שלום וברכה,

האמת שזה לא מובן מאליו הנכונות והיכולת שלכם להיפתח ופשוט לומר שקשה לכם ושהמצב הפך לבלתי נסבל, והוא באמת כזה, התיאורים שלכם לא פשוטים.

אין ספק שמאחורי זה יש כאב גדול גם על הילד הצעיר ובוודאי על כל המשפחה.

מקום בו אתם כהורים נפגשים בתחושה של חוסר אונים שלא הייתה מוכרת לכם מהילדים הגדולים יותר הוא מקום מאתגר ומפחיד ביחד,

במיוחד שניכר מהשאלה שאתם הורים טובים ומשקיעים, ושאתם שמים את הילדים תמיד במקום הראשון- אפילו חלק גדול מהשאלה מתמקדת באחים שסובלים והאחות שכועסת על היחס המועדף,

חשוב גם לציין שהפחד ממנו הוא טבעי לחלוטין ואין מה להרגיש אשמים בגלל הפחד, זה רק סימן שהמערכת מול הילד צריכה עזרה דחופה בשביל להחזיר את הביטחון לכולם,

לכן כשאתם מתגברים על הבושה הטבעית שמונעת מאיתנו לקבל עזרה אתם בעצם עושים את הצעד הראשון לשינוי.

אני מחלק את השאלה לשניים .

החלק הראשון הוא עליכם כמשפחה

החלק השני של השאלה הוא הילד,

חשוב לומר גם הילד סובל, ילד שלא חסר לו כלום לכאורה והוא עדיין מתנהג באלימות כלפי המשפחה שלו זה ילד שסובל ממצוקה פנימית כלשהיא.

כלפי החלק שלכם כמשפחה כהורים שמחפשים את הסדר והשפיות נתחיל מהמסקנה הברורה המצב חייב שינוי מיידי שיחזיק לאורך זמן,

אתם חייבים את זה. חייבים לחזור לנשום אוויר אי אפשר לנהל בית בהישרדות ובחשש תמידי ממה יהיה הצעד הבא של הילד,

אתם צריכים את השקט הנפשי שחסר לכם, האחים צריכים סביבה בטוחה ותומכת ולהרגיש שהם מוגנים באמת, ובטח צריכים להרגיש שבתוך הבית יש להם הורים שיכולים להגן עליהם, בסוף חשוב להזכיר אתם ההורים והבית הוא שלכם,

ננסה לתת לכם קצת כלים ולהבין יחד את ההתמודדות מול הילד אבל מאוד חשוב- בשביל שיקרה שינוי ארוך טווח ותצאו לדרך חדשה אתם צריכים מעבר לכל עיצה או תובנה ללכת היום לייעוץ מקצועי שידריך אתכם בתקופה הקרובה לעבור את האתגרים האלו יחד, מישהו מקצועי שיעשה היכרות עם המקרה וייתן לכם כלים מתמשכים לבנות שוב סביבה נכונה בבית, נוכל לעזור עם המלצות מתאימות אם תחזרו אלינו במייל חוזר.

אלימות נגד ההורים זה קו אדום ואם הוא נחצה צריך הדרכת הורים מקצועית שתיתן לכם בזמן אמת כלים ויכולת לעמוד חזקים בפני ההתפרצויות וכלים להתמודדות רגשית בשבילכם בלי קשר לילד.

ולעצם השאלה מה בעצם קורה פה?

המצב שאתה מתאר הוא לצערנו לא  הסיפור היחיד בו ילד מפעיל את ההורה ודרך זה מקבל את מה שהוא רוצה,

בסוף הדינמיקה בינכם פועלת במעגל שחוזר על עצמו הוא רוצה משהו/מאוכזב/דורש ולא מקבל מתפרץ ומרוויח את מה שדרש או את תשומת הלב (שהוא גם דורש בתת מודע),

אתם מסיימים מערכה נוספת מולו סחוטים ריגשית ובפעם הבאה אתם נכנעים מייד שזה גם סוחט ריגשית לרצות כל הזמן, או שאתם מצליחים להיות שוב חזקים ושוב הוא מפעיל כוח כי זה עובד לו, ואתם נכנסים למגננה ובסוף כדי להשיג שקט נכנעים.

