שלום לשואל היקר,

יישר כוח על פנייתך. אנשים נוטים להתמודד לבד עם שאלות וספקות לעיתים, ושוכחים את מאמר חז"ל "דאגה בלב איש ישיחנה". אתה בחרת בדרך אחרת, נכונה יותר לטעמי, ושטחת את ספקותיך מתוך רצון להבהיר ולפשר. אתה אדם אחראי, האחריות ניכרת מכל מילה ומשפט שכתבת, וככזה, ודווקא ככזה, בחרת לשאול ולהתייעץ, ולא להחליט לבד מתוך הדחקה  והתעלמות.

אכן שלב השידוכין והקמת הבית צופן בחובו נסתרות שהן רבות על הנגלות. אנשים צעירים, וגם פחות צעירים, נמצאים לעיתים במצבים שקשה להם לשאת את הספק והנסתר ובוחרים שלא להחליט או להחליט שלא, מתוך חשש, מתוך פחד, מתוך צורך פנימי להיאחז במוכר ובידוע ולא להיכנס להרפתקאות מיותרות. אך למעשה התורה דאגה בכמה מקומות להרגיע אותנו ולהעביר מסר שמעבר לעובדה הפשוטה שהכל ביד השם, כאן יש השגחת-יתר פרטית, ומהשם אישה לאיש, והקב"ה יושב ומזווג זיווגים, וכן הלאה על זו הדרך. במילים אחרות, אנו טועים בגדול כאשר אנו נכנסים למתח סביב עניין השידוכין. יש אמנם לגיטימציה למתח, הוא מובן וטבעי, כי סוף סוף הבחור או הבחורה מגיעים לשלב שבו הם נמדדים בקפידה בעיניהם של אחרים, אך האמת האמתית היא שהקב"ה הבטיחנו בכמה מקומות שהמתח הזה פשוט מיותר.

כך שלמעשה השקפת היהדות על הקמת הבית היא שעלינו להניח לקב"ה לנהל את העניינים, וכל שעלינו לעשות הוא א. לברר שאין בעיות גופניות שעשויות למנוע את המטרה שלשמה נישאים – הולדת ילדים וגידולם על ברכי התורה והיראה. ב. לחפש את אותו חן פנימי וחיצוני אצל המיועדת, ולהראות לה את החן הפנימי והחיצוני שלך, על מנת שתתפתח חיבה עמוקה וקירוב לבבות, ושלא נגיע חלילה למצב שנעבור על "ואהבת לרעך כמוך", כמו שכתוב בריש פרק ב' בקידושין.

וכעת לשאלותיך:

אם אתה חש בחיבה כלפיה. אם אתה מרגיש שתוכל להתקיים ביניכם קרבה גופנית מתוך שמחה וסיפוק. אם אתה חש שמעלותיה מוצאות חן בעיניך ומדברות אליך. אז לפניך בת זוג ראויה לנישואין ולהקמת בית של תורה ועבודת השם. יש נקודות מסוימות שבהן זה לא "בדיוק", ולא "כמו שחלמת"? בנקודות האלה קשה לך עם הספק, הספק שמכרסם האם הנקודה הזאת תיפתר, האם דברים ייראו אחרת, אז לגבי הספקות האלה אין לנו אלא להישען על ההטחה שאנו מובטחים שמהשם אישה לאיש, ואם תזכו, שכינה תהא שרויה ביניכם.

אלא מה, זה לא בדיוק נקודות שוליות, היא עסוקה בעצמה! היא נגעלת מעצמה! בהחלט מטריד, ואני יכול להבין אותך. אז ראשית, ייתכן בהחלט שאם תדברו ביניכם על העניינים האלה, ותפרסו אותם כאנשים בוגרים, תוכל להיות הרבה יותר רגוע ובטוח בעצמך. לא תיארת במכתבך אם שוחחתם על הנושאים האלה. ייתכן גם שאם היא תחוש שאתה לפחות מקבל אותה כמו שהיא לכתחילה, ורואה את מעלותיה לפני חסרונותיה, היא תגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה הרגשית שלה, והיא לא תצטרך טיפול רגשי על מנת להיגמל ממחשבות טורדות אלה. אין ספק שמישהו פעם זרק לה מילה או תנועת פנים כלשהיא, היא הפסידה משהו וייחסה את ההפסד משום מה להופעתה החיצונית, הכל אפשרי, אך זה עדיין לא אומר שלפנינו מקרה פתולוגי. זה עדיין לא אומר שללא מטפלת היא לא תוכל לצאת מהדימוי העצמי השלילי שלה. אם אתה חש שאתה אדם בוגר, ובהחלט התרשמתי כנ"ל שאתה בוגר ואחראי, שיוכל להעניק לה ביטחון בהופעתה, ויוכל לחלחל לה את התודעה שמעלותיה גדולות מחסרונותיה, אזיי בהחלט יש סיכוי טוב שהעיסוקים האלה בעצמה, והתופעות האחרות שתיארת, ייעלמו מאליהן בעבור זמן. מאידך, כאדם בוגר ואחראי, תוכל גם להחזיק אצבע על הדופק, ואם אכן קיימת בעיה שדורשת טיפול, תמצא את הכוחות ללוות אותה בתהליך.

אני לגמרי סבור שהבעיה שאתה מתאר נכון להיום, איננה בעיה שטחית שצריך להתעלם ממנה. אני רק מטיל ספק בשאלת הביצה והתרנגולת. מה גורם למה. האם אין כאן סיכוי שהחלטה אמיצה שלך "לעמוד מאחוריה" ולגבות אותה, תשנה את התמונה לחלוטין?

לסיום, אשמח לעמוד אתך בקשר בעניין. אני מבין ללבך. אלו החלטות שצריך לקחתן וצריך מידה גבוהה של חוזק פנימי על מנת לעשות זאת, אך אם לנגד עיניך תהא התודעה ש"בא נשאיר לריבונו של עולם לנהל את העניינים", יוקל לך.

מקווה שעזרתי

נתי

[email protected]