שלום לך שואל יקר

שתי השאלות שלך כביכול אינן קשורות זו בזו, אכן מבחינה שכלית אלו הן סוגיות שונות. אך יש רגש אחד בבסיס של שתיהן – התחושה של זרות לשיחה המקובלת. ההרגשה שכל העולם מעבר אחד ואני מהעבר השני וכמו שאמרת 'איך לכולם השמש זורחת ורק לי לא'

זהו קושי גדול. וזה מצער מאוד. אני מניח שכמו בהרבה מקומות גם בסביבתך גדולי ישראל הם לא סוגיא שצריך להבין, אלא הם מקור להסביר דרכו הרבה דברים אחרים והם עצמם אקסיומה סגורה. וכך גם סיפורי ישועות – הם לא דבר שצריך להבין אותו, אלא הם ראיה על הרבה מאוד דברים אחרים כמו השגחה פרטית וכדו'

וכאשר בסביבתך כך הם פני הדברים, אז עצם זה שיש לך ספק ודיון על הנחות היסוד הללו נותן לך תחושת זרות ומוזרות ביחס לשאר בני האדם. כאילו אתה מסתכל על העולם ממיקום אחר שלא מוכר לשאר בני האדם שסביבך. ניכר בצורה חזקה מאוד הרצון שלך להיות צדיק ולהיות בסדר. אתה חש אשמה על המחשבות שלך ועל האופן שאתה מבקר את הדברים.

התחושה הזו היא הגיונית וטבעית, רבים רבים הם האנשים הייחודיים שחשים שהם מסתכלים על העולם באופן אחר וחשים זרים ומוזרים בגלל זה. כפי הנראה רוב המהפכנים והממציאים והמחדשים הגדולים גם בתורה וגם בחכמת העולם הם בעלי אופי כזה, דהיינו אנשים שרואים את העולם מנקודת מבט שונה וייחודית, והייחוד הזה יוצר אתגר רגשי שלא קל להתמודד איתו. לראות את העולם אחרת ולשאול שאלות במקומות מובנים מאיליהם יוצר אתגר. תחושה שאתה 'לא בעניין' ושאולי אפילו אתה קצת חסר הבנה. זו תחושה שרבים האנשים החכמים שחווים אותה.

אחת התגובות הלא נכונות למציאות הזו היא האשליה שאני ייחודי ומיוחד ונדיר ואני רואה מה שכולם לא רואים, וממילא אני לבד ואני צריך לסמוך רק על המחשבות שלי, אני לא חושב שאתה נמצא שם אבל רק מציין את התגובה הזו כדי שלא תחשוב שלשם אני מכוון. כי מטבע הדברים לכל בני אדם יש נקודות יחודייות שהם מביטים מהן העולם, אבל לא לכולם מפריע השונות שלהם, ולא לכולם השונות במקום מרכזי כל כך.

למעשה אין סיבה לחוש עליונות על אנשים שלא מסתפקים ומערערים, ואין סיבה לחוש נחות מהם, זוהי שונות מחשבתית שהיא ראויה לכבוד ולהערכה אבל אינה נחותה או עליונה על אחרים. ובאופן עמוק גם השונות הזו איננה כל כך חמורה. כי שאלת שאלות ועירעור על הנחות יסוד היא תופעה אנושית שקיימת בכל חברה ובכל עולם, זה פשוט אבר מאבריה של נפש האדם. ויש כאלה שזה מפותח אצלם יותר ויש כאלו שזה מפותח פחות או בתחומים אחרים, כך או כך, היכולת לחשוב על הדברים מבחוץ ומחדש היא כמעט מהות האנושיות, ולכן גם אם אתה מוצא את עצמך שואל שאלות שאחרים אינם שואלים, עליך לראות את זה שאתה ממלא את תפקידך הייחודי בתוך המרקם האנושי. כלומר הקב"ה עשה זאת כך שחלק מהאנשים ישאלו שאלות ויחקרו נושאים למען בני האדם האחרים. כמו שחלק מבני האדם מוכשרים בלעשות כסף ואחרים לא, ועליהם לחלוק את הכסף בסופו של דבר, חלק מהאנשים גיבורים ומעזים להלחם וחלק יראים ורכי לבב, והגיבורים עוזרים לכולם לחיות. כך גם החקרנים עוזרים לכלל הקבוצה לפתור סוגיות ולהבין אותן לאשורן.

