יקרה!

בטח שאפשר עזרה! וכל הכבוד לך שפנית לעזרה, מצטערת על העיכוב בתשובה, נשמע שאת במצוקה מאד מאד גדולה!

את מספרת על חיים מלאי קשיים שהיו נחלתך עד היום ונשמע ממה שכתבת שצלחת אותם בעזרת חברתך לנפש, כתבת שתמכתן אחת בשניה, שהיא היתה במקום זהה לשלך. איזו מתנה זו להרגיש שאני לא לבד בהתמודדות שלי, שיש עוד מישהו שמבין מה שאני עובר, זה לא רק אני שעובר דברים קשים אלא יש עוד אנשים שמתמודדים בעולם.

כל התחושות הללו הן צורך בסיסי של הנפש להרגיש תמיכה, נירמול של המצב, להרגיש "ביחד" בתוך הכאוס, בתוך ההתמודדות. שמחה בשבילך שהיתה לך את המתנה הזו, וכמו שאני מבינה ממה שאת כותבת, עכשיו את מבוהלת ו"נכבית לתוך עצמך" כי את מרגישה שאת עומדת לאבד את כל הדבר הזה שהיה עבורך לחוסן ולמשענת.

ממש מובן שאלו הרגשות שממלאים אותך אותך עכשיו. את נמצאת מצד אחד במקום שמכיר את הערך של מה שהיה, ומפחדת לאבד אותו, חוששת שאת צריכה להכין את עצמך ל"פרידה" שזה עצמו רגש קשה, אנחנו לא רוצים לאבד ולהיפרד מדברים שהיו טובים עבורינו ובטח כשאנחנו יודעים שאין לנו תחליף אחר. הרי כתבת שאת עצמך עוברת דברים קשים אז מובן שאת חוששת להשאר לבד מול הכל ואולי את מרגישה כבר חוסר אונים להתמודד בזירה שלך כשאין לך את החברה שלך. הפחד מלאבד משענת, מלהיות לבד מול קושי הוא פחד אמיתי, והכל ביחד מתקבץ לשק של רגשות קשים ממש! ממש!

אז יקירה, התגובה שלך לדאגות שעולות בתוכך היא נורמלית ומתבקשת, ואת צודקת, הלבד הוא קשה ממש.

הייתי מציעה עבורך 4 דברים.

א- להבין שאת במצב נורמאלי, לא להיבהל מלהרגיש את הפחד, את הלבד, את האי ודאות מהשינויים, את החוסר שליטה במצב, זה בסדר גמור להרגיש את הרגשות הללו אפילו שהם מאד כואבים, זה אנושי, זה מתבקש. ככל שתחבקי את עצמך ותתני מקום לרגשות הללו, הם יקבלו הרבה פחות משמעות, ויכאבו פחות עם הזמן.

ב- דברי את זה להשם, ספרי לו, הוא איתן תמיד! בבדידות, בכאב, באי ודאות ובקושי שהחיים מאתגרים אותך בו, זה ממנו, והוא כאן בשביל שנחזיק בו.

ג- נסי להציע לעצמך להשאיר דלת פתוחה לחיים, כלומר, הרי אין לדעת בודאות איך הקשר בין חברתך לנפש ובינך יהיה לאחר שתתחתן, אולי תתפלאי לראות שלא באמת איבדת אותה, זה רק ענין של מינונים ושל טיימינג? מאמינה שאם הקשר שלכן היה קשר אמיתי, היא לא תנטוש אותך אלא הקשר יקבל צורה קצת אחרת אבל האהבה, התמיכה והאכפתיות תשאר שם תמיד גם אם לא כמו שהתרגלתן (בתקווה)

ד- כמו שכתבת, הבדידות היא מסע כבד בפני עצמו, מקשה על ההתמודדות שלנו מול קשיי החיים והופכת את הכל ללא פשוט עבורינו בני האנוש. אולי עכשיו, כשחברתך מתחתנת תראי בכך הזדמנות למצוא עוד נשים שתוכלי לסמוך עליהן ולהעזר בזמן הקושי, כלומר להרחיב את מעגלי התמיכה שלך שאולי עד עכשיו לא ראית והם יכולים להיות שם לצידך, ואולי אפילו לקחת את זה כצעד נוסף ולהעזר בטיפול מקצועי שגם לא משאיר אותך לבד ומצד שני נותן לך כלים וכוחות כדי להתקדם מהמקום בו את נמצאת למקום חזק יותר שנשאר אצלך ולא תלוי סביבה. (תוכלי לקבל מאיתנו המלצות)

אז יקירה, כבוד על האומץ לפנות ולהעזר, המשיכי כך עד שתמצאי את המקום שבו תרגישי שאת יוצאת ממנו מחוזקת יותר, כי תתפלאי, אבל יש לנו כוח הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ואין ספק שאת תמצאי את הכוח הזה, לפעמים צריך עזרה אבל זה שלך, הכוח בסוף יבוא מתוכך, כמו גם לפנות לעזרה זה צעד שלך!

וחשוב לזכור ששום דבר לא קורה סתם, הכל בא לטובתינו, עכשיו בחושך קשה לראות אבל בעומק עומק של הדברים חשוב שנדע את זה! הכל בא כדי לחזק אותנו וכדי שנמצא את שלות הנפש שלנו – את מי שאנחנו באמת.

מאחלת לך הצלחה במציאת העוגן ועוד יותר, שבמהרה תזכי גם את לבנות בית משלך עם בן זוג אוהב ותומך ותהיי מאושרת ממש!

כאן לכל שאלה,

הרבה כוח

ריקי