תחשבו עליו האם הכאוס משתלם לו? האם הוא השיג את מה שרצה? האם זה יגרום לו מחר לעשות את זה שוב? יש סיבה שיפסיק?

אז מה כן צריך לעשות כדי לחזור להנהיג את הבית?

בפרקטיקה אציין שלושה צעדים אותם מומלץ לכם ליישם כשהוא בהתקפת זעם לשלושתם אותה מטרה לא לתת לו את מה שהוא משיג דרך הכאוס .

הדבר הראשון והכי חשוב מפסיקים לקנות שקט, אם אמרתם  לא זה נשאר לא, גם אם הוא הופך את הבית ברגע בו נכנעתם אילפתם אותו שהשתוללות עובדת,

זה בסדר להרשות לו דברים אבל אם לא הרשיתם ולא ממש משנה למה, גם אם זה בלי סיבה מוצדקת זה הופך למוצדק מעצם הסמכות שלכם כהורים והדרך הנכונה היא להמשיך לא לתת לו.

הצעד השני ניתוק מגע מהמניע כשהוא מתחיל השתוללות הוא עושה זאת כדי להיכנס למשא ומתן  (תפסיק את הכאוס/אלימות ותקבל בתמורה את הדרישות שלך)

הצעד שלכם הוא לנתק מגע לא לשכנע לא לאיים אפשר לומר לו רגוע אנחנו לא מרשים לך לעשות את זה/להרוס/לצעוק ופשוט ללכת משם,

הצעד הזה יעיל כי אתם מעקרים את המניע שבגללו הוא מתחיל את ההתפרצות, פה כמו גם בצעד הראשון חשוב לומר הוא ינסה לסחוב אתכם בעוד יותר כח אולי במניפולציות אולי בשיחה אתם לא חייבים לענות לו,

לפעמים עוזר להיאחז במשפט כמו כשתירגע נדבר, לפעמים אם זה מציף מדי אפשר ללכת למקום אחר חדר, חצר או רכב או כל מקום אחר, ייתכן וזה מרתיע לצאת מהבית באותו זמן זה יכול להרגיש חוסר שליטה

אבל האמת היא שבדיוק על ההרגשה הזאת הילד "רוכב" בתת מודע.

הצעד השלישי אנחנו מגינים על עצמינו ועל בני הבית אבל לא נקלעים איתו לעימות פיזי, אחרי שהחלשנו לו את המניעים שבגללם הוא נכנס להתקפת זעם (אנחנו לא חלק בהצגה ולא נכנעים)

יש את נושא האלימות הפיזית זה גם מנוע שהוא מפעיל נגדכם…

המטרה שלכם היא כמו בצעד הקודם להפוך את העימות ללא רלוונטי אנחנו מתרחקים ממנו אפשר אפילו לתפוס את היד בקור רוח ולהזיז אותה מאיתנו  או להיכנס לחדר ולנעול כשהוא יראה שאין קהל להצגה שלו המניע שלו  ייחלש וייעלם.

כמו בצעדים הקודמים  צריך להתכונן לזה שבהתחלה הוא עלול לנסות להחמיר את האלימות מאותה סיבה הכלי נשק ש"עבד" לו עד עכשיו עומד להיפסק והוא ינסה להסלים את המצב עד שיבין שזה לא עובד יותר,

ובדיוק כאן נכנס לתמונה הייעוץ המקצועי שילווה אתכם מתי כן לעצור ואיך מתמודדים ביומיום.

חשוב להדגיש, בנוסף לכל אלו הילד בוחן אתכם זה הזמן לחזק אחד את השני ולשדר קור רוח מולו ומול ההתפרצויות שלו אם תגידו לו תפסיק אבל הוא יראה שאתם נבוכים/גמורים הוא יקלוט.

