שלום וברכה

קראתי את השאלה שלך שוב ושוב, כשאני מהרהר רבות על השאלה הזו. זו שאלה שאני חושב שכל אחד שחושב, שמעוניין לקיים את מה שהוא מקיים בכדי שזה יפעל בו את מה שצריך לפעול, מהרהר בדברים האלו. כל אחד מתבונן בזה בדרכו, ההתבוננות לא תמיד ממוקדת על אותם דברים, אך היסוד שמעמיד את ההתבוננויות הללו אחד הם.

אני רוצה לסדר את המחשבות שיש לי בענין הזה ואחר כך לבחון את הדברים מול מה שכתבת.

האם התורה נינתה רק בכדי שהאדם יהפוך להיות יותר מוסרי? לדוגמא, האם איסורי אכילה ניתנו ליצור אדם מרוסן יותר ופחות תאוותני? איסורי עריות ניתנו בכדי שלא תהיה הפקרות מינית, והזוגיות תהיה זוגיות משלימה וטובה? שבת ניתנה בכדי שהאדם ינוח בחיי המעשה ויתן מרגוע לנפשו, וכך אולי יתבונן יותר בחייו ויהפוך לאדם ערכי יותר?

אני יכול להמשיך, ובהחלט אפשר למצוא ערכי מוסר ומידות טובות שהאיסורים והמצוות מכוונות את האדם. אך אם לשם כך ניתנה התורה, יש להרהר, האם כל הפרטים מכוונים גם הם את האדם לשם? לפעמים אולי הפוך, הרי קורה שדווקא ללא פרטים ודקדוקים יש לאדם יכולת יותר להעמיק ולחשוב על הערך.

האם הפרטים והדקדוקים ניתנו רק בכדי שלא תהא תורת כל אחד בידו, ופרקטית צריך ספר חוקים מאד ברור ומפורט, אבל זה רק טכני. האם זה כך? האם הפרטים שיש לנו בקיום התורה דומים להבדיל לחוקים הנוקשים והמדויקים שיש בחוקי נהיגה בכביש, שאולי היה אפשר אחרת אלא שצריך חוק מסודר אחרת יהיה בלגן? ואם זה כך, כשאדם נוסע באי בודד, יוכל לנהוג לפי ספר חוקים משלו… ומה יעשה האדם בביתו כשאף אחד לא רואה, האם שם יוכל האדם להתנהל בתורה לפי מה שמדויק לו, לא לפי הפרטים המדויקים של הכלל?

ודאי שלא! השאלה למה?

ומה בדבר החוקים בתורה? שם לא מובן בשכל אנושי מדוע. חוק הוא צו אלוקי שלא ניתן בשכל אנושי להבין אותו. חוק כשמו, הוא לא בא לכאורה להקנות ערך מובן לפי המוסר והמידות האנושיות, אז בשביל מה הוא קיים אם כל התורה לא קיימת אלא להפוך את האדם למוסרי וערכי יותר?

ובכן, יש תשובות גבוהות יותר שעוסקות בנסתרות ובתיקון עולם. אך אנסה לומר מה שנראה לי בזה לא לפי עולם נסתר ולא מובן אלא לפי עולם גלוי ומובן.

ה' ברא את העולם בכדי לעשות לו דירה בתחתונים, בטוח שאת כחסידת חב"ד מכירה את המשפט הזה. ה' הטוב והמטיב רצה לברוא עולם גשמי שיש בו נוכחות אלוקית. כלומר, הוא רצה עולם שיש בו חיבור בין גשמיות לרוחניות ושיש בו הופעה אלוקית. ושיתקיים קשר בין הבורא לברואיו. יש הרבה להעמיק ולחקור לשם מה, מדוע חפץ ה' בכך, אך לא זה הדיון כעת, ואולי אין בידינו לדעת את הרצון האלוקי להבין מדוע עשה זאת. אך כך אנחנו מאמינים שלשם כך נברא העולם.

