פונה יקרה וכאובה,
קראתי את מכתבך וחשתי את הצער העמוק הנושב ממילותיך. הצטמררתי מתחושת החידלון וחוסר האונים המשתקפים ממכתבך. ראיתיך לנגד עיני והנה את עייפה, נטולת אנרגיות, ומיואשת. כבר לא מאמינה בשינוי. ואני מעזה לשער, שאולי אפילו חדלת מלקוות לו.
וזה כל כך לא מגיע לך. מגיע לך כלכל אישה להיות נראית, לזכות לחום אהבה חיבוק ואינטימיות. מגיע לך שבן זוגך ידבר אליך בכבוד, שיקשיב לך, שיכיל אותך, ויהיה עמך. שיהיה לך שותף למסע ומשא החיים.
מכתבך קצר, שלא לאמר קצרצר אך גם המעט מכיל בתוכו כמה רמזים חשובים. ממנו אני למדה כי אמרת לבעלך את כל אשר על ליבך, ופרשת בפניו בדיוק היכן הקשיים שלך מולו. עוד אני לומדת כי הוא הבטיח, לא אחת, לשנות את דרכיו, אך לא עשה כן. הוא חוזר כל הזמן לסורו ואת תוהה על המשך דרכך עימו.
פונה יקרה,
אני רוצה לגלות לך סוד גלוי.
בני אדם לא משתנים כאשר מצביעים להם על חסרונותיהם. לא משום שהם לא רוצים, אלא משום שהם לא יכולים.
איננו 'מחשבים' שעושים לנו 'ריסטרט' והמחשב מאתחל את עצמו מחדש.
אנו בני אדם, וכל שינוי תכונה, הרגל של שיח או דרכי תגובה, דורשים עבודת חיים.
הוא לא "לא משתנה" משום שאיננו אוהב אותך.
הוא לא "לא לא משתנה" משום שלא מגיע לך.
הוא "לא משתנה" משום שזה לא פשוט להשתנות.
גם לו הייתם זוג נפלא ואוהב, וכל מעייניו היו נתונים רק בך, אזי גם אז, לו היית מבקשת ממנו לשנות הרגל מעצבן, הוא לא היה מצליח לבצע זאת רק משום אהבתו אליך.
לו היינו יכולים לשנות את עצמינו לפי 'הזמנה' הרי שדרכם של כל הנשואים הייתה סוגה בשושנים.
שבוע לאחר החתונה, כאשר כל אחד מתוודע לחסרונות בן זוגו, תאמר האישה לבעלה, אני אומר לך מהם התכונות/ההרגלים המעצבנים אותי בך, ואתה תאמר לי מהם התכונות המעצבנות אותך בי, והרי איננו רוצים חלילה לצער זה את זה, אז הבה נשתנה, ובא לציון גואל.
לצערינו המציאות הרבה יותר מורכבת מכך.
חשבי לרגע על תכונה אחת בך שאת יודעת כי הוא לא 'מחבב' אותה אצלך, ושגם את היית שמחה באופן אישי לשנותה, בגלל השלכותיה הלא נעימות עליך אישית.
האם הידיעה שהלוואי והייתי יותר מסודרת/יותר בעלבוסטע/יותר זריזה/יותר מאורגנת או כל חסרון אחר שהנך יכולה להעלות בדעתך ואת מודעת לקיומו באישיותך, – נותנת בידיך את הכוח והיכולת למוחקו כלא היה, מרגע זה ואילך?
כתבת שאת מהססת להתגרש כדי לא להוותר ללא פרנסה אם תתגרשי. זהו חשש רציני ומשמעותי. ממנו אני למדה כי הוא מפרנס את המשפחה ודואג לצרכיה. האם תוכלי לחשוב על עוד כמה תכונות חיוביות שיש בו, משימות ותפקידים שהוא ממלא, שבשל היחס השלילי הכללי מצידו חדלת להבחין בהם? או שחשיבותם קטנה בעיניך עד שהם בלתי נראים בסבך החיים המרירים?
האם תצליחי להאיר פינות אלו ולחשוב אולי איזה אבא הוא לילדיכם?
