

איך היית רוצה שהמציאות תראה. מה את יכולה לעשות בשביל זה, בשביל עצמך.

פשוט להיות קשובה לעצמך, לרצונות ולצרכים שלך.

בעייני, כשאת תתחברי אל הרצון האמיתי שלך, אל נקודת הטוב הפנימית שבך. באופן טבעי העשיה תיהיה מתוך אהבה, תרגישי שמחה.

זה לא אומר שלא יהיה כלל קושי, אבל כשזה יגיע מתוך רצון ובחירה גם הקשיים יקבלו משמעות ויהוו הזדמנות לגדילה.

זו עבודה פנימית, תהליך עם סבלנות. אבל השמחה והטוב הפנימי שפוגשים שם הוא לאין ערוך.

לבנתים, במצב הנוכחי כעת, אולי יהיה לך נכון לדבר על זה עם בעלך. על הקושי שלך, להסתכל בעיניו ולשמוע אותו מבפנים. נסו לקים שיחה שבה אין האשמות, להשתדל שלא יהיו הטחות אחד כלפי השני, בלי לאמר: אתה לא.. את לא..

לדבר את הרגש שנמצא. אולי יש משהו שאת זקוקה לו כדי שתרגישי בטוב והוא יכול לתת לך.

אולי גם בעלך זקוק למשהו ותוכלי לתת לו..

שיחה נעימה באוירה מאפשרת ונינוחה יכולה הרבה פעמים להוריד מהמתח.

ואולי את מרגישה שיש פה הזדמנות לעבור תהליך טיפולי ואולי זוגי, להבין מה הצרכים של כל אחד, מה הכאבים של כל אחד. מה הבן זוג מציף בנו ובכלל מי אנחנו.

זו תהיה מתנה נפלאה עבור שתיכם..

מאחלת לך יקרה, מכל ליבי.

שהכוחות הפנימיים, המעשיות שבך, האנרגיה והמיקוד וכל מה שבתוכך,

יאירו את הרצון הפנימי. ותראי רק טוב ותחושי שמחה.

איתך, בשמחה.

אילה

[email protected]