שלום לך

קראתי את שאלותיך כמה פעמים. ניכר שאתה נשמה מיוחדת, כבר בגיל כה צעיר לעשות כאלה צעדים, זה אומר שאתה בחור רציני עם מודעות עצמית גבוהה ורצון להתקדם לכיוון חיובי, ועצם פנייתך הברורה מלמדת אותי שאתה ודאי בדרך הנכונה.

עליך לדעת, שההתקרבות לקדושה היא אף פעם אינה ישירה ולינארית. בדרך תמיד יש ירידות, זה לא באג או תקלה, כך צורת ההתקרבות לקדושה, שאתה כרגע חווה מהכיוון הכואב…

על כל אחת מהשאלות שלך היה אפשר להאריך הרבה. התמודדות מול חברים 'רעים', התמודדות מול רגשות אשמה, חרטה וסקרנות.

מכנה משותף אחד יש לכל שאלותיך. הנחת יסוד טוטלית כזאת, של עולם בינארי, שחור לבן, ללא שלבי ביניים וגווני אפור. "אף חרדית לא תרצה מישהו שלא לומד תורה כל היום", "התחלתי לשתות בירה וקפה בוץ", "מרגיש כל הזמן חוטא". תרשה לי לחלוק על המוחלטות הזאת ולהציע בפניך כמה מדברי רבותינו שהאריכו לדבר על ספקטרום, מנעד שלם, של רמות קדושה, של רמות עבירה, של רמות תשובה, של יכולת לאזן בין קודש לחול באופן אישי, ייחודי, מתאים, איפן שיאפשר יותר סיפוק ושמחה, חיות ומימוש עצמי.

כתוב בספרים שאחת מדרכי הפעולה הקלאסיות של היצר הרע היא דרך של 'הכל או כלום'. או שתהיה אברך שלומד בהתמדה מבוקר עד ערב, או שכבר עדיף שלא תלמד כלל. או שתיתן חומש מממונך לצדקה או שכבר עדיף שלא תיתן כלל. או שתהיה אחד מל"ו צדיקי הדור או שכבר עדיף שתהיה גוי. זה ממש שיטת עבודה רשמית וממלכתית של היצר הרע.

אבל היא אינה נכונה. כי הנפילות והעבירות הן מובנות ומוכרחות, והעיקר זה לא להתיאש, לחטוף עוד מצוה ועוד חיזוק. כל דבר תורה קטן הוא מצות עשה יקרה וכל פרוטה לצדקה, כל הרהור תשובה וכל הימנעות מעבירה. הכל יקר מאד בעיני השם יתברך שאוהב אותנו, רוצה שנתקרב, שנשמח, שנמצא את דרכנו הייחודית בעולם. ובספרי החסידות מאד האריכו ביסוד בסיסי זה.

הקב"ה סולח. באמת. ויפה הגדיר זאת אביתר בנאי שכנראה אני עדיין לא לגמרי מאמין בזה. וזה מה שדוחף אותנו לא לחשוב בצורה ישרה ביקורתית, עם השכל שחנן אותנו הקב"ה ובזכותו זכינו לחזור בתשובה, גם הלאה במסע אל הקודש פנימה. להתרווח בכסא, לשמוח עם מה שעשינו, וברוך השם עשינו, לא לחנוק את השאיפות והאש לעלות מעלה מעלה, אבל עם הרבה שכל, הרבה בירור בין הנהגות חכמות וטובות שיכולות לקדם אותי לבין הנהגות שלא. זה דורש הכרת התורה וההלכה. זה דורש פז"מ בעולם התשובה. אבל זה גם דורש יותר אמונה בעצמנו ובכח המופלא של התשובה. אמת, אתה הוא יוצרם ואתה יודע יצרם כי הם בשר ודם. הקב"ה מודע היטב ליצרים שלנו וליכולת המוגבלת שלנו להתנהל איתם, בקרב בלתי פוסק.

בירה אינה עבירה (חוץ מאשר בימי הפסח, כמובן). להיפך. זה אחד המשקאות שבכלל אינם צריכים הכשר ומותר לשתות אותם אף בחו"ל. גם קפה, אפילו קפה בוץ. זה אולי סימלי שציינת דוקא את שני המשקאות הללו כראייה להתדרדרות שלך. הקב"ה לא שונא שותי בירה וקפה בוץ. הקב"ה מכיר את יצרנו ומבין שעלינו לשלב בחיינו גם בירה וקפה. אולי יש זמנים שאנו זקוקים להם יותר ויש זמנים שפחות. זה בסדר. אנחנו לא בריצת מאה מטר. זה מרתון וזה מחייב גם לדעת לשחרר, לכלכל את כוחותינו בתבונה מתוך מבט רחב. יש הרבה חרדיות ובעלות תשובה שמחפשות דוקא בעל שיודע לאזן בין תורה ועבודת השם לבין אדם שלומד לתואר ומתפרנס בכבוד על פי כישוריו.

יש עוד הרבה עצות נקודתיות על כל שאלה, ואולי בספר: "מקום שבעלי תשובה עומדים" שכתבתי תוכל למצוא כמה מהן, או באתר: 'מענה', אבל לדעתי הבסיס והיסוד של הכל מחייב לדעת לשחרר ושזה בסדר גמור לפני השם יתברך שאוהב אותך ומבין שזו דרכך להתקדם בחיים.

בהצלחה רבה

דן

[email protected]