שלום וברכה

השאלה החשובה והיסודית ששאלת, היא אחת השאלות הכואבות ביותר לנו כבני אדם, ובעיקר כיהודים המאמינים באפשרות שלנו לבחור ולקבל שכר או עונש על בחירתנו מחד, ומאידך, אנו מאמינים בכוחו של הקב"ה שהוא 'מגיד מראשית אחרית' [ישעיהו מו] צופה ויודע ומביט מסוף כל הדורות עד סוף כל הדורות.

בגלל השאלה ששאלת אומרים לנו חז"ל: 'ביקש איוב להפוך את הקערה על פיה', איוב גם הוא הקשה מדוע ה' מעניש אם כבר היה ידוע לו מראש שהרשע לא יעמוד בנסיון ויהיה רשע.

גם המדרש בפר' שמות [שמו"ר פ"ט] מתקשה על הדבר הזה מכמה מקומות שהקב"ה מודיע כבר שעם ישראל יהיו רשעים ומודיע שהם יענשו על רשעתם.

בשאלה הזו נתחבטו גם גדולי הדורות, כפי שאביא בהמשך.

ואת הוספת ושאלת לכיוון ההפוך, הרי רוב האנשים צריכים להענש ולהישרף בגהינום, אז למה הוא בכלל ברא אותם, כדי להציק להם?!

את מבטאת תחושה קשה שכביכול אם רשענו, הכל 'סגור' עלינו, אין לנו סיכוי רק לסבול ולסבול שנים, עד שחטאנו יסלחו לנו.

אכן השאלה שלך היא שאלה טובה, וראויה ומעידה על עומק והסתכלות עמוקה, הרמב"ם [בפרק ה מהלכות תשובה] כותב: דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, ובכל זאת עונה תשובה קצרה המקפלת בתוכה המון, לכן גם אני אכתוב משהו קצר, ממש קצר, להרגיע את הנפש.

התשובות שענו הראשונים, בנויות על כמה יסודות:

א. הכרה בגבולות היכולות שלנו

רבינו משה חיים לוצאטו [הרמח"ל] מסביר בספרו דעת תבונות, שכיון שאנו כולנו נבראים, ממילא גם החכמה שלנו וכח החשיבה היא יכולת נבראת שנתן לנו הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בעולם הזה מוגבלים בגובה, ברכוש, בכח, וכו', כך גם חכמתנו נבראה כיכולת מוגבלת, המספיקה דיה כדי להשיג את המטרות שרצה הקדוש ברוך הוא מכל אחד מאיתנו כאן בעולם הזה ולא יותר מכך.

ובאמת, לעתיד לבוא, כשהמטרות יהיו מטרות אחרות, לשלם שכר טוב לצדיקים להתענג על ה', גם הכוחות שלנו יהיו עצומים בלי גבול וההגבלות על החכמה, הגבורה, הבריאות, השמחה, יהיו שונות לגמרי.

גם בעולם הזה, זוכים הצדיקים בשכר עבודתם, לחכמה ולעומק גדול יותר בהכרת הקדוש ברוך הוא ודרכיו כפי מדרגתם, כדי לשלם להם שכר טוב.

כותב הרמח"ל, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת ואף ציוה עלינו להתבונן ולהכיר אותו ואת כך שהוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין עוד כח שיכול להרע או להטיב חוץ ממנו, זאת עיקר עבודתנו כאן בעולם, לצורך כך הוא ברא בעולם פיתויים המכחישים לכאורה את האמונה הזו, ואנו צריכים להתגבר עליהם, לעמוד בניסיון ולא לטעות אחרי אלוהים אחרים, על ידי שנעמוד בניסיון נזכה לשכר גדול ולטוב הצפון לנו לעתיד לבוא. לכן אנו, עם ישראל, תכלית הבריאה ובזה אנו עדיפים על המלאכים שאין להם עבודה קשה כזו כי אין להם שאלות ודברים במבלבלים אותם.

לכן, כותב הרמח"ל, קיבלנו מהבורא את היכולת ואת הכלים להבין אך ורק מהו יחודו של הבורא, וככל שנזכה, נוכל להבין את זה לאשורו, אבל לא קיבלנו ממנו חכמה וכלים להבין הבנה מושלמת מהי חכמתו, מהי ידיעתו, מה הם רחמיו, גבורתו, ויתר הכוחות שאנו רואים אפס קצה שלהם בבריאה שברא, לכן, כשם שלעולם לא נוכל לדעת מה יהיה מחר… כי לא קיבלנו ממנו את הכלים לדעת את זה, כך ישנם שאלות על מהותו של הקדוש ברוך הוא שלא נוכל לדעת עליהם תשובה.

