שלום אחות לצרה,

אני קוראת את הפחד שלך ומרגישה אותו מהדהד גם בתוכי. יש לנו עכשיו סיבה טובה (טובה? סיבה גרועה מאוד!) לפחד, לחץ, חרדה, חוסר וודאות, בלבול ובנוסף לכל זה גם קיפאון משתק.

אני נושמת עכשיו יחד איתך נשימה עמוקה, מזכירה לנו שזה הכי נורמלי וטבעי להגיב ככה. לדאוג על בני המשפחה, להרגיש שהחיים נעצרו, לרצות לברוח מכל זה, ולא לראות עתיד.

ככה כרגע נראית שפיות. מותר וצריך לחוות את כל הרגשות האלה, כולל העיסה הלא ברורה שהם יוצרים לנו בלב.

את עושה דבר טוב מאוד בכך שאת נותנת מקום לרגשות, מגדירה אותם במילים וגם שיתפת, וזה אומר שאת רוצה לעזור לעצמך לנהל את העולם הפנימי שלך כולל הרגשות הקשים שעולים בך. אז בואי נתחיל:

אני מזכירה לך ולעצמי ואולי לעוד אנשים שיקראו אותנו, שיש אלוקים בעולם ואין עוד מלבדו. בשונה מאיתנו הוא לא ינום ולא יישן, וגם כשאנחנו לא מבינים מה קורה פה הוא לא מתבלבל ולא יוצא משליטה. זמנים כאלה של 'עת צרה' הם גם עת רצון, והדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות עם פחד זה להביא אותו למקום היחיד בעולם שיכול לתת לנו ביטחון אמיתי. אני לא מדברת על קבלות רוחניות גבוהות ומנותקות אלא על קירבה פשוטה ואמיתית. לחוות רגעים של פנייה או דיבור אישי, לשתף את ה' בפחד ולבקש ממנו לטעת בנו ביטחון.

במקביל חשוב שנקדיש את עצמנו לפעילות של עזרה.

הפחד משתק, והנתינה מרפאה. דברי בטלפון עם קרובי המשפחה שלך בדרום, ספרי לילדים שלהם בדיחות מטופשות ותקשיבי למבוגרים שרוצים לפרוק מתח, תכיני אוכל ותקפיאי כדי שתוכלי לפנק אותם כשהכל יהיה מאחורינו. את תתפלאי לראות כמה חוסן נפשי הנתינה תעניק לך.

בנוסף חשוב שתהיי עסוקה ופעילה בתחומים שמחזקים את החוסן הנפשי, אחרת הפחד משתלט.

אם את אוהבת ספורט תעשי ספורט, ואם מוזיקה עושה לך טוב תשמעי מוזיקה, ומנגד – תנסי להימנע ככל שתוכלי מלראות ולשמוע חדשות.

אני מניחה שתרצי להתעדכן, אז תמצאי את הדרך לקבל את המידע שחשוב לך בלי התוספות של הפאניקה והדברת הבלתי פוסקת שפרשנים חייבים לתת. במקום זה תנסי להזין את עצמך בתכנים מחזקים ומעצימים.

לסיכום, ברור שהימים הקרובים הולכים להיות לא קלים. נקווה לבשורות טובות, אבל גם נכין את עצמנו להתמודדויות.

ניתן מקום לרגשות קשים של פחד וכאב, ויחד עם זאת נלמד לנהל אותם ולא לתת להם להשתלט ולהפיל אותנו.

זכיתי במהלך חיי לפגוש כמה וכמה אנשים מיוחדים, בעלי תעצומות נפש בלתי רגילות, וכששאלתי מה גרם להם להיות כל כך חזקים הם סיפרו שדווקא אירועים קשים בחיים 'דחפו אותם לפינה' והכריחו אותם להוציא מעצמם כוחות נפש גדולים.

את עדיין צעירה, אז לא יודעת אם כבר יצא לך להיתקל בכך, אבל אני מאחלת לך שהפחד והקושי שאת וכולנו עוברים כעת יעזרו לנו לפתח חוסן נפשי ואמונה,

וביום מן הימים נסתכל לאחור אל הזמנים הקשים האלה ונראה איך מתוך הפחד והקושי גדלנו והתחזקנו.

ברוריה