שלום וברכה שואל יקר, ראשית מחילה על הזמן הרב שלקח לי לענות לשאלתך,
חשבתי עליה הרבה ואני חושב שיש לך הרבה הקשבה חשובה לעצמך התבוננות רחבת אופקים כנות ואומץ. ואפילו התחלת לומר משהו על עצמך בהקשר של התלותיות אותה אתה מרגיש.
עוד דבר שחשוב לי לומר לך זה שאתה לא לבד, עם החוויה שלך בצורות דומות ושונות רבים מתמודדים, זו חוויה שקורת לעיתים רבות לבחורי ישיבה, ועל כן אתה נורמלי והכל בסדר.
דבר נוסף החווייות הללו הם סימן בריא להתפתחות של עולמך הפנימי כן, כעת הוא כרוך בקושי אך בסופו של תהליך הרגישות וההתבוננות היחודיים שלך יגרמו לך לחיים עשירים ומלאים יותר
אם הבנתי אותך נכון אתה מתאר מערכת יחסים תלותית עם חבר קרוב משהבנת שזה לא בריא לך ואולי מהחשש ממנו חתכת את הקשר, ועדיין הכאב והכמיהה בוערים בך.
ויש בדבריך שני חלקים הראשון הוא נושא התלותיות והשני הוא תחושה של חסימה רגשית, אתייחס קודם לנושא החסימה הרגשית ולאחר מכן לתלותיות, וכמו שאתה קשרת בין הדברים אני גם אנסה לומר משהו שמאחד אותם.
הנקודה הראשונה והחשובה שקפצה לי היא נושא המודעות הרגשית, מתוך מה שאתה מתאר באומץ נראה שהרגשות עצמם לא תמיד ברורים לך ואתה גם לא חי איתם בשלום, כמו למשל מה שכתבת על חוסר היכולת להתחבר עם שירי רגש כי זה מביך אותך, המבוכה הזו היא ביטוי למחסום שמונע ממך להיפגש עם החלקים הריגשיים שלך, איני אומר את זה כביקורת חלילה אלא מסתכל איתך יחד על הדברים שכתבת במחשבה איךאפשר אחרת.
חסימה רגשית שמובילה לחוסר מודעות רגשית יכולה להיווצר מהרבה כיוונים אבל לעיתים רבות היא משודרת מהסביבה שלנו כשהיינו קטנים, ההורים ושאר הסביבה. תנסה לחשוב מה אמרו לך או לאחרים כאשר הבעתם רגשות? האם ההורים עצמם מביעים את רגשותיהם? גם במידה ולא ומשכך אנחנו מבינים שהייתה לך איזו למידה על כך שרגשות זה משהו שצריך להסתיר זה עדיין לא מוריד את הצורך שלך.
זאת אומרת, שלמרות אזורי הגדילה שלנו אנחנו יכולים להיות רגישים יותר או פחות מהסביבה שלנו. במקרה שלך נראה שאתה רגיש ורוצה לחוות את עולם הרגש אך הוא חסום מעט בפניך.
לכן אני מציע לבנות לאט לאט ולעשות עם עצמך תהליך שבו: בשלב הראשון, אתה מנסה להיכר יותר ברגשותיך, שאלות כמו מה אני מרגיש עכשיו? האם כעת יש לי רצון כל שהוא? למה אני בוחר את הבחירות שלי? שאלות כאלו, עוזרות לך להבין מה אתה מרגיש.
בשלב השני, לשתף את הרגשות שעולים עם מישהו אחר. בהתחלה זה יכול להיות מבלבל וישנה תקופת הסתגלות ולמידה של מה הפתיחות הזו עושה לי ואיך זה גורם לי להרגיש ולהתנהג אך בהמשך אני מאמין שזה יביא לך להקלה גדולה.
הבאת רעיון יפה שקושר בין סגירות רגשית לבין יחסי תלות או תלותיות, ויש בזה הרבה ואתייחס לתלותיות ואסביר למה הרעיון של הפתרון יכול להועיל גם שם אני ארחיב.
תלותיות היא מצב שבו האדם לא מצליח לחיות את חייו לבד, הוא מוצא שקשר עם נפש תאומה כזו שהוא מרגיש בנוח להיפתח אליה ממלאת אותו בתחושת יכולת, בעצם זהו היתוך של האישיות אל האחר וחוויה של לחיות את החיים דרכו.