אך השי"ת לא חפץ להופיע בעולם ללא שהאדם יבקש את זה, הוא חפץ שהאדם יהיה שותף לזה, שיכין את העולם שיהיה עולם ראוי לנוכחות אלוקית, שיהיו בני האדם הנמצאים בו ראויים לקשר עם השי"ת ולהימצא בעולם של גילוי שכינה.

לשם כך ברא השי"ת את העולם חסר, כאשר הוא הטיל על האדם לתקנו. מלאכת התיקון ארוכה ונעשית משך דורי דורות. בתחילה חטא אדם, אחריו קין, ואחר כך חטאו כל בני אנוש, עד שהפך ה' את העולם בימי המבול. תחילת התיקון החל כשגילה אברהם אבינו את העולם. בשורת התיקון של אברהם אבינו ומשפחתו, עד שהפכה לעם, יצרה עולם מתוקן יותר, כאשר ההשפעה של עם ישראל על כל העמים רבה מאד. ישנם תופעות רבות שבעולם העתיק היו קיימות ובהשפעת התורה הקדושה הם לא קיימות בכלל או קיימות רק באופן נדיר. היהדות יצרה עולם שנקי מעבודה זרה. עבודה זרה היא לא רק תופעה של כפירה, אלא תופעה של עולם חסר, בו האדם יכול לעשות מעשים רעים, ולהחליף אלים לפי חשקיו. כשחלק מהאלים עצמם מגבים מעשי רשע. אך גם אל שלא מגבה מעשה רשע, עצם האמונה האלילית היא אמונה שגוררת חוסר מוסריות. היהדות עשתה מהפכה בעולם ובזכותה כמעט והעולם נקי מעבודה זרה. חלק גדול מאיסורי עריות לא קיימים כלל בעולם בעקבות השפעת התורה, ועוד השפעות רבות שנבעו מתיקון העולם שנוצר על ידי העם היהודי. כך ממש בימים אלו אנו זוכים שעם ישראל יצור מציאות אחרת בעולם, ויעמוד מול ציר הרשע יותר מכל העמים.

כל זה להכין את העולם, להכין את האנשים החיים בו, שיהיו ראויים להופעה אלוקית. נכון שחלק גדול מאד מתיקון העולם קשור לערכי מוסר ומידות טובות. אך לא רק, עולם שראוי להופעה אלוקית, צריך להיות עולם שלא רק המציאות החומרית עומדת מול עיניו. בכדי שהאדם יהיה מוכן לקשר עם בוראו, שיהיה מוכן למציאות של הופעה אלוקית גלויה, האדם זקוק להיות קשור לרוחניות ולא רק לחומר. הקשר לעולם הרוחני זה לא מצב נפשי משוחרר מחומר, כמו שקורה אולי על ידי מדיטציות למיניהם. קשר לעולם רוחני, זה אדם שיש בו הכרה בעולם הרוח, ותודעה גבוהה לעולם רוחני, שמאמין לא רק במוחש ובנראה לעיניים, אלא גם בעולם שאינו נמצא לפניו, שלא נתפס בעיני אדם. להבין שיתכן מציאות ש: "לית מחשבה תפיסה ביה". רק אם אדם שחי בתודעה כזו, יכול להיות רוחני, ולחיות בקשר רוחני, שיש בו קשר עם בורא עולם. כאשר ככל שהעולם יתקדם למקום ראוי לגילוי שכינה, כך האדם יהיה ראוי לגילוי שכינה ויהיה ראוי לקשר של ממש עם הבורא יתברך.

כך שהתורה לא רק מכוונת לעולם מוסרי וערכי, מוסר וערכים הם הבסיס, אך יש מעבר לכך. תפקידם של המצוות המובנות גם לשם הקנאת ערכי מוסר ומידות טובות. אך גם לקיים את הערך המוסף של עולם שיש בו תודעה כבוהה למציאות של עולם רוחני גבוה. ומכין את האדם לקשר עם בורא עולם.