נישואין שניים הם אתגר לא פשוט. אחוז ניכר מנישואין אלו, לא מחזיקים מעמד.
הם דורשים אנרגיה ומשאבים כפולים ומכופלים כדי לאחד, לא רק את בני הזוג, אלא גם לטוות את מערכת היחסים עם הילדים שמביא כל אחד כ'נדוניה' לנישואין אלו.
כדי להפוך משפחה חדשה כזו למשפחה שלמה, נדרשת שוב עבודת חיים.
האם היא תהיה קלה יותר? לא בהכרח.
תאמרי, ואולי בצדק, שסבלך גדול ואולי חייך מרים ,
אך יש כמה עקרונות שכדאי לקחת, וכעו"ד בדיני משפחה שראתה לנגד עיניה הרבה משפחות שהתפרקו. הריני מצרפת לדבריה גם את תובנותי. חיים ראויים הם חיים שבהם את חשה ששווה לך לשלם את החסרונות של בן הזוג בשביל לזכות במעלותיו. שווה לך לסבול מא' ב' או ג' כי את מוצאת בו – ד' ה' ו'.
את היחידה שיכולה לשקלל מאזן זה.
נדמה לי שלעת עתה, כפי שעולה ממכתבך, הבטחון הכלכלי שבעלך מעניק לך, הם 'תמורה' ששווה לשאת עבורה את תכונותיו הפחות נעימות. בטחון כלכלי זה לא דבר של מה בכך. יתכן שבעיון עמוק יותר, ובתשומת לב דקדקנית יותר, תוכלי להעלות בדעתך עוד כמה תכונות טובות שתתקשי לחיות בהעדרן אם תחליטי להתגרש.
ראי בתשובה אחרת שכתבתי, כמה טיפים נוספים שיעזרו לך לבחון אם אכן 'את המקרה' שבו נכון או לכל הפחות 'שווה' אולי להתגרש. https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%94-%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA/
החיים כגרושה הנם חיים מלאי בדידות, ולא פשוטים כלל. במבט ראשון נראה לפחות שהם נושאים בשורה לשינוי ותקוה לנשואין ושינוי בעתיד.
אך התקווה להנשא מחדש לא תמיד מתממשת, והנסיון מלמד שאסור להשתית את ההחלטה להתגרש על כמיהה ערטילאית זו.
פונה יקרה,
איני רוצה שתסגרי את פנייתי במחשבה מייאשת כאילו אין תקווה עבורך אלא להשאר כלואה ועצובה בנישואיך הלא מאושרים.
יחד עם זאת, חשוב לי שתדעי כי החלטה כה משמעותית והרת גורל, יש לעשותה רק אם אכן בטוחים בה, ואם יש ספק, אז אין ספק. ככל הנראה, לפחות בשלב זה, לא מומלץ לעשות צעד זה שעשוי לגבות ממך מחירים קשים יותר, שאינך רוצה, נכונה ובשלה לשלמם.
לכן הייתי מייעצת לך להפנות את כל משאביך כדי למצוא את הדרך להביא שמחה ומזור לליבך באפיקים אחרים, מלבד האפיק הזוגי, שבתקופה זו מסב לך רק צער. מצאי אפשרות ליציאה שבועית קבועה עם חברה טובה להצגה או מסעדה, השתתפי בקבוצת ריצה או כל פעילות ספורטיבית שאת מחבבת, קחי קורס לימודי בנושא שמעניין אותך, או כל דבר אחר קבוע שיכניס אור ושמחה לחייך.
נסי לשמח את עצמך, והאור והסיפוק שיקרנו ממך יקרינו על כל סביבותיך.
את תשובי לביתך בחיוך, ובמאור פנים, שעשויים להשפיע על בעלך (גם אם בעקיפין) הרבה יותר מכל תוכחת מוסר על התנהגותו המעליבה. גם ביתך תצא מורווחת מאמא שמחה יותר ומסופקת.
יתכן שדברים ישתנו בעתיד לטוב או למוטב, ואני נושאת תפילה יחד עמך שאכן ישתנו רק לטובה.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,
ואני כאן אם תרגישי צורך לפנות שוב.
בברכה,
ורדית
[email protected]
דלג לתוכן
