שלום לך שואלת יקרה ואהובה

קראתי את השאלה שלך בעיון רב מאוד וכאבתי ממש את כאבך פשוטו כמשמעו. בשורות קצרות ומתומצתות את מתארת שנים של התמודדות נפשית ובריאותית מאתגרות מאוד.

אני כותבת לך את תשובתי בתפילה גדולה שהדברים יהיו לתועלת ויביאו הקלה ונחמה לתיסכול הגדול שאת חשה.

לפני שאתייחס לסוגיית האמונה שהיא עיקר השאלה שלך אני חושבת שכדאי לתת את הדעת על ההתמודדויות הנוספות שהן אלו שהביאו אל המצב הזה של ההרגשה ש"אני לבד, המצב שלי מאוד קשה"

ובעצם תחושת התיסכול הזו שאם גם האמונה והתפילה כבר לא לצידי – אז מה כבר נשאר והאם יש איזו תקווה להיאחז בה.

את בטח יודעת שגם ברפואה הקונבנציונאלית מכירים בכך שפיברומיאלגיה היא תופעה שמגיעה אחרי שנים של התמודדות עם סטרס ולחץ נפשי.

זו אחת התופעות הרפואיות שיותר מזוהות עם ההקשר של גוף-נפש.

ממש יש הבנה לכך שמדובר בכאבים פסיכוסומטיים שלא בכל תקופות החיים זה מרגיש אותו דבר. אני מקווה בשבילך שאת מרגישה שבימים שאת יותר במיטבך מבחינת המצב רוח והרגשות – אז הפיברו שלך פחות דומיננטי.

אני מקווה שיצא לך להיחשף למידע מקצועי שמוכיח שכשמרגישים טוב יותר מבחינה נפשית, כשנמצאים יותר בCENTER הפנימי ויש יציבות רגשית, הפיברו פחות פעיל ומנהל את החיים.

אני רוצה לקוות שאת הולכת לדמות מקצועית שתעזור לך להתמודד ולקבל כלים לכל מה שקורה לך מבחינה נפשית.

העולם נברא על מנת שיהנו בו בני אדם ויש היום לעולמות הטיפול והאימון כלים רבים שיכולים לשפר משמעותית מצבים נפשים מורכבים.

ולכן, אם את לא בתהליך כזה שיכול לשפר את חייך מהבחינה הזו – אני ממליצה לך לפנות לדמות מקצועית שיכולה לעזור לך. ואם את כן בתהליך כזה שאת מרגישה שמיטיב ומקדם אותך – המשיכי להשקיע בו עד שתראי הקלה ושיפור במצב הרוח שלך ובהתמודדויות בתחום הנפש בעז"ה כמה שיותר בקרוב.

אחת התחושות הקשות שאדם יכול להרגיש בחייו הוא תחושת ה"לבד". והתחושה הזו אינה קשורה רק לאם יש סביבך אנשים או אין. אפשר להיות באירוע רב משתתפים ולהרגיש לבד.

אפשר לשבת במפגש משפחתי ולהרגיש מאוד מאוד לבד. תחושת הלבד אינה נובעת מאם וכמה אנשים יש סביבך אלא האם החברה שסביבך משדרת בשפה שלך, בערכים שלך, מבינה את הניואנסים והרגישויות שלך ואת מוצאת איתה קווים משותפים.

בעולמות האימון מהם אני מגיעה כשאדם מרגיש מאוד מאוד לבד נזמין אותו לבדוק האם ועד כמה הוא בקשר עם עצמו, האם הוא "מחובר" לעצמו, מכיר את עצמו: יודע מה הוא אוהב, מה התכונות הטובות שלו, מה טוב ונעים לו. אני לא יודעת אם תתפלאי לשמוע אבל יש המון המון נשים שכשמבקשים מהן לציין 5 תכונות טובות שלהן – אין להן מושג מה להגיד, נשים שכששואלים אותן מה הן אוהבות לעשות ומה משמח אותן – זו תשובה שיכול לקחת שבוע עד שהן יענו עליה באמת.