ולכן אף שבאמת לא נעים לחוש ששני מושגים בסיסים כל כך כמו גדולי ישראל וישועות אינם מובנים לך, בכל זאת כדאי להבין שכדי להבין מושג לעומק חייבים לא להבין אותו בשטחיות וכנראה שאתה נועדת ללמוד את הנושא הזה ברצינות, ובהתאם לכך מוטל עליך לא להבין אותו באופן שטחי.

כעת נחזור לנושא של גדולי ישראל ולרב שטיינמן בפרט. אתה שואל שאלה שבסופה היא שאלה מהותית – מהי המערכת שקובעת ומגדירה מי הם גדולי ישראל, ואיך אפשר לדעת שהמערכת או המנגנון הזה לא טועה? זו היא שאלה חשובה מאוד מאוד. והיא שאלה תורנית טהורה. מה שאולי מציק בה זו התחושה שלכולם ברורה התשובה ורק לך לא. ואז אתה מרגיש מוזר. אבל באמת שאלה זו היא שאלה חשובה וחכמה מאוד.

אם נחשוב לרגע מה בני אדם רגילים לחשוב כגדול בישראל? הרי שזה מי שהציבור מחשיב כגדול בישראל, דהיינו שהעסקנים שואלים אותו וראשי הישיבות פונים איליו והוא מופיע כהסמכה לקופות צדקה ובעיתונים וכדו'. ובמובן הזה אפשר להטיל ספק ולחשוב מי אמר שהם צודקים? הרי בהחלט יתכן שהציבור טועה בבן אדם. ואולי גם האדם היה צדיק בעבר וכעת לא וכדו' במובן הזה אתה בעצם מרגיש שהסיבות שאחרים מגדירים מישהו כגדול בישראל הן לא סיבות מספקות.

מצד שני לאיזו צורת הסמכה היית מצפה? נבואה? הרי גם מלך שהתמנה בנבואה יכול לחטוא – כדוגמת ירבעם. ולכן אין מוצא פשוט מהשאלה שלך.

ובאמת התשובה האמיתית היא, שהמנגנון המסמיך היחיד שאנחנו יכולים להבין שהוא רציני הוא 'הבית מדרש' דהיינו הסמכות שתלמידי חכמים נותנים לדמות מסוימת. וזה ממש כמו פסיקת הלכה. שבפסיקת הלכה, במקור הדברים בזמן שהיה סנהדרין והיתה סמכות מלאה ממש, היתה נקבעת כל הלכה על פי רוב החכמים, ואז אדם לא יכול לשאול 'כן אבל מי אמר שהסנהדרין צודקים' כי הסנהדרין הם הצדק בעצמו, כי הקב"ה אומר שמה שיכריעו הסנהדרין זו ההלכה. בכעין זה גם בנוגע לסמכות של חכם מסוים בדורות האלו, אין לנו אלא לראות את מי תלמידי החכמים מחשיבים כדמות ראויה ומי לא. ואותם אנשים הם האנשים הראויים ללכת אחריהם.

ואף שאין בזה פסיקת הלכה ממש, בכל זאת צריך להבין שהסמכות לקבוע מי הם גדולי ישראל ומי הם חכמי ישראל היא בעצמה נתונה בידי רוב חכמי ישראל. דהיינו אין אף חכם שהסמכות שלו נובעת בגלל מי שהוא כדמות יחידה בפני עצמה, אלא כל אחד ואחד הסיבה שאנחנו מתייחסים איליו היא בגלל שכנסת ישראל בכללה [לא העם שהולך אחרי ביבי, אלא כלל תלמידי החכמים] נוטים אל האדם הזה ורואים בו דמות חשובה. וכך הסמכות אינה נובעת מהאדם המסוים כי קיבלנו בנבואה שכל דבריו אמת. אלא שכך נקבעת ההלכה, כמו שכלל החכמים קבעו שלא להשתמש בחשמל בשבת וכך נקבעה ההלכה.

