תשובה:

שלום לך חתן יקר.

לפני שארחיב מעט בתשובה, אני מבקש לענות בקצרה על השאלה המרכזית. אתה שואל: “האם הספקות האלה הם דבר לגיטימי או שהם נורה אדומה?”. התשובה היא: כן, הם דבר לגיטימי, נורמלי, ושכיח כמעט אצל כל חתן (וכלה).

מדוע זה כך? דומני שענית על כך בעצמך. אתה כותב: “הייתי אומר שהשידוך הזה הוא בבחינת הימור”. זו אמירה מדויקת, מלבד מילה אחת “הזה”. לא רק השידוך הזה הוא בבחינת הימור, אלא כל שידוך וכל החלטה של זוג להינשא, היא בבחינת הימור. ולעניין זה, לא משנה כלל מהי הדרך שבה הכירו בני הזוג וכמה זמן ארך להם להחליט להינשא.

נישואין הם חיים משותפים במלוא מובן המילה. אתה מחליט לחיות עם אישה, שזה אומר שאתה הופך אותה לשותף בכל פינה של חייך. לכאורה, כדי להחליט החלטה כזו, היינו צריכים לוודא שאכן זה יצליח, שהרי אם נתחתן עם מי שאינו מתאים לנו, המחיר יהיה גבוה מדי. אך למעשה, אין לנו שום דרך לוודא זאת. הדינמיקה שנוצרת בין בני זוג מסוימים, יכולה להיווצר רק “על אמת”, ולכן אין שום דרך להתנסות בכך בלי להתחתן…

ולכן כל נישואין הם בבחינת הימור מסוים. אנחנו לא באמת יכולים להכיר את בת הזוג ולהיות בטוחים שחיינו המשותפים ייראו כמו שאנו שואפים. יתרה מכך, גם את עצמנו איננו יכולים להכיר כראוי, מפני שהצרכים הנפשיים המתעוררים אצל אדם נשוי, שונים מאלו שהכיר בעצמו כשהיה רווק. אני מכיר אדם שכרווק היה טיפוס ציני ביותר, מעולם הוא לא נפגע מאיש ולא “לקח ללב” גם סיטואציות קשות שעברו עליו. הוא היה גבר-גבר עד ש…התחתן. לא ארכו יותר משבועות ספורים עד שהוא גילה שהוא מאוכזב מיחס כלשהו שקיבל מאשתו. הוא היה בהלם מעצמו: אני? מאוכזב? פגוע? הוא גילה שהוא פשוט לא הכיר את עצמו!

נראה שעד עכשיו רק ייאשתי אותך. כי אם כך, אתה בודאי שואל את עצמך, אז איך אפשר להתחתן? מיהו המטורף שיעשה צעד כזה בלי שיש לו אפשרות לוודא שזה יצליח?

אז קודם כל, בלי להסביר יותר מדי, אם אנשים מתחתנים וגם מעודדים את ילדיהם להתחתן, כנראה שמדובר בטירוף שמשתלם בסופו של דבר…

אבל האמת היא שיש לזה הסבר. קודם כל, ישנם חלקים שיש לנו אפשרות לדעת מראש, אם באמצעות בירורים אם באמצעות שיח משותף וכנה. את החלקים הללו חובה עלינו לברר, ולחסוך הפתעות מיותרות בהמשך.

ובעיקר, חשובה התובנה הבאה: נישואין אינם מצב שבו מגיעים שני אנשים במצב נתון ובודקים האם הם מאושרים ביחד. נישואין הם מצב שבו שני בני אדם פועלים כדי ליצור את המצב הזה שבו הם יהיו מאושרים ביחד. זוהי משימה משותפת, שגם אם ישנם נתונים בסיסיים כלשהם שצריכים להיות ידועים, בסופו של דבר הדרך לזוגיות מאושרת וטובה עודנה ארוכה, והיא בידיים של בני הזוג.

לכן לא מדובר באמת בטירוף, אלא במוכנות לצאת למסע משותף. לפני שאנו נישאים, איננו יודעים בדיוק כיצד ייראה המסע הזה. אנו יכולים בקושי לשרטט קוי מתאר ולדבר על שאיפות כלליות. בסופו של דבר, אם רואים את הנישואין כמשימה וכמסע, מפסיקים לשאול “האם אנו מתאימים” (כי אין גבר ואישה ש”מתאימים” במובן הפשוט), ומתחילים לשאול “כיצד, למרות השוני וההבדלים, אנו בונים בינינו משהו יציב ומאושר”.

אם השאלות והספקות שיש לך ממוקדים ביכולת שלך ושל כלתך להצליח במסע הזוגי (כמו בעיות בתקשורת ביניכם שאתה מבחין בהן כבר עכשיו), אני ממליץ לך להתייעץ בהקדם עם אדם שיוכל לעשות לך סדר במחשבות וברגשות וללוות אותך בתקופה הזו. ייעוץ איננו מיועד לאנשים בעייתיים, אלא לכל אדם, ויהיה המוצלח ביותר, שצריך מבט אובייקטיבי ומקצועי שיסייע לו לקבל את ההחלטות הנכונות.

אך אם השאלות שיש לך הן כלליות, כמו אלו שהצגת בדבריך (מי אמר שזה לא מוקדם מידי? מה היתרון להתחתן צעיר? מי אמר שהיא תשא חן בעיני כל החיים?), אני מציע לך להשקיע ביצירת יחס קרוב ביניכם, במחשבה עליה, ולא פחות חשוב בלמידה שלה! ללמוד אותה, להכיר אותה, להבין אותה טוב יותר. אתה כבר תרגיש שהספקות נעלמים מאליהם כאשר תהיה ממוקד בבנייה של הזוגיות הטרייה שלך.

בהצלחה רבה!

חנוך

Gcr521@gmail.com