שלום לך,

אני מבין שיש לך נקודת מבט שונה מזו של ההורים שלך, יש לך דעות משלך, אתה פחות מתחבר למגבלות שהמשפחה והקהילה שאתה חי בה נוהגת בהם ומבקש שיאפשרו לך גישה חופשית לאינטרנט, לראות ולשמוע את מה שנראה נכון בעיניך.

שווה להתעכב ולהרהר בתפקידם של ההורים בחיינו.

ההורים הביאו אותנו לעולם וגידלו אותנו באהבה ובמסירות אין קץ. כאשר בעז"ה תזכה להקים משפחה תבין את סדר הגודל של האהבה והמסירות עליהן מדובר. זהו טבע העולם. הורינו זכו להורים מסורים, היו לנו להורים מסורים על מנת שגם אנו נהיה הורים מסורים לילדינו שיהיו כאלה לילדיהם בעתיד. כמדומני שההבנה הזו לכשעצמה מכוונת אותנו לעבר החובה לנהוג בכבוד בהורינו ולהתחשב בדעתם.

אבל התפקיד של ההורים איננו מסתכם בלטפל, להאכיל, להלביש, ללמד, לממן ולאהוב. להורים יש תפקיד נוסף חשוב לא פחות והוא להוות עבורנו תמרורים בשבילי החיים.

הכבישים מלאים בתמרורים. "עצור", "האט", "תן זכות קדימה", "שים לב – דרך משובשת", "זהירות – אבנים מדרדרות, "אין כניסה" וכך הלאה. לפעמים כאשר אני ממהר ונעצר באור אדום אני פולט אנחת תסכול, אבל לא יעלה על דעתי לחצות צומת באור אדום גם אם לי נדמה שאין תנועה כרגע. כך גם לא יעלה על הדעת לקצר את הדרך ולנסוע ברחוב חד סטרי נגד כיוון התנועה. אמת, אני יכול לקבל החלטה להתעלם מהתמרורים ולנסוע איך שמתחשק לי, אבל התוצאה עלולה להיות הרת אסון. מי שהציב את התמרורים מכיר את הדרך ואת הסכנות טוב ממני והוא הציב את התמרורים על מנת לשמור עלי מפני הסכנות הללו ולמנוע תאונה קטלנית.

שבילי החיים מורכבים ומסוכנים לא פחות, ואולי יותר, מאשר הכבישים עליהם אנו נוסעים. לעיתים יש לנו נטייה לחשוב שאנו מכירים את כל העיקולים, הבורות והסכנות שבדרכי החיים, אבל כל בר דעת מבין שאין סיכוי להכיר את כולם ואת הנזקים שעלולים להגרם מהם. לשם כך נתן לנו הקב"ה מתנה יקרה מפז – הורים. אנשים שמכירים אותנו טוב יותר מאשר כל אדם אחר, אוהבים אותנו יותר מכל אדם אחר וחפצים בטובתנו יותר מכל אדם אחר. ההורים כבר נסעו בנתיבי החיים וצברו ידע וניסיון לגבי הסכנות הטמונות בהן. וההורים, באכפתיות ובאהבה מציבים בפנינו תמרורים – "עצור!", "דרך משובשת לפניך!", הכל על מנת למנוע מאתנו לעשות טעויות שעלולות לעלות לנו במחיר נורא.

אתה מתרעם על כך שהוריך מתערבים בחייך למרות שאתה כבר בן שבע עשרה וחצי. אני מסתכל על הדברים מכיוון אחר. אם אתה אכן בוגר, אתה אמור להבין את האמיתות הפשוטות הללו. אתה אמור להבין שהוריך מבקשים רק את טובתך, ואתה אמור להבין שהם מדברים מתוך היכרות וניסיון גדולים משלך.

ואוסיף, אם אתה אכן בוגר, האם אינך מבין את הנזקים שכרוכים בשימוש יתר באינטרנט? בתור מי שעוסק בחינוך אני יכול לומר לך שאפשר לראות בבירור מיהם התלמידים שגולשים באינטרנט ללא הגבלה. הם מנותקים, המבט שלהם נוטה להיות אטום ומזוגג, הם עייפים כל הזמן, מאבדים את המוטיבציה ללמוד ולהצליח וגם הקשרים החברתיים שלהם נפגעים. מניסיוני, אני רואה שבגיל צעיר יותר קשה להסביר את הדברים הללו לצעירים, אך דווקא בגיל שלך, 17-18, אני מוצא שהנערים כבר ראו בעצמם את הנזקים ובאים ומבקשים עזרה איך לצאת מהבור הזה שהם נפלו אליו. אחד מאנשי הצוות סיפר לי שהוא שוחח עם אחד התלמידים בכיתה י"ב על הנושא, ולפתע הבחור התייפח בבכי מר ללא מעצור. הוא אמר שהוא יודע שהוא הורס לעצמו את החיים, אך הוא לא מצליח להתגבר ומבקש עזרה.

אני מציע לך לקחת את הבגרות שלך לכיוון של נטילת אחריות, לכיוון של הבנת הנזקים שיש בגלישה באינטרנט ללא הגבלה, ולהכרה בכך שההורים שלנו אינם נגדנו – הם בעדנו. הכי בעדנו בעולם.

אוכל להבין אם תראה את הדברים כבלתי ניתנים ליישום. סוף סוף פלטפורמת התכנים באינטרנט עוצבה בידי טובי המומחים בעולם במטרה להשאיר אותך דבוק אליהם. קשה מאד מאד להתנתק, אז אם התברכת בהורים שמסייעים לך בכך, עליך להודות למזלך הטוב – רבים לא זוכים לכך. ועוד משהו לסיום – אם מתחילים בתהליך, הוא קשה מאד בהתחלה, אך נעשה קל יותר מיום ליום. באחריות.

שתהיה לך שנה טובה, בריאה ופורייה,

גרשון