בעיקר על יסוד זה בונה הרמב"ם את תשובתו לשאלת הסתירה לכאורה בין העונש המגיע לרשע על מעשיו מול הידיעה מראש של הבורא שברא אותו, על כך שהוא יהיה רשע, הרמב"ם מסביר שהידיעה של ה' היא איננה דומה לשלנו, היא לא משהו חיצוני מה' כמו הידיעה שלנו שנשענת על מישהו מבחוץ שמשמיע לנו או מראה לנו, אלא היא בגלל שלמותו שהוא איננו צריך למישהו שיודיע לו. לכן, לפי כלי החשיבה שלנו, אין לנו כח הבנה כיצד ידיעתו של הקדוש ברוך הוא פועלת ומדוע היא איננה שוללת את כח הבחירה שיש האדם, כשם שלא קיבלנו את היכולת לראות את ה'.

ב. מטרת בריאת האדם

הרמח"ל כותב בספרו מסילת ישרים ומבסס בראיות ברורות, שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא.

כלומר, כל העולם הזה, על יסוריו, והגהינום שבעקבותיו, הם בסך הכל פרוזדור ומעבר למטרה של התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים היכולים להמצא, כשהנשמה שלנו תשוב ותתחבר אל ה' ותתענג עליו בעולם הבא.

אין לנו מושג מהו הדבר שה' מעיד עליו שהוא תענוג שאין דומה לו, אבל במושגים שלנו אפשר לקחת משל מחולה סרטן הזקוק לטיפולים כימותרפיים קשים, כמה מוכן הוא לעשות הכל, לסבול, לשלם הון לרופאים הכי טובים, לשכב שבועות חלוש בלי לזוז העיקר להציל את חייו, כך הקדוש ברוך הוא, חישב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח, לעשות בשבילנו הכל כולל ניתוח ויסורים קשים לנזקקים לכך, כדי שגם הרשעים יזכו לתענוג הגדול והעידון הכי גדול ששייך, שאין לנו מושג כנראה כמה הוא ענק וכמה שווה לסבול בשבילו ורק נוכל לקחת משלים קטנים ממאמצים של אנשים לאיזה תענוגות פשוטות כאן בעולם הזה.

מסביר הרמח"ל, שכדי שהשכר וההטבה מאת ה' תהיה בצורה הכי טובה לאדם, הוא רצה שהאדם יעבוד עליה קשה, כך הוא ירגיש בעלות על שכרו. הוא מרחיב ביסוד הזה של הבעלות על השכר מאוד בספרו דעת תבונות ונותן לו משמעות עמוקה מאוד, ומסביר, שכדי לתת מקום לעבודה של האדם קבע ה' שיהיה לו פתויים עליהם הוא יאלץ להתגבר כדי לזכות בשכר וגם קבע שיהיה עונש למי שיכשל בהם בעיקר כדי שיוכל הרשע בכל זאת להזדכך, אם לא על ידי עבודתו, לפחות על ידי הסבל שסובל, ובזכות הסבל הזה יזכה לשכר.

ג. אמונה

הכוזרי כותב, שהאמונה היסודית שלנו, לא נשענת על חקירה ופילוסופיה, לא כל אחד מאיתנו חכם דיו כדי להתמודד עם גדולי המדענים והפילוסופים לדורותם, לכן הקדוש ברוך הוא אמר 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' כלומר, הקדוש ברוך הוא התגלה לפני כל האומה בפרסום כזה שאי אפשר להכחיש אותו, הוא קרע לנו את הים, ועשה את הכל בפומבי לא בסתר לפני איזה 'נביא' שילך ויספר לנו על כך, אלא לפני כל אבות אבותינו, על כך מושתתת האמונה שלנו מדור דור.

לכן, למרות שידע ה' שלא נוכל להבין בעולם הזה את דרכיו, בכל זאת הוא נתן לנו אפשרות להכיר אותו, לבטוח בו, לקוות אליו ולשמור את מצוותיו, ואדרבה, השאלות ויסורי הנפש הללו שאנו פוגשים בהם בהסתר הזה בו אנחנו חיים, ולמרות המשא שהם מכבידים עלינו, אנו מתחזקים, ודבקים בה', ובזכות זה, נזכה לשכר טוב ולחיי העולם הבא.

אני רוצה להוסיף, [עפ"י 'דעת תבונות'] שאפשר ללמוד מדור מתן תורה גם על העונש שנקבע לרשעים, שגם בענין העונש הכל פתוח, וה' יכול לשנות את החוקים כרצונו, שהרי חז"ל מעידים לנו שדור המדבר ביסודו היה דור של רשעים, עובדי עבודה זרה, השקועים במ"ט שערי טומאה, ובכל זאת, כשהגיע זמן גאולתם, לא התחשב ה' בכל חוקי העונש, לימד עליהם זכות, גאל אותם, דיבר עימהם פנים אל פנים וקרא להם ממלכת כהנים וגוי קדוש, כך גם הבטיח ה' שאת דור הגאולה הוא יגאל ולא יתחשב במצבם הרוחני 'כי אסלח לאשר אשאיר'!.

מקווה מאד שהתשובה עשתה לך מעט סדר בתהיות.

בברכה

יוסף