בעצם, זו חלק מהגלות שאנו מנסים לצאת ממנה. "גלות האדם אצל עצמו" ולכן כל כך הרבה אנשים מרגישים כל כך לבד. כי פשוט אנחנו רחוקים מעצמינו מאוד ולכן גם מתקשים להרגיש חיבור לעצמינו, לסביבה ולרבש"ע.

הבשורות הטובות הן שאלו מצבים שניתנים לשיפור ולתיקון. אם את מתחברת לדברים ולהרגשה אני רוצה להגיד לך שאפשר בצעדים עיקביים ונחושים ללמוד לאהוב את עצמך, להתחבר לעצמך ולהרגיש ש"יש לך אותך", שאת החברה הכי טובה שלך, שאת יודעת הכי טוב לדאוג לעצמך ושאת כבר לא מרגישה כל כך בעוצמה את תחושת הבדידות הכואבת – כי יש לך את הגירסה הטובה והאמיתית שלך.

אני מניחה שאת בטח שואלת את עצמך על מה שכתבתי "הכל טוב ויפה אבל איך זה קשור למשבר האמונה שעליו כתבתי בשאלה" אז זהו. שזה מאוד מאוד קשור: האמונה היא ביטוי לסוג של "מערכת יחסים" שלנו עם בורא העולם.

חונכנו לדעת שהוא הבורא וכל יכול ואינסוף וכו' אבל בעצם בעצם אנו פונים אליו, מדברים איתו, מצפים ממנו, מודים לו, מחכים שיעזור לנו – בדומה ללהבדיל, מערכות יחסים אנושיות. העניין הוא, שכל מערכות היחסים שננהל עם כל מי שסביבנו מושפעות ונובעות ממערכת היחסים שלנו עם עצמינו. ככל שנשקיע בעצמינו יותר, ככל שנכיר את עצמינו, נדע מה טוב בנו, מה אנחנו אוהבים, מה משמח אותנו – ונדאג להוציא את הדברים מהכח אל הפועל – כך תשתפר מערכת היחסים שלנו עם עצמינו, ועם הסובבים איתנו ובעיקר בעיקר עם הבורא. אני רוצה לשאול בזהירות וברגישות גדולה ורק ממקום שמייחל שיהיה לך טוב "האם יכול להיות שהריחוק הגדול שאת מרגישה מהבורא מזכיר את הריחוק או אפילו הסלידה שיש לך מעצמך?"

גם אם התשובה היא חיובית ומבהילה – חשוב שתדעי שאלו מצבים שקורים הרבה ואת ממש לא היחידה שמתמודדת עם קשיים באמונה ובהכרה בערך העצמי. ואפשר בהחלט לשפר מאוד את המקומות האלה לטובה.

איך אפשר להתקרב לעצמך ולאהוב את עצמך יותר? רושמת פה ממש בקצרה ובראשי פרקים – ואם את מרגישה שאת רוצה עוד פירוט תכתבי לנו שוב וארחיב את מה שתרצי:

• להתחיל בדברים קטנים שמשפרים לך את המצב רוח: בכל תחילת יום להתלבש בבגדים שהיית יוצאת איתם למפגש חברות. במידה ואת נוהגת כך אז לשים קצת איפור, קצת בושם. בכל בוקר תגידי לעצמך "תתלבשי, תתקשטי, תתבשמי" ואל תתחילי את היום לפני ש 3 הפעולות החיוניות ומצילות החיים הללו מאחוריך 😊
• תנסי בכל יום לעשות במשך 10 דקות משהו שאת אוהבת שהוא לא קשור למסכים או מדיה דיגיטאלית: כתיבה, ריקוד, שירה, ציור, אפייה – כל דבר שממלא אותך, שמניע את גלגלי האנרגיה לכיוון של התמלאות ולא של שקיעה וחידלון
• לפתח תחביבים ישנים שהיו לך בעבר או בנערות: אולי את חולמת לדעת לצייר – אז לבדוק היכן ניתן ללמוד זאת באופן מקצועי, אולי עיצוב פירות, אפייה, בישול קצת יותר מתקדם. אלו לא חייבים להיות דברים מאוד יקרים. ניתן למצוא קורסים למתחילים במחירים הגונים.
• לגבש לעצמך רשימה של 5 (והלוואי 10) תכונות טובות שיש בך. יכול להיות שזה לא יהיה בקלות מאוד. אל תיבהלי מזה. זה נורמאלי. אם ממש תתקשי תבקשי עזרה מחברות או משפחה שיגידו לך מה טוב בך. את הרשימה הזו תתלי במקום בולט ומרכזי בבית ותקראי אותה בוקר, ערב וצהרים. שהמח שלך ישתכנע בכמה מקסימה ומיוחדת שאת (ואת מקסימה. מיוחדת. טובה. עמוקה ומלאת כישרונות. אני יודעת ובטוחה!).