איך האדם מכין את עצמו לכל זה? מי יתן לנו תוכנית ברורה להכנת האדם לכל זה. התורה הקדושה עם כל מצוותיה פרטיה ודקדוקיה מכינים את האדם למוכנות הרוחנית הגבוהה הזו. חז"ל הקדושים, אשר בקדושתם ובידיעתם העמוקה בסתרי התורה, הוסיפו לכוון את האדם אל המקום שאליו כיוונה התורה הקדושה.

אני אביא דוגמא אחת. התורה ציוותה אותנו לשבות בשבת קודש. הרובד הפשוט ביותר, הוא שהאדם יום אחד בשבוע מפסיק מעשיית היום יום, וחודל. החידלון הזה נותן לו זמן להתבונן על חייו, לעצור את המרוץ החומרי, וליצור בעצמו יכולת של מנוחת הנפש. זה הרובד הפשוט יותר. אך יש רובדים נוספים שנוצרים באדם על ידי מנוחת השבת ממלאכה. לא הכל ידוע לנו, אך אנחנו יכולים לנסות לחשוב על אפשרויות שנוצרים בנפש האדם על ידי המנוחה בשבת קודש. המנוחה מחיי החומר גורמים גם לעבודה הרוחנית להשפיע יותר על הנפש, ולהיות יותר קשור לבורא עולם.

השינויים שהתרחשו עם הדורות, יצרו צורך להעמיק את התודעה שאמורה הייתה להיות מכוננת באדם על ידי מצוות התורה. אם על פי התורה איסור עשיית מלאכה בשבת הספיק בכדי לייצר באדם את המוכנות הנפשית הראויה. במשך הדורות ראו חז"ל הקדושים צורך להעמיק את המוכנות הנפשית, על ידי הוספת איסורים, על ידי איסור טלטול מוקצה, ועוד איסורים שחיזקו את מנוחת הנפש בשבת. מדוע היה צורך להוסיף? כי ראו שאנשים לא מספיק נשמרים מאיסורי התורה ויש צורך לחזק את איסורי התורה. אבל לפעמים לא רק בכדי לשמר את איסורי התורה, אלא בכדי לחזק את התודעה, אם זה בגלל שהאדם הפך להיות גשמי יותר וזקוק ליותר הכנה נפשית. או להיפך, עם התקדמות הדורות נעשה האדם ראוי לתוספת של הכנה נפשית. איסורי ומצוות התורה הם הבסיס שעמו התחילו בתחילה, אך כעבור שנים של עשיית מצוות התורה ושמירה מאיסוריה, נעשית כנסת ישראל לראויה יותר ומוכנה לתוספת של זהירות, והעמקה של הנפש להכנה למצב רוחני גבוה יותר.

אך לא זו בלבד. לא רק חז"ל הקדושים הוסיפו. עם ישראל, שאם לא נביאים הם בני נביאים הם, נהגו מנהגים, והוסיפו והעמיקו עוד ועוד להכין את עצמם והוסיפו על התורה ועל חז"ל מנהגים קדושים.

לא כל קהילה הוסיפה אותו מנהג, חלוקת המנהגים בין הקהילות קשורה לשינוי של השליחות של כל קהילה. לשם הבנת דבר זה יש להוסיף משהו חשוב.

לאדם יש תפקיד בעולם, הבורא יתברך יצר את האדם שיבוא העולם לתיקון הראוי וכנ"ל. מי מביא את התיקון? אדם אחד? קהילה אחת? לא!

כל נשמות ישראל בעלות תפקיד בגילוי והכנת העולם להיותו ראוי לגילוי השכינה. לכל איש פרטי תפקיד פרטי בהכנת העולם אל הגילוי. ולכל שבט, ולכל קהילה, יש תפקיד כולל יותר, תפקיד שונה לכל שבט בעם ישראל להכנת העולם אל גילוי השכינה.