ולכן שוב אני אחזור על זה שאם זה המצב עדיף לעזוב את השטח לפחות בהתחלה.

טיפ חשוב אם יש משהו שלו  שנשבר או חדר שלו שהתפזר בהשתוללות אתם לא מנקים/מתקנים אחריו כדאי שמעבר להחלשת המניעים החיוביים שלו ניצור אצלו גם מניע שלילי להתפרצויות.

כל זה הם צעדים פרקטיים לזמן ההתפרצות, חשוב לדבר גם על הלפני והאחרי,

יש עוד אחים בתמונה במקרה הזה מדובר בעיקר על האחות שמעליו שהזכרת את התלונות המוצדקות שלה, בזמן ההתפרצות אנחנו לא יכולים להסכים שהם יפגעו

(ושוב אין בזה סתירה לחוסר יחס שלנו אנחנו עומדים על שלנו אבל לא מתרשמים ממנו ושוב אפשר לאמץ פתרון של התרחקות )

אבל האתגר המרכזי הוא בזמנים שבין לבין, סביר להניח שאם תיישמו את הצעדים האלו ההרגשה של האחות תשתפר גם בלי שתדברו איתה אבל חשוב מאוד שתדברו איתה על עצמה.

בעיקר גם אם זה ביחס אליו להבין ולהסכים איתה על הרגשות שלה.

ופה אני נכנס קצת למקום עדין שאתם כהורים בעלי נסיון בוודאי תבינו.

התפקיד שלכם על אף האמור כאן הוא לא לרכל עליו עם האחות אבל כן לדבר איתה להקשיב לה ולהבין אותה גם כשהיא מדברת עליו

(לדוגמא את צודקת שזה מצב בלתי נסבל , באמת לא הוגן שאת צריכה לחיות בצורה הזאת וכן הלאה)

וכן לא לתת בשום פנים ואופן מקום לפגיעה פיזית בה אני סבור שהשילוב בין צעדים אלו לבין ייעוץ וליווי מקצועי יעזור לכם לשמור על האיזון של להיות הורים טובים ולהתחיל לנשום.

וכאן אני מגיע לחלק של הילד,

כמו שאמרתי הילד עצמו חסר ויסות וצריך עזרה דחופה זה לא מצדיק את מה שהוא עושה אבל כן אומר לנו שיש לו מצוקה כלשהי,

זה יכול להיות הרבה כיוונים קושי לימודי או חברתי או ריגשי או אולי קושי שמאבחן מקצועי ידע להניח עליו את האצבע ונצליח לעזור לילד

תוכלו לכוון את עצמכם עם השאלות הבאות ממתי זה התחיל? זה החמיר עם הזמן?

התגובות שלנו השתנו מאז שזה התחיל? היה קושי שאנחנו יודעים עליו?

מה הוא חווה בזמני שקט? איך הקשר שלנו איתו באותם זמנים?

יש מתחים אחרים בבית או במסגרת שלו? מהם הדברים שעזרו לנו בעבר מה חוסם אותנו מלהציב גבולות?

איך הוא במסגרת הלימודית ובמסגרות אחרות?

הפתרון לא בטוח נמצא בשאלות האלו, אבל הם יוכלו לכוון אתכם מאיפה להתחיל לעזור לו.

חשוב לומר אתם לא בחידון אין צורך לענות עכשיו על כל השאלות אלא  לדבר עליהם או על חלק מהם ולהגיע להבנה מעמיקה שביחד עם ההדרכת הורים תוכל לתת לכם כלים אמיתיים לעזור לו.

המלצה תשקיעו גם זמן בשאלה הבאה איך לבנות זמן איכותי שייתן לכל המשפחה (וגם לכם) זמן חווייתי שבו הילד המדובר הוא לא מרכז הבמה ותוכלו קצת לנשום….

מעריך מאוד את הפניה והפתיחות המון בהצלחה!

דב