שלום וברכה שואל יקר,

השאלה שלך מבטאת עומק, חכמה ורגישות – איך באמת מבינים את הבחירה החופשית כשיש התמודדויות נפשיות?

ראשית, אינני רב או פוסק הלכה אך הלכתית נראה כי במצב של חרדה או כל מצב נפשי אחר שהאדם אבד שליטה על המודעות שלו האדם נחשב לאנוס ואינו חייב בנזק שנגרם על ידו, מאחר והתורה הכירה במצבים שבהם הבחירה מוגבלת. "אונס רחמנא פטריה" ופטרה את האדם שנאנס. ובהחלט, מצבים נפשיים קשים יכולים להיחשב כסוג של אונס.

כשאתה מתאר את המקרים השונים – האישה בחרדות, האבא עם הפוסט-טראומה, האדם במצב פסיכוטי – אני מרגיש שאתה מצייר תמונה שלמה של החיים האנושיים. כולנו נמצאים איפשהו על הרצף הזה, בין שליטה מלאה לבין אובדן שליטה.

חז"ל הבינו את זה עמוק. כשהם אמרו "הכל צפוי והרשות נתונה", הם לא התכוונו לקביעה פשוטה שיש לנו בחירה חופשית וזהו. הם הבינו שיש פה מתח, מורכבות. מצד אחד, יש לנו בחירה. מצד שני, יש דברים שמשפיעים עלינו ומגבילים את הבחירה שלנו.

הרמב"ם כותב שהבחירה החופשית היא "עמוד התורה והמצווה" – בלעדיה אין משמעות למצוות, לשכר ועונש.

הבחירה החופשית היא לא עניין של שחור-לבן, אלא יותר כמו גוונים של אפור. יש לנו יותר בחירה בתחומים מסוימים ופחות באחרים. יש לנו יותר בחירה ברגעים מסוימים ופחות באחרים.

הדוגמה של הלל הזקן שהבאת נפלאה. הלל הצליח לשלוט בעצמו גם תחת לחץ עצום. אבל זה לא אומר שכולנו יכולים להיות כמוהו. הלל הגיע לרמה רוחנית גבוהה עד שהעיד על עצמו " אם אני כאן הכל כאן" . אנשים כערכנו בגלל נסיבות חיים, טראומות, או מבנה נפשי מולד יכולים למצוא את עצמם בסיטואציות שמרחב הבחירה שלהם צומצם והבחירה שלהם היא בעיקר על הרגע שאחרי, כלומר בלהמשיך את עבודתם ושבע יפול צדיק וקם וכידוע שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

לגבי המקרים שהזכרת – אני חושב שיש הבדל משמעותי בין אדם במצב פסיכוטי שאיבד לחלוטין את הקשר עם המציאות, לבין אדם שנמצא תחת לחץ למשל בריצה למקלט בזמן אזעקה. יש פה רצף. במקרה הראשון, אין כמעט שום בחירה חופשית. במקרה השני, יש בחירה, אבל היא מוגבלת.

עכשיו נגיד כמה מילים על עניין התשובה

המילה "תשובה" מגיעה מהשורש "שוב" – לחזור. לחזור למקור, לחזור לעצמנו האמיתיים. כשאנחנו חוטאים, אנחנו מתנתקים מהמקור שלנו, מהעצמי האמיתי שלנו. התשובה היא תהליך של חיבור מחדש.

בתהילים, דוד המלך אומר "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי" – הנשמה שלנו צמאה לקשר עם המקור. התשובה היא לא עונש, היא מתנה. היא הדרך שלנו לחזור הביתה.

כשמסתכלים על זה ככה, התשובה הופכת להיות משהו שונה לגמרי. גם אדם שהתנהג בצורה לא טובה בגלל קשיים נפשיים יכול לעשות תשובה – לא כדי "לכפר על חטא", אלא כדי לחזור לחיבור, למקור, לעצמי האמיתי.

נחשוב על האבא עם הפוסט-טראומה. נגיד שברגע של פלאשבק הוא צעק על הילדים שלו או אפילו פגע בהם. ברגע הזה, אולי לא הייתה לו בחירה אמיתית. אבל יש לו בחירה אחר כך – הבחירה לקחת אחריות על מה שקרה, לבקש סליחה, לחפש עזרה, לעשות הכל כדי שזה לא יקרה שוב.

והבחירה הזו – לקחת אחריות, לבקש עזרה – היא עצמה סוג של תשובה. היא החיבור מחדש למי שהוא באמת רוצה להיות.

כך גם לגבי ההתמודדות במקלט בזמן אזעקה. נכון, הלחץ גורם לנו להתנהג בצורה שלא משקפת את מי שאנחנו באמת. אבל התשובה האמיתית היא לא להתייסר על החלק שלא שלטנו על עצמנו אלא לחזק את הקשרים האמיתיים, לבנות חוסן נפשי שיעזור לנו להתמודד טוב יותר בפעם הבאה.

חז"ל קובעים כי השב מאהבה "זדונות נעשות כזכויות" בתשובה מאהבה. איך ייתכן שחטאים הופכים לזכויות? אלא הכוונה היא שדווקא מתוך המקומות הכואבים והקשים שלנו, אנחנו יכולים לצמוח למקומות גבוהים יותר. דווקא מתוך ההתמודדות עם חרדה, עם טראומה, עם מחלת נפש – יכולה לצמוח אמפתיה, חמלה, עומק רוחני שלא היינו מגיעים אליו בדרך אחרת וכידוע שמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

הקב"ה לא מבקש מאיתנו את הבלתי אפשרי. הוא מבקש שנעשה את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, מתוך המצב שבו אנחנו נמצאים. רבי זושא מאניפולי אמר שבשמיים לא ישאלו אותו למה הוא לא היה משה רבינו, אלא למה הוא לא היה זושא – למה הוא לא היה הגרסה הטובה ביותר של עצמו.

אני חושב שזו התשובה לשאלה שלך – הקב"ה לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים. הוא לא מצפה ממישהו עם פוסט-טראומה להתנהג כמו הלל הזקן.

הוא מצפה מאיתנו לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, מתוך המצב שבו אנחנו נמצאים. ואם נכשלנו – ואנחנו תמיד נכשלים לפעמים – הוא מצפה מאיתנו לקום, להמשיך, לצמוח מתוך הכאב.

התשובה האמיתית היא לא רק לתקן את העבר, אלא לבנות עתיד טוב יותר. לא רק להתחרט על החטא, אלא לצמוח ממנו. לא רק לכפר על העוון, אלא לגלות את האור גם במקומות החשוכים.

אני מאחל לך שתמצא את האיזון העדין הזה בין לקיחת אחריות לבין חמלה עצמית, בין הכרה במגבלות שלנו לבין אמונה ביכולת שלנו לצמוח. שתזכה לעשות תשובה מאהבה, מתוך חיבור למקור, ולגלות אור גם במקומות החשוכים.

בהערכה רבה.

אברימי פ.