לחסידות חב"ד יש שליחות ממוקדת מאד. וכך ליהדות הליטאית, ולעדות המזרח, לחרדים ולציונות הדתית לכל אחד תפקיד משלו. גם בתוככי המגזרים השונים יש חלוקות וחילוקי חילוקים של מנהגים חומרות והידורים, כאשר ממש כעבודת פסיפס, מכינים כל אחד את המשבצת שלו לגילוי האלוקי. זה ההסבר לשינוי המנהגים וההידורים בין הקהילות.

לפעמים, נולד אדם במקום אחד, והוא לא מתאים לקהילה אליה הוא נולד, או לא מתאים לגמרי לקהילה שבה הוא נולד. יש באדם יכולת בחירה לעבור לקהילה אחרת. הוא צריך לעשות זאת בזהירות ובשימת לב, לא תמיד יהיה נכון לעבור ממש. אך גם אם לא עוברים קהילה ממש, אם האדם רואה שעבודתו הרוחנית לא מתאימה לקהילה אליה הוא משתייך ראוי שיחשוב עם עצמו האם נכון לו לפחות בתוך ביתו לנהוג מנהגים אחרים.

כעת נעבור לדברייך בשאלה. את מספרת על מנהגים מסוימים שמפריעים לך, שאת לא מבינה את תפקידם. חלק גדול ממה שאת מספרת הם מנהגים של קהילת חב"ד בקהילות אחרות לא נהוגים אותם. כלומר, חוסר הבנת המנהג לא אמור להוות קושיא על כל היהדות. האם נכון לך לשנות את מנהגי הקהילה אליה את משתייכת? את צריכה לברר, כי יתכן שזה לא טוב לך, ויתכן שאת יכולה לעשות עבודה מקיפה שתברר לך את מנהגי חב"ד הללו שמפריעים לך. אך בכל מקרה חבל שמנהגים שלא נמצאים בסטנדרט של כל קהילה יהפכו את כל היהדות ליהדות לא מובנת. ובכל מקרה מה שנראה לך הזוי, כדאי שתבדקי אם זה מנהג מחייב או לא, ואם זה רק הידור ולא מחייב ממש, לא כדאי שתעשי דברים שהם רק בחינת הידור לא מחייב וזה יהפוך את כל היהדות שלך ללא מובנת.

אני אתייחס לדברים שהעלית בשאלה שלך:

ובכן הרבה יהודים חרדים יראים ושלמים נוהגים להצטלם בזמן האירוסין ובין האירוסין לחתונה, בדרך מן החופה לחדר יחוד מחזיקים את ידה של הכלה, נפגשים בין האירוסין לחתונה לצורך העמקת הקשר ולא רק לצורך לימוד.

חלב נכרי רבי משה פיינשטיין מתיר בארצות מתוקנות שיש פיקוח על החלב שלא מגיע אלא מפרות, אך יש חולקים. זו סוגיא עמוקה שצריך ללבן אותה וללמוד, לא כל מה שנראה חומרא על פי אינטואיציה זה דבר הזוי, יתכן ואם תלמדי את הסוגיא לעומק תביני דווקא את המחמירים. אך במקרה זה, זו באמת חומרא ויש פוסקים גדולים שמתירים חלב נכרי בארצות מתוקנות.

הנחת בשר על הפלטה בשבת תלוי במחלוקת הפוסקים זו שוב סוגיא בהלכות שבת, היא לא נתונה לאינטואיציה אלא ללמידה עמוקה של הסוגיא, ושוב יתכן שאם תלמדי את הסוגיא לעומק לא תביני את המקילים. זו לא הוספה של מנהג, זה דיון הלכתי בעיקר האיסור להניח על אש בשבת.

