בס"ד

שלום לך!

ראשית, שמח שאזרת אומץ לפתוח ולהעלות שאלה זו במלוא הכנות והפתיחות. זוהי שאלה משמעותית המטרידה כמעט כל אדם הנמצא בקשר עם אחרים, בין אם מדובר בקשר זוגי, בין אם בקשר בין חברים ובין אם בקשר משפחתי כלשהו. הדילמה עד כמה לפתוח ועד כמה לסגור, מלווה את כולנו בחיי היומיום, והחלטתנו לגביה משפיעה רבות על תפקודנו ביחסים הבינאישיים הקיימים בחיינו. לכן, היותך כאן לפה בעבור רבים בהעלותך שאלה זו, מעלה לדיון נושא חשוב ומשמעותי בעבור כולנו.

לגופם של דברים, כנות הינה תכונה חיובית ביותר. מעבר לכך שהיא מציבה אותנו כישרים ופתוחים אל מול האדם הנמצא מולנו, היא גם מאלצת אותנו להתבונן פנימה ולראות בעצם מי אנחנו. האדם המעוניין להיות כנה עם הזולת, צריך תחילה לדעת מי הוא באמת בפנימיותו, מהן עמדותיו האמיתיות, מהן תחושותיו כלפי המציאות ו/או כלפי הזולת, ורק אז הוא יכול לשקף בכנות את התובנות הללו גם לזולת. אנשים רבים אינם כנים עם הזולת לא בגלל שאינם רוצים להיות כאלו, אלא בגלל שטרם הצליחו לברר עד הסוף את עולמם הפנימי, ומה שלא ברור להם בוודאי שאינם יכולים לשקף לזולת.

הכנות טובה וחשובה לנו עצמנו לא פחות מאשר לזולת, אך מהי בעצם אותה הכנות עליה אנו מדברים? האם מדובר בחשיפת דברים אמיתיים המתחוללים בתוכנו ללא פילטר של הסתרת המחשבות והרגשות? האם מדובר בגילוי לב נדיר בו אנו פותחים בפני הזולת את אשר על לבנו? או שמא משמעות הכנות רחבה יותר, והיא כוללת את היותנו אמיתיים עם עצמנו, את מחויבותנו לעמוד במטלות שלקחנו על עצמנו, את הצורך שלנו לפתח אמת פנימית, וכן הלאה?

נראה שכנות הינה כל הדברים שנאמרו לעיל ובכך חשיבותה, אך יש לשים לב כיצד אנו מבטאים אותה, וכאן אולי טמונה התשובה לשאלתך. כנות אינה היכולת לומר "הכול" לזולת, אלא בעיקר כיצד לומר את הדברים הללו לזולת.

כנות אינה העברת ביקורת או הבעת עמדה, אלא שיתוף ברגשות ותחושות בצורה כנה אשר תגרום לזולת להבין, להקשיב וליצור דיאלוג משותף שמטרתו לתקן ולשפר את הקשר הבין-אישי באשר הוא. תקשורת אנושית פתוחה וכנה משפרת ומשקמת את הקשר הבין-אישי כך שנוצרים אמון ותחושת שייכות, אשר אמורים לחזק את הקשר ולתחזק אותו לאורך זמן. דיאלוג כנה שנעשה עם הזולת (וזה יכול להיות בן זוג, בן משפחה, חבר, או אף אדם זר עמו אנו באים במגע ומעוניינים לפתח דיאלוג) כולל תקשורת,  הקשבה, אמפטיה והעברת מסרים בצורה כנה מבלי לחשוש מהבעת דעה ותחושות ומבלי לחוש מבוקר ע"י הזולת. כנות בין אנשים יוצרת דיאלוג פתוח המאפשר הרחבה של הקשר הבין-אישי והעצמתו.

וכיצד כל זה קשור לשאלתך?

אמנות הכנות איננה כאמור מה להגיד לזולת, אלא כיצד להגיד לו זאת. מה שלנו נראה לעיתים כאמירה פתוחה וכנה, נתפס אצל הזולת כהטפת מוסר או הרצאה משעממת על ערכים. אין פלא שהזולת מגיב במקרה כזה בכעס או בפגיעה. התיישבות הדברים הכנים על לבו של הזולת, מתרחשת רק כאשר הזולת מבין שמדובר אכן בפתיחות כנה ולא בדברים שתיארתי לעיל. לא כל מה שנתפס אצלנו ככנה נתפס כך גם אצל הזולת ועל כן נוצרים אי ההבנות שתיארת בשאלה.

כאשר אנו מביעים בכנות את תחושותינו ומחשבותינו, אנו יכולים להטיח בזולת דברים קשים וכואבים, אך אם נאמר זאת באופן בו הזולת יחוש שכואב לנו באמת, הוא עשוי לקבל זאת בחיוב. אם נוכל לתת את התחושה כי אנו מדברים מתוך הפגיעות הפנימית שלנו, אם נוכל להעביר את המסר כי אנו מעוניינים להביע את כאבנו ללא שיפוט או ביקורת עליו, הרי שהוא יחוש חיבור לרגשותינו ויהיה בעל גישה חיובית.

לעיתים קשה לנו לראות את עצמנו בעיניים אובייקטיביות ולנסות לחוש מה מרגיש האחר ואיך הוא תופס אותנו. במקרה כזה רצוי להיעזר בחברים או מכרים קרובים, ולבקש מהם לשקף איך אני נתפס כשאני אומר דברים מסויימים. מבטם האובייקטיבי עשוי להפתיע אותנו ו/או להסביר לנו דברים רבים על תגובותיהם של הזולת כלפינו.

אמירת דברים בפתיחות וכנות נראית לעיתים לזולת כעמדת כוח ושיפוטיות כלפיו שאנו לוקחים לעצמנו, והדבר מעורר בדיוק את להיפך ממה שרצינו להשיג. גם אם אנו מתכוונים באמת לפתוח ולשתף, אמירת הדברים בצורה פסקנית, בהתייחסות לזולת ולמעשיו ובמילים הנתפסות כפטרוניות ומבקרות, מרחיקה את הזולת מאתנו במקום להקריב. שמיעת דעה אובייקטיבית (וכנה) של מי ממכרנו שיכול לשקף לנו כיצד אנו נתפסים אצל הצד המאזין, עשויה לאפשר לנו להתכוונן לזולת ולהעביר את המסר הכנה והפתוח באופן בו אנו היינו רוצים שיועבר.

במקרה הצורך ניתן להשתתף בקבוצות טיפוליות, כאשר תוך כדי הנחיה והכוונה של המנחה, הקבוצה משקפת ליחיד כיצד הוא נתפס אצל האחרים ואיך נתפס המסר אותו הוא רוצה להעביר.

מזמין אותך להתייעץ במידה ותחושי צורך בכך.

בהצלחה ושנה טובה.

דניאל

[email protected]