שלום לך שואלת יקרה,
מבינה אותך ממש. יש אנשים שההתנהלות מולם היא ממש מאתגרת. ומחייבת אותנו התבוננות על איפה אנחנו שמים את הגבולות שלנו ואיך נכון לנו להתמודד מולם.
הדבר המכריע בהתמודדות הוא העמדה הנפשית שלנו.
האם את באה ממקום של אוף איזה סיוט, אני חייבת עכשיו לרצות את חמותי ולהראות לה את הילדה, איזה נורא הולך להיות עכשיו,
או שאת באה ממקום של: אני בוחרת כעת למרות האי נעימות להתקשר לחמותי. יכול להיות שהיא תגיד לי בשיחה דברים לא נעימים אבל גם אם היא תגיד אותם אני אדע לשמור על הגבולות שלי.
וזה חשוב ממש, האמיני לי שאנחנו לא עושים שום טובה אם אנחנו שומעים דברים רעים על עצמנו ומתפוצצים בשקט. אני כמובן לא ממליצה להתפוצץ חזרה.. אני כן ממליצה לנשום עמוק, לומר בבירור: לא נוח לי לשמוע ביקורת על ההתנהלות שלי כאמא. כשמגיעה ביקורת אפשר לומר בנחת: השיחה הזו לא נעימה לי לכן אני סוגרת עכשיו,להתראות סבתא. ולעשות את זה בביטחון וברוגע!
האמת היא שאנשים מעריכים מאד אנשים אסרטיבים ששומרים על הגבולות שלהם, כאלו שלא נותנים שיצליפו בהם מילים מכאיבות.
תביני שזה הבדל שמים וארץ אם לשמע מילים רעות את מזדעקת: את לא תדברי אלי כך! (הפה שלה ברשותה ומסתבר שהיא תדבר איך שמתחשק לה)לבין: כשמדברים אלי כך אני סוגרת את השיחה.
באופציה השניה את שמרת על עצמך, שמרת על הגבול שלך, וזה הבדל עצום.
דמייני לך את המילים הרעות כאילו הם בוץ שנשפך עליך, אמרי לי, כשיש טיפות בוץ ברחוב שניתזות עליך את עומדת שם וממתינה לטיפות נוספות או שאת קמה ויוצאת משם?
את לא יכולה להפסיק את הבוץ. את יכולה לא להיות שם כשהוא מושלך.
אני חושבת שבעלך עושה בחכמה כשהוא לא מתערב. אין עניין להוסיף עוד אנשים לאש ולבוץ, יש עניין שהאנשים שכבר בתוך הקלחת ילמדו איך לצאת ממנה….
לסיכום: ממליצה לך לא להיות במקום שאת מרגישה רע עם עצמך.
לא לשמוע פגיעות על עצמך ולהמשיך כאילו לא קרה כלום.
להתנהג באופן שמכבד אותך,(לא להתלכלך בבוץ..)
מעריכה מאד את הכבוד שנתת לחמותך ,ללמוד לעשות זאת באופן שמכבד גם אותך זו עבודה עדינה ומאתגרת.
סומכת עליך שתצליחי!
תמר
דלג לתוכן
תגובה אחת
תשובה יפה וחשובה בכל מערכת יחסים שהיא.
לשואלת- את כותבת שהתקשורת בעיקר בוידאו בעקבות הרילוקשיין, הייתי ממליצה לך לעשות מודל קבוע לשיחה, וזמן קבוע אולי, אם תקבעי שאת מתקשרת לחמותך כל יום חמישי לדוגמא, ואחר כך מבקשת את חמיך, זה נכנס לרוטינה מוכרת ופחות טענות על הדרך שאת מתקשרת לפחות (אותן טענות שוב ושוב כמה זמן יחזיקו…) אולי גם כך תוכלי לצמצם את התקשורת לשיחה שבועית כזו קבועה וזהו, כי אם ידעו שיקבלו אותך בטוח ביום מסוים, את כבר תהיי פחות חייבת להיות ״נוכחת״ בזמנים אחרים.
סך הכל מצוין שאתם רחוקים… בטוח זה קל יותר. קחי את זה כמשימת חובה מעצבנת, כמו הרבה משימות והעיקר שתשמרי על עצמך, אסרטיביות גבולות וכל מה שכתבה המשיבה.
מרגישה צורך עז להתקשר עכשיו לחמותי להגיד לה שלמרות כל מה שלא מושלם יש גרועות ממנה??