קילוף ירקות בפסח נוהג בכמה קהילות אבל לא בכולם רוב עם ישראל לא מקפיד על זה.

שמיעת קול שופר זו מצוה מן התורה. אשה פטורה ממצוה זו, אם נשים רוצות לקיים הן יכולות ונשים בחרו לשמוע קול שופר. כאמור בעיקרי הדברים על מצוות התורה גם תקיעת שופר זה לא רק לעשות קול עם השופר, כי ההכנה שנוצרת באדם על ידי התקיעה תיעשה רק אם היא תתקיים באופן המדויק שהתורה כיוונה אליה. הרעיון הוא לא רק לשמוע ולהתעורר, יש עוד רעיונות רבים בבסיס החיוב של תקיעת שופר, שהמוכנות הנפשית, וההתעוררות שיש בעולם הזה ובעולמות העליונים לא ייעשו אלא אם הם ייעשו באופן מדויק. הפנייה שלנו עם השופר לבורא עולם צריכה להיות מדויקת, וכמה שמחה צריכה להיות בנו שהשי"ת גילה לנו על ידי התורה וחכמיה את הדרך לפנות אליו באופן המדויק ביותר.

לקרוא לילד בשם שאת אוהבת זו הנהגה פשוטה שרוב הציבור החרדי נוהג אותו. לא חייבים לקרוא על שם הרבי וזה חידוש בעייני שבחסידות חב"ד זו חובה. בחדר שינה להיות בלי כיסוי ראש, זו לא עבירה. ישנה הנהגה של חומרא כזו אך זה לא איסור להיות ללא כיסוי ראש בחדר שינה. יום הביוץ ביום השלושים זה דבר נדיר, ונכון לא תמיד הכל קל. אבל בדרך כלל שאין מפגש בין יום הביוץ ליום אסור, קשיים יש גם בעוד דברים, זה מאד מאד לא נעים לפעמים שאי אפשר לנסוע במהירות מופרזת, פעמים וזה גורם להפסיד דברים חשובים מאד, אך יש עוד סך ערכים, וגם אם במקרה הכביש פתוח, לא הייתי מציע לנסוע במהירות מסוכנת הגם שבמקרה הפרטי שלו הוא יותר ירוויח עם יסע מהר מאשר אם יסע לאט…

אנשים שמקיימים רק מה שהם מרגישים מחוברים לו, זוכים להיות חלק מעם ישראל וזה חשוב, אבל לצערי הם לא זוכים להכין את ההכנה הראויה המוחלטת, ואף חוטאים חטאים שגורמים לסילוק שכינה והתאחרות של הכנת העולם אל הגילוי. [וזה נכון גם על כל אחד שלצערנו לפעמים אנו נכשלים ולא מקיימים הכל כראוי].

להרוג שבעה עמים, זו מצוה. לא כי החליטו סתם להכרית עמים שמפריעים לנו. מדובר בעמים מסואבים שיצרו רשע בעולם, והפריעו לתיקון העולם. הם הגיעו לרמה של סיאוב שהעולם היה הופך לעולם אכזרי, חסר רסן ומוסריות אם הם היו ממשיכים להתקיים. לא בכדי עם ישראל לא נכנס לארץ ישראל רק אחרי ארבע מאות שנה מלידת יצחק ה' אמר לאברהם את הסיבה (בראשית פרק טו פסוק טז) "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה". כלומר רק שהם הגיעו לרמה של חוסר מוסריות, של סיאוב ואכזריות, כזו שאין ברירה אלא חייבים להכריתם, רק אז באו ישראל לארץ והרגום.

אני מאמין שיהיה קשה לך, איך יתכן שבדיוק כאן בארץ ישראל היו שבעה עמים מסואבים. ובכן, יתכן לומר שלא רק כאן היו כאלו, אלא שכיון שתפקידם של עם ישראל לתקן עולם, לבשר לעולם מציאות של תיקון ויושר, ממילא מציאות של עמים כאלו כאן, יפריעו ליכולת לתקן עולם ולכן יש סיבה להורגם יותר מעמים כאלו שנמצאים במקומות אחרים.

