שלום לך בחור יקר.
ראשית, הרצון והשאיפה העמוקה לחתור לעבודת ה' אמיתית וכנה, ניכרת מאוד מבין מילותיך.
אשריך, בן עלייה אתה!
לשאלתך, גדולי ישראל ובראשם בעלי המוסר הגדולים של כל הדורות האחרונים חזרו ודיברו שוב ושוב אודות הצורך החשוב בכך שהאדם יפנה לעצמו זמן בכל יום להתבודד מעט עם עצמו ומחשבותיו.
ההתבודדות היא כלי מרכזי אשר דרכה אנחנו יכולים להכניס אל תוך חיינו ולשגרה היומיומית שלנו תוכן ממשי משמעותי ורוחני.
לימוד התורה ועשיית המצוות באופן פשוט ויבש ללא התבוננות ועבודת הלב לוקים מאוד בחסר.
הרגעים הללו בהם אנחנו עוצרים ופונים אל השם בשפה פשוטה וכנה הם רגעים נעלים וקדושים מאין כמותם.
השם ממתין לנו ומצפה לאותם רגעים בהם נפנה אליו כבן אל אביו.
ידוע ומפורסם אצל כל צדיקי הדורות כיצד היו נוהגים תדיר לפנות אל השם בשפה פשוטה בכל זמן ובכל עת ואפילו על הדבר הקטן ביותר.
סיפורי הצדיקים מלאים בכך, די לנו אם נסתפק בדוגמא אחת קטנה של מחבר הספר החשוב 'יסוד ושורש העבודה בו הוא כותב:
"ראוי לאדם שיוציא לפני הקב"ה כל רחשי לבבו כאדם המפרש שיחתו לפני אהובו".
לפעמים אדם יכול ללמוד מבוקר עד ליל ולקיים את המצוות בדקדוק ובהלכה ועדיין יהיה רחוק ממפגש אמיתי וישיר עם השם.
רק עבודת השם המלווה בעבודה פנימית ומתמדת יכולה להוביל את האדם אל קשר משמעותי ונעלה עם ה'.
ישנו סיפור מפורסם על יהודי צעיר תלמיד חכם שהגיע למגיד מדובנא ושפך בפניו את ליבו על כך שאיננו מצליח להרגיש את קרבת ה'.
אותו יהודי בכה מעומק ליבו "רבי, אינני מצליח להרגיש את קרבת אלוקים, והלא מיד כאשר אני קם בבוקר אני רץ להתפלל, לאחר מכן אני הולך מיד ללמוד בבית המדרש, לאחר מכן שוב אני מתפלל וכך חוזר חלילה, סדר יומי עמוס מבוקר ועד ליל ואינני מצליח להרגיש את ה'….
המגיד היה מעורר בדרשותיו עם הסיפור הזה את לבבות השומעים, כמה יש לו לאדם לפעול בעבודה פנימית ומתמדת תוך התבוננות במשמעות התפקיד והשליחות שיש לנו כאן בעולם הזה,
ההתבודדות ורגעי השקט יכולים בהחלט לעזור מאוד בהשגת מטרה זאת.
רגעי השקט הללו וזמן ההתבודדות של האדם עם עצמו, מעבר להיותם חשובים ונצרכים כל כך לעבודת ה', הם הינם רגעים של מזור נפשי והקשבה פנימית של כלל התחושות, המחשבות והרגשות שעברו על האדם באותו יום, והם מומלצים וחשובים לכל אדם ובכל גיל.
מנגד, אי אפשר לו לאדם להסתפק רק בלימוד מוסר וכדומה, לא ניתן לשים את כל כובד המשקל על אותה עבודה שבלב.
התורה והמצוות ובראשם עמל ולימוד התורה הם הם מרכז הקשר של יהודי עם בוראו.
אם נרצה לתאר זאת במילים פשוטות נאמר כך:
התורה והמצוות הם מהות הקשר והמוסר הוא המחזיק את הקשר.
משל לזוג אוהבים הנשואים באושר עם משפחה ברוכת ילדים,
הניהול המשותף של משק בית וגידול הילדים הוא ביטוי משמעותי של הקשר, השיחות והדיבורים של ההורים בערב על איך עבר היום, כיצד לחנך את הילדים הם הכלים אשר באמצעותם ניתן להעמיק את הקשר ולהוביל אותו אל מקום בריא ותקין.
התורה, עשיית המצוות ובראשם לימוד ועמל התורה הם מרכז הקשר, המוסר הוא המגדיר ומחזק את הקשר.
יחד עם זאת חשוב להבין כי אי אפשר לו לאדם להתנתק מצרכיו ורצונותיו.
החברה, הינה צורך בסיסי לכל אדם.
ה' ברא אותנו באופן מסויים בדווקא, זוהי צורת בריאתנו – יש לכולנו רצונות, צרכים וחשקים שונים.
לכל אדם ובפרט לבחור בגילך ישנו צורך אמיתי וחיוני של חברה, הצורך הזה הינו נפשי ומהותי ולא ניתן להתכחש אליו.
להיפך, איננו רוצים להתכחש לכך, זהו תפקידנו כאן בעולם המעשה.
הדרך הנכונה היא להצליח למצוא את האיזון הנכון בין חברה בריאה וטובה ללימוד תורה ועבודת השם.
חושבני שקביעת זמן מסויים בכל יום להתבודדות יכולה להיות החלטה טובה ומשמעותית אשר תוכל לקדם ולרומם אותך מעלה מעלה בעזרת השם.
הצלחה רבה!
שמואל
דלג לתוכן