ובנוסף גם על פי רוב אותו חכם גם מוסמך מראש על ידי חכמים מן הדור הקודם שעברו כבר את כל משוכות החיים, ולרוב גם אינם איתנו, ואנחנו יודעים מה אירע איתם וכמה צדיקים היו הם בחייהם. וכך נוצר מצב שבו סמכותו של גדול והידיעה על מיהו גדול עוברת מערכת סינון מאוד חזקה של ביקורת ומחשבה מצד תלמידי חכמים אחרים. והדבר הזה יוצר את הסמכות של הגדולים ואת ההנחה שהם גדולים. ויש כאלו שבתחילה היתה ביקורת רבה כלפיהם ולבסוף התקבלו בעם ישראל [הרמב"ם הרמח"ל רש"ר הירש הרב עובדיה] ויש כאלו להיפך שהיו נחשבים גדולים ובסוף נתגלו חטאיהם [אבנר מבורגוס תלמיד הרמב"ן, ש"ץ, משה מנדלסון וכדו'] כלומר בהחלט יש גם מציאות של שינוי.

ויותר מזה, ישנן פעולות שבתחילה נראות רעות ונוראות ולבסוף מתגלות כטובות וחכמות ומגלות על חכמתם של צדיקים. ויש פעולות שלאורך זמן מתעוררת השאלה על נכונותם וכדרך שהגמרא אומרת על רבי יוחנן שאל ביקש מהקיסר הרומאי את בית המקדש 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' ואחר כך הגמרא עצמה מתרצת את רבי יוחנן, ולבסוף לפני מיתתו אמר רבי יוחנן 'שני דרכים לפני ואיני יודע באיזו מוליכים אותי' כלומר רבי יוחנן עצמו היה ביראה גדולה לפני מותו על הבחירה שלו שהחריבה את בית המקדש והצילה את יבנה וחכמיה. וכן עוד כהנה וכהנה הרבה מאוד החלטות שחכמים עשו והיה עליהם חשש גדול האם הם היו נכונות או לא. [לעלות לארץ לפני השואה למשל וכדו']

ולכן עליך לשאול את עצמך, גם אם אמנם נראה בעיני שההחלטה בעניין הנח"ל הייתה כישלון גמור, איך יתכן שכל גדולי ישראל בדור הזה מתייחסים לרב שטיינמן בכבוד גדול. ואיך יתכן שבדור הזה ובדור הקודם סמכו עליו ידים? האם הם לא ראו את מה שאתה רואה? ואולי הם חשובים שזו היתה טעות בהוראה ועדיין במסגרת הידיעה של המצב ההוא זה מה שהיה נראה נכון. ויותר מזה גם דעת החולקים לא נשללה מפני שהיא היתה לא נכונה או בגלל שמישהו הטיל ספק בגדולת החולק. חלילה וחס. הכל היו יודעים כי החולק הוא גדול בתורה ואולי אפילו גדול יותר [מבלי שאני יודע כיצד להשוות בין חכמים] אבל עיקר הענין הוא שהציבור לא סמך ידו עליו, ורק מיעוט של חכמים סרו להנהגתו.

זכורני את ר' ברוך ויסבקר עליו השלום עומד ואומר 'לא צריך להגיע ליפתח בדורו כשמואל בדורו, אלא ברור שיש לציבור הנהגה' כלומר שאלת הנח"ל איננה שאלה שאנחנו חושבים שהוכרעה בנבואה, אלא ברור לנו שהיתה דעה נוטה לכאן ולכאן, והגרא"יל סבר כדעה מסוימת והוא היה בעל הסמכות שהציבור ותלמידי החכמים סרו למרותו. ולכן כך הוכרעה ההלכה [ובאמת מה שהכשיל את הנח"ל זו התנהלות לא נכונה של העסקנים, שהכניסו לתוך המסגרת הזו בחורים מקולקלים ובחורים מסורתיים ממוסדות של ש"ס כדי לעמוד במכסות, וכך המקום הפך לזירה של קלקול, אבל אפשר לומר שהיה על הרב שטיינמן לצפות גם את זה..]

אמנם חשוב הדבר להיאמר בכל פה:

• גדולת הגדול לא מותנית בכך שכל פסיקת הלכה או הנהגה שלו בהכרח תצליח. [כמו שרבי יוחנן בן זכאי לא חדל מגדולתו גם למ"ד 'משיב חכמים אחור']
• הקב"ה מנהל את עם ישראל גם דרך דברים שנראים לנו טעות בהנהגה. [הרבה שלוחים למקום ואם אין אתם הורגים אותנו הרבה דובים ואריות יש וכו' כלומר הקב"ה ציווה אותנו לשמוע אל החכמים, וגם אם החכמים יטעו בדבר מסוים אז הקב"ה כיוון אותנו אל ונפל שאע"פ שנאמר למען יאריכון ימיך]
• הסיבה שמקשיבים למנהיג לא קשורה לגדלותו בכלל 'יפתח בדורו כשמואל בדורו' כלומר יתכן והוא אדם פשוט מאוד אבל אם הוא המנהיג של עם ישראל אז סמכותו מבוססת. [אא"כ הוא רשע או תינוק שנשבה ואז סמכותו אינה לגיטמית] כלומר הסמכות מבוססת על התפקיד לא על כוחותיו הנבואיים של האדם המסוים.
• קביעת מי הוא גדול, איננה לפי סיפורי מופתים וייחוס כוחות נבואיים לאותו גדול, אלא זו הכרעה של החכמים האחרים, ומכוחם באה לו הסמכות. [וראה את רבי אליעזר שמותי, שאף שחז"ל מעידים כי הוא היה גדול מכל חביריו, נידוהו כאשר הוא חלק עליהם והחמיר כבית שמאי]

הנקודות הללו חשובות מאוד. וממש כדברים האלו כותב הר"ן על הסנהדרין! [ולא שאני סבור שיש לנו היום סנהדרין, אבל צריך לזכור שהסנהדרין נזכרו בתורה בפסוק 'אספה לי שבעים מזקני ישראל' כלומר הסנהדרין היא איסוף של זקני ישראל, ולכן אף שאין היום דין סנהדרין בחינת סנהדרין בוודאי יש – כי זקני ישראל ישנם בכל דור] וז"ל הר"ן (דרשות הר"ן דרוש יא):

ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב, ותקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא, וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא, ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר וגו'. והנה נשלם בזה ענין השופטים ותקונם:

ולכן מצד עצם הסוגיא העובדה שאתה מהרהר וחושב על הכרעות של גדולי ישראל יש בזה אולי מעלה, כמו מי שלומד סוגיה בעיון. אבל בגלל זה אתה חושב שהם טעו או גרוע מכך שאינם גדולים או רשעים ח"ו, הרי זה כמו שתאמר – נראה לי שהחזון איש טעה בנוגע לחשמל ובכלל מותר להשתמש בחשמל, וגרוע מכך שמא תטיל מום בקודשים בגלל שנראה לך שהם טעו בהוראה. כי גם אם הם טעו בהוראה הם נשארו קודשים בוודאי כאשר לך אין יכולת לוודא את זה. [אמנם אם אתה עובר מבית מדרש לבית מדרש, מקבוצת ת"ח אחת לקבוצה אחרת, כי דעתך נוטה לכך, או לבך נוטה לשם קדוש יאמר לך, ובתנאי שלא תבזה ותגדף אחרים]

ברצוני להוסיף עוד דבר אחד. הצורך בהנהגה הוא קודם לעיניני קדושה ורוחניות. עם ישראל וקהילות של בני תורה מנוהלים באופן מסוים כמו ממלכה קטנה בתוך העולם. ועתה הגע עצמך שרמטכ"ל מורה לחיילים לתקוף בלבנון, אבל חלק מהמפקדים חושבים שהדבר הנכון הוא לתקוף בסוריה כי משם הסכנה האמיתית. הרי ברור שגם אם הם צודקים, הסכנה בעצם פירוק הצבא היא גדולה לאין שיעור מסכנת האויב. באותו אופן החובה ללכת אחרי ההנהגה של הציבור קשורה בעצם העובדה שצריך שתהיה הנהגה.

אמור מעתה גם הכוח הרוחני של המנהיגים אינו נובע מהדמות שלהם בלבד [למרות שהדמות חייבת להיות ראויה להנהגה] אלא היא נובעת מכוח הציבור. כלומר הקב"ה שורה על כנסת ישראל והקב"ה איכפת לו מציבור שומרי התורה 'פליטת בית סופריהם' והמנהיגים את הציבור הזה השכינה שורה עליהם, מצד היותם בבחינת מה שהרמב"ם כותב על המלך שהם לבו של העם.