אבל יתכן גם לומר שיש הסבר מדוע דווקא כאן התרכזו עמים מסואבים כל כך. ארץ ישראל הייתה בעולם העתיק ציר מרכזי עולמי. היא הייתה ארץ המעבר בין מסופוטמיה למצרים שתי המעצמות העולמיות [בימים אלו ממש מתברר שגם בימינו ארץ ישראל יכולה להפוך לכזו אלא שזה מצריך הסבר ארוך שלא קשור לתשובה]. טבעם של מקומות שכאלו שיהפכו לזירת קרב לא בחנם מלחמת העולם הראשונה, הלא היא מלחמת המלכים שם יצא אברהם להילחם הייתה בארץ ישראל. טבעם של מקומות כאלו שישכנו בהם עמים שהם סוג של שבטים פראיים שמשתלטים על משלוחים של סחורות ועל סוחרים העוברים ממקום למקום, השתלטות ותערובת שבטית היא מתכון מסוכן, להיווצרות של תאוות אכזריות, של שתלטנות של גזל וממילא של סיאוב. מקום ללא אופי אחיד יוצר חוסר אחידות וממילא חוסר אופי, ואז הופך האדם לסוג של מערבולת יצרית, עמים שלמים כאלו יוצרים שבטי מחבלים. הריגת שבעה עממים הייתה כמו חיסול חמאס חיסול חיזבאללה ועוד כנופיות פשע שכל העולם סובל מהם, לא לחנם במקום קטן כל כך התקבצו כל כך הרבה עמים קטנים, אלו היו ארגוני מחבלים שכל תאוותם זה רצח ושליטה וממילא גם תאוות עריות ושאר איסורים. עם ישראל שבא לתקן עולם בא להכריתם ולהפוך את הציר המרכזי של העולם לציר של יושר צדק ומשפט. אור לגוים.

קבלת עדות של אשה זו סוגיא שצריך ללמוד אותה. באמת לא מתאים לתפיסה הפמיניסטית הרווחת היום. אך הייתי מציע לחשוב שוב, ולנסות לראות את הדברים בראייה אחרת. נשים שונות מגברים, יש להן מעלות רבות, אחת ממעלותיהן של נשים שהן חוות יותר את מה שהן רואות, יש להן חיבור יותר לדברים. גברים פחות מחוברים ופחות רגשיים. עדות צריכה להיות ממישהו כזה, שהוא פחות רגשי ופחות מחובר. שחווה פחות את מה שהוא רואה, הוא רק מעביר נתונים. תחשבי כעת… האם ההלכה שאשה לא ראויה להעיד זה בגלל שבח של נשים או בגלל חסרונן….

אז נכון, כל החשיבה המגדרית הזו לא מתאימה בכלל לימינו. כל ההחלטות שנשים כך וגברים כך זו חשיבה שלא מתאימה לימינו, שכל אחד יכול להיות הכל… אבל כדאי לחשוב גם על הפיזור והערבוב הזה המגדרי, האם זה טוב? או שמא הלואי שהעולם היה שומע יותר למה שיש ליהדות לומר על המקום הנכון של כל אחד במשבצת הנכונה והמתאימה לו. נקודה למחשבה.

על משה רבינו לא כתוב שהיו לו עשרות נשים. הייתה לו אשה אחת בלבד. על דוד המלך בהחלט מסופר כך, יש הרבה להרחיב על כך אך כמדומני שכדאי לייחד על כך תשובה מיוחדת כי צריך אריכות בשביל לכתוב על זה, ואם חשוב לך אייחד על כך תשובה נפרדת.

בכל מקרה אם יש לך שאלה על הדברים או משהו שצריך לברר עוד, אשמח לענות.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]