לרוב כאשר מתרחשת תלות היא נוצרת מול אדם שאנחנו מרגישים שהוא משלים אותנו באיזה שהוא אופן שהקירבה אליו מוציאה ממנו דברים שאנחנו לא מצליחים להוציא מעצמנו לבד, יחד עם זאת לרוב מול אותו אדם יש הדהוד לרגשות ומחשבות שאנחנו מתקשים לבטא מול אחרים ואפילו מול עצמינו. זאת אומרת שהקשר מייצר תחושת שלמות עם עצמך בצורה מאד חזקה. אתה פוגש עצמך יותר טוב כאשר אתה בקשר איתו.
לכן שאלות שיכולות לעזור בזיהוי ואפיון של החוויה התלותית שלך מול החבר היא לשאול את עצמך למה דווקא הוא? מה יש בו שאין באחרים? וכן, לשאול את עצמך מה הרגשת וחשבת על עצמך כשהיית קרוב אליו?
ואכן, ייתכן מאד שאין לך אישיות תלותית כמו שאתה כותב אבל יש לך צורך ורצון חשוב ומשמעותי בלהדהד את עצמך מול אדם אחר, שהאחר יאשר את רגשותיך. ולכך אני לוקח דווקא את סוף דבריך על כך שאין סיכוי שתדבר על החוויות הללו שלך עם אף אחד כסימן לפחד שאתה מתאר מול מה יקרה עם מישהו יחשף באופן כללי לעולם הרגשות שלי, כמו שאתה גם אומר, "לא מצאתי מישהו" וגם "אני אקבור את עצמי לפני שאני אשתף".
אז דווקא נראה בקשירה שלך את הדברים זה בזה שאתה יודע מהו הכיוון שלך אבל זה נשמע לך כיוון בלתי אפשרי. ואני אנסה לבחון איתך יחד למה זה אולי אפשרי.
אתה מתאר ריחוק מול הסביבה שלך כמצע עליו צומחת התלות, ואני מציע לך למצוא לאט לאט את המקום והיכולת לשתף בעולמך הרגשי, אני לא מתכוון לספר על החוויות התלותיות לאחרים אלא לספר את עצמך. ליצור את הקשר הרגשי עם אחרים בצורה הדרגתית כך שלא תהיה לבד.
יש למהלך כזה שני יתרונות מהותיים, האחד הוא כאמור מול החוויה עצמה שאתה לא מרגיש בנוח לומר את עצמך והשני היא מול התלות, זאת מכיוון שאת האנרגיה הגדולה הזו שהיפנת כלפי אדם אחד שאני מניח שמולו או לידו הרגשת בנוח להיחשף ולשתף ולחיות יותר בשלום עם עולם הרגשות שלך תופנה כלפי יותר אנשים ובעצם תתחלק ותאפשר לך להיות אתה מול העולם ככלל.
נכון, לא כולם יכולים ומסוגלים להיות בקשב כזה כלפיך ויש אנשים ציניים או כהים מבחינה רגשית אך אני מאמין שעל ידי ניסוי ותהיה יהיה לך יותר אפשרות למצוא את האנשים בסביבתך שנוח לשתף אותם במידה מסוימת.
ונכון כיוון שזה חדש לך התרגול של החוויה הזו יהיה מורכב ולא ביום אחד. אך אם תלך עם האמירה "אני לא רוצה לחיות לבד אלא לשתף אחרים עלי ועל מה שקורה לי", בסוף תמצא את הדרך והאנשים. כי למרות מה שאמרת שאין לך רצון ברור ורק צריך או לא צריך בנושא זה ניכר שהבעת רצון ברור ודי חזק.
את הדברים שכתבתי ניסיתי לומר ולהתאים לפי שאלתך, לעיתים תהליך כזה קשה לעשות לבד ובתוך תהליך טיפולי זה מתאפשר בצורה מבוקרת ועם ליווי נכון, וגם, לפעמים הניסיונות שלנו לשינוי מראים שהקושי מול הרגש נמצא במקום עמוק יותר שעל ידי הפעולות אנחנו לא מצליחים לייצר בו שינוי, ואם כן אני ממליץ בחום לב ללכת לטיפול, זה לא אומר שיש לך בעיה אלא שאתה נעזר במישהו אחר בעולם הרגשות.
מקווה שדבריי היו לך לתועלת, אם יש לך עוד שאלות או הבהרות אל מול הנאמר אל תהסס לפנות שוב.
בהצלחה רבה
צביקה [email protected]
דלג לתוכן