*

בנוגע לסייעתא דשמיא כמו שאתה קורא לזה או 'סגולות' כמו שבדרך כלל מכנים זאת. זו נקודה חשובה מאוד, והשאלה מטרידה ביותר, השאלה הזו חשובה כל כך עד שחז"ל התייחסו אליה. ככלל צריך לומר: הרעיון של כל הדרכים הרוחניות להשיג דברים בעולם הזה הוא באותו אופן שעובדת אנטיביוטיקה. דהיינו היא תמיד פועלת את פעולתה אבל לא תמיד זה מכריע את המצב, ולא תמיד מיד. כלומר העולם הרוחני מורכב עד מאוד, וכמו שכתב הרמב"ם ששיקול המצוות והעבירות הוא דבר שרק אל דעות יודע לדון בו. כי יש מצווה שבאה ללא נסיון או נעשתה שלא בשלמות ואין שכרה כמו מצווה אחרת שנעשתה בקושי רב ובכוונה נכונה. והמקובלים אמרו כי מצוות שנעשות בזמן הזה שכרן רב הרבה למעלה ממצוות שנעשו בדורות הקודמים מחמת רוב קושי הנסיונות וכוח הקליפה. זאת מלבד שאין יודע שכרן של מצוות.

לכן אף על פי שאמרו ש'הנותן סלע לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור' לא הבטיחוהו שייענה. כלומר לעשות מצוות כדי להשיג דברים בעולם הזה זה דבר נכון, אבל צריך לדעת שאין הבטחה שתמיד ניענה, כי בסוף תמיד ישנם עוד שיקולים שמשפיעים. אלא הדבר הזה מצד עצמו הוא סיבה לישועה והוא 'מסוגל' כלומר יש בו כוח של עניין פלוני אבל הוא לא בהכרח יכריע את הכף.

וכדרך שאמרו בסגולות כך אמרו בשכרן ועונשן של מצוות. כי אף שלכל חטא יש את העונש שלו, ולכל מצווה יש שכרה. הרי שראשית יש להן תמיד הקשר וצורה של המצווה – עדים והתראה בחטאים וכוונת המצוות במצוות. כלומר מצד אחד מאוד חשוב לדעת שלמצווה יש שכר מתאים ולהבין את הקשר בין מצוה לשכר [כמו צדקה וחיים כי צדקה תציל ממוות] אבל צריך להבין שהפעלה של כוח מסוים על המציאות לא בהכרח תוביל לתוצאה הרצויה בגלל שיקול של כוחות אחרים.

אמרו חכמים: תפילה עושה מחצה, ויש מ"ד אמר ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא. ובתורה כתוב למען יאריכון ימיך והיה מי שעלה במצוות אביו לעשות שילוח הקן ונפל ומוות, ועל דבר זה יתא אחר לתרבות רעה, אבל ר"ע תרגמה ואמר למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך – כלומר לעולם הבא. ואע"פ שברור הדבר שבעיקרון יש סיבה שכיבוד הורים ושילוח הקן יביא לאריכות ימים בעולם הזה, אבל כאשר ישנם שיקולים אחרים. [אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות- ולהיפך] אזי אין אפשרות שהשכר ינתן בעולם הזה כפשוטו, ולכן השכר נשמר לעולם הבא.

אכן כפי הנראה בימים שבהם הנהגת שכר ועונש היתה גלויה יותר והיתה גם נבואה, אזי עצם השכר בעולם הזה היה גלוי יותר. אבל חלק מהסתרת הנבואה והסתר הפנים בכללו בגלות הוא גם העברת השכר העונש לעולם הבא. אמנם גילו לנו חכמינו על שכרן של המצוות באופן עקרוני, איזו מצווה מסוגלת לאיזה שכר ולהיפך. וזה בעיקר כדי שנבין את התורה ואת המציאות בצורה עמוקה יותר ונכונה יותר ומדויקת יותר, וגם כדי שנעשה את ההשתדלות הרוחנית המתאימה, אבל אין בכך הכרח לאדם שהכוחות הללו לבדם יכריעו את הכף. כי כמו שבדרך הטבע, יש טיפול שלא מצליח ויש אפילו ניתוח שלא מצליח כי אף שהוא מצד עצמו תרופה למחלה פלונית לא תמיד הוא לבדו מספיק כדי לפתור את הבעיה. אף שהוא סיבה עקרונית לפתרון.

אלו הדברים הנוגעים לשתי שאלות הללו. ניכר בך שאתה אדם עם איכפתיות גדולה מדרך השם. והשאלות שלך נובעות מחיבור חזק לצד מחשבה ביקורתית חכמה ועמוקה. למעשה אתה דן בסוגיות יסוד באופן ראוי ומעמיק, ואכן שאלות אלו אינן שאלות על התורה, אלא שאלות תורניות רציניות מאוד – שאלות מתוך בית המדרש.

חשתי זכות להשתתף בדיון הזה

מקווה שהעולתי

יוסף