שלום דניאל,

השאלה ממש טובה ומראה על חשיבה עמוקה ואני שמח ששאלת.

למרות שכל עיסוק בהוויית הבורא הוא מראש מסוג הדברים שההבנה שלנו בו מוגבלת. המוח שלנו למד להתנהל בתוך עולם של חומר. של מרחב וזמן. ולכן קשה לנו מאוד אפילו לצייר במחשבה מושגים שמגיעים ממימד שונה. עם זאת אנסה להעלות על הכתב את מה שהצלחתי להסביר לעצמי.

הרמח"ל בתחילת ספרו "דרך ה'" מביא שש יסודות בהגדרת מהות הבורא. אחד מהם הוא ממש מעניין ובו להבנתי נמצאת התשובה לשאלתך.

הוא כותב: עוד צריך שידע, שהמצוי הזה יתברך שמו, הנה מציאותו מציאות מוכרח שאי אפשר העדרו כלל:

כלומר, האדם המאמין לא די לו שיאמין שישנו בורא, אלא, כחלק מההבנה הבסיסית של מציאותו של בורא, הוא יאמין שזה לא מקרי שהבורא ישנו, אלא מוכרח המציאות. שלא יכול היה להיות מצב של חיסרון הווייתו. אמונה בבורא אופציונלי, בבורא ש"במקרה" ישנו, אינה אמונה ב"אלוקים" אלא במשהו אחר.

מדוע באמת?

"וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת", כך מתאר ירמיהו הנביא את ה'. בעולם שלנו אנחנו קוראים "אמת" לכל מה שאינו סותר את המציאות. ביחס ל"עולם השקר" בו אנו חיים, ההגדרה הזו מספקת. אך ישנה משמעות עמוקה יותר למושג אמת.

חז"ל מבארים שנחל אכזב נקרא כך מפני שהוא "מכזב" – משקר. כי לפעמים אתה מגיע לשם ואין שם מים. כי אמת היא כזו שלעולם לא תהיה אחרת.

שמעתי פעם משפט יפה שאומר, אמת לא ניתן להמציא, ניתן רק לגלות. כי אמת היא כזו שתמיד הייתה ותמיד תהיה. כשמדברים על אמת שמימית, אמת של "עולם האמת", וודאי מדובר על אמת מהסוג הזה.

מכיוון "שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף, וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף, וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל", כפי שסיכם הרמב"ם בי"ג עיקרים. ומכיוון שכאמור, אנחנו מתוך התנסותנו בעולם החומר, התרגלנו לחשוב במושגים של חומר. קשה לנו מאוד לקבל מושגים כמו ההכרח של מציאות הבורא [שהרי כל "דבר" שנמצא, יכול היה גם לא להימצא], כשם שקשה לנו להבין את נצחיותו [שהרי לכל "דבר", יש תחילה וסוף], או את מציאותו בכל מקום [שהרי כל "דבר" חייב שיהיו לו גבולות, גם עם הוא עצום ממדדים. ובכלל המושג "אין סוף" לא נתפש בשכל].

ראיתי פעם הסבר של הרב אריה קפלן ז"ל שעוזר לקרב לשכל את ההבנה. הוא מסביר שלמרות שנאמר לנו שהבורא אינו גשמי כלל, קשה לנו לקבל את הדברים המיוחסים לו שנוגדים את התפיסות הפיזיקליות המקובעים בנו. לכן הוא מזכיר שגם אנחנו מכירים "דברים" כאלו. ניקח לדוגמה נוסחה מתמטית, אפילו משפט פשוט כמו 1+1=2. אנחנו מבינים שהמציאות הזו [של 1+1=2] תמיד הייתה, שהיא נמצאת בכל מקום, שלא היה צריך "לברוא" אותה. והסיבה העמוקה היא מכיוון שזו אמת.

ברור שהבורא אינו "תרגיל", גם לא "רעיון", אבל היכולת לצאת מההיקש הישיר שלנו של הבורא למושגים מטריאליסטים [-חומריים], יכול להקל עלינו בהבנת המושג "וה' אלוקים אמת".

כשאנחנו מבינים את עומקו של המושג "אמת", קל לנו יותר להבין שהבורא לא נמצא בגלל סיבה. הוא נמצא כי זו האמת. אמת אינה יכולה לא להיות.

מקווה שדבריי יועילו לך, ותודה על השאלה המחכימה הזו.

מנחם