אלו ממש 4 נקודות שהם בגדר עזרה ראשונה להעלאת הערך העצמי. ממש מתפללת שתצליחי להתמיד בהם ולהוציא אותן מהכח אל הפועל ממש

ועכשיו לקראת סיום ואחרי כל ההקדמה הלא קצרה הזו אפשר לגעת בנושא המרכזי של השאלה שלך: שאלת האמונה בבורא העולם.

אני מקווה שעכשיו את מצליחה לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, יותר חומלת ומרוככת כלפי המצב ועל עצמך. האמנם?!

אנחנו חיים בדור של לפני גאולה, של אתגרים ומצבים והתמודדויות שגדו"י מדורות עברו אמרו שהם לא יודעים אם הם היו יכולים לעמוד בהם.

דור שהאמונה בו עומדת למבחן יומיומי ונדרשת בנושא הזה עבודה מאומצת מאוד.

את יכולה עכשיו להבין שזה מובן שיש לך אתגר כל כך משמעותי באמונה, שזה נורמאלי, שזה המצב שהרבה מתמודדים ומתמודדות איתו?

הכי חשוב לדעת שזו דרך העולם. כמו בכל מערכת יחסים שיש בה עליות וירידות.

ר' נחמן אומר ש"תכלית הירידה עלייה" – החיים הם לא סטטיים. יש ירידות, יש עליות, ודווקא בזמנים החשוכים שלנו משהו בשריר מתחזק ואנחנו נהיים יציבים יותר, איתנים יותר במה שהשגנו ב"ימים שעברנו בחושך".

כמה נקודות שאני חושבת שהן יכולות לשפר את הרגשתך לגבי נושא האמונה:

1. להיות בחמלה כלפי עצמך. לא להיבהל מזה שאת עכשיו במשבר אמונה. החיים הם לא סטטיים והם רצף של עליות וירידות גם בקשר עם רבש"ע. תגידי לעצמך "נכון, עכשיו אני מרגישה הכי לבד בעולם, אני אפילו לא יודעת אם התפילה שלי מועילה משהו ויש מישהו ששומע אותה, אולי הכל זה פיקציה, אולי הוא לא קיים בכלל? זה מה שאני מרגישה עכשיו". מצבים כאלו שאדם מרגיש ייאוש ושאין מוצא למצבו משום בחינה נקראים "מוחין דקטנות" – זו לא האמת. זה רגע של הסתתרות הידיעה. המידע שבמח הוא חלקי מאוד וזו תמונה המציאות שעוברת לנו בזמנים מבהילים שכאלו. זה בדיוק כמו שלפעמים בימים חורפיים יש ערפל בחוץ ולא רואים כלום. המצב הזה שיש ערפל ולא רואים את מה שקורה במדרכה ממול לא אומר שהיא לא קיימת. לא אומר שיש לנו בעיה בעיניים. זה אומר שיש מצב כרגע שמסתיר ממנו את המציאות הבהירה. בדיוק כך אצלך. זה שכרגע את מתקשה באמונה – אפשר להתיחס לזה כמצב נקודתי וזמני ולא כמשהו שהולך להמשך לנצח. אני מאמינה שאחרי שתעשי ותתמידי בנקודות המעשיות שציינתי לעייל תרגישי שינוי גם במידת היכולת שלך להאמין שהקב"ה כן נמצא היכנשהו ותרגישי גם את אהבתו והשגחתו.
2. חשוב שתזכרי שזה שאת כועסת על הקב"ה, בודקת אם הוא עונה לך, מבררת איפה הוא זה כי את יודעת בתוך תוכך שהוא נמצא. מכירה את זה שלפעמים הולכים יחפים ומקבלים מכה בזרת מקצה המיטה? עם כל הכאב והתיסכול המעצבן – אנחנו לא נותנים מכות למיטה או כועסים או צועקים עליה – כי אנחנו מבין שהיא חפץ דומם ואין לנו ציפיות כלפיה. אנחנו כועסים ומצפים רק ממישהו שיש לנו כלפיו מערכת יחסים ורצונות. ולכן עצם הכעס שלך רק מראה את כמה בתוך תוכך את יודעת שהוא קיים.
3. אם הגעת איתי עד כאן והתחברת לדברי ואת מרגישה שזה מתאים לך – אני רוצה להציע לך לדבר על התיסכול הזה עם הקב"ה בעצמו ולהגיד לו "הלו, טאטע, איפה אתה בכלל? תראה לי שאתה קיים, אני רוצה אותך מורגש" ממש התבודדויות יומיומיות שמדברות ומתחננות על הקשר שלך עם בורא העולם. לזכות לחוש במתיקותו.
4. והדבר האחרון, ששמרתי לסוף (כי גם את כתבת אותו אחרון אחרון בשאלה שלך) הוא "איפה הקב"ה? האם הוא בתוכי???" והתשובה המשמחת שהקב"ה הוא חלק ממך, הוא בתוכך, הוא סביבך, כל המציאות סביבנו היא נוכחות אלוקית אחת גדולה. אנחנו יודעים שאנחנו ונשמתנו הם "חלק אלוקה ממעל" – בשביל ההדגמה בואי ניקח לדוגמא עוגת כושי עסיסית וטעימה. נכון שכל חלק שייחתך מהעוגה הוא יהיה דוגמית של העוגה השלימה? אני אוכל לחוש את הטעם של העוגה גם בביס אחד קטן – כי הוא מייצג. גם את חלק אלוקה מובחר וייקר. את חלק מהוויה אלוקית רחומה ואינסופית שמגלמת בתוכה את כל התכונות הטובות והמופלאות שיש בעולם. הקב"ה הוא בתוכך, הוא חלק ממך ולכן הוא גם כל כך זמין לך. אני מאמינה שכשאת תהיי יותר קרובה לעצמך, יותר נאמנה לעצמך ויותר מודעת ממה שאת עכשיו – תצליחי להרגיש את הדברים הללו לעומק.

כחלק מנקודה זו ולקראת סיום אני אוסיף, שמעצם היותינו "חלק אלוקה" מעצם היותינו חלק מהשלם הזה שנקרא רבש"ע יש לנו יכולות שבאיזשהו מקום מזכירות את ה'יכולות' של בורא עולם. אם רבש"ע הוא רופא חולים -גם לנו יש יכולת לרפא את עצמינו (והריפוי שלך יכול להיות הקפדה עיקשת על הנקודות המעשיות שהיו בחלק העליון של התשובה פה), בדיוק כמו שהקב"ה בכל רגע מקיים את העולם – גם אנו בכל יום מחדש צריכים להתאמץ לקיים ולטפח את גופינו ובזכות זה בעז"ה לצאת מכאבים, חוליים וקשיים גופניים ונפשיים לגאולה ולהקלה מוחשית. ובדיוק כמו שהקב"ה הוא טוב לכל – אנחנו גם נדרשים להיות טובים לעצמינו: לא לרצות אחרים, לא לתת מעבר  ליכולות שלנו, להיות קשובים לעצמינו. להיות טובים אלינו – וזו ממש עבודת חיים.

מאחלת לך יקירה עוד הרבה שנים של אמונה שלימה מחזיקה ומחזקת מתוך שמחה של הודיה גדולה על שפע גדול ובריאות איתנה שייכנסו במהרה לחייך

ספרי לנו בשורות טובות ורק טוב

רותי