.שלום שלך שואל יקר!

חנוכה שמח!

היית נורא ברור בשאלה שלך. כשאני קורא את השאלה אני לא מרגיש שתיסבכת אותי.

אני כן מרגיש את הכאב, את הקרע הזה בלב, את ההתנפצות של הסערה הנפשית על סלעי המציאות. אנסה לתת קצת מילים להסביר את הכאב של פרידה.

תינוק שנולד בתחילת חייו חווה רק משהו אחד – את עצמו. הוא מרגיש את עצמו רעב או צמא או עייף או רגוע, ואין לו בתפיסת עולמו שום דבר חוץ מהרגשת עצמו. בחוויה הראשונית של התינוק גם אמא שלו היא איזה איבר ששייך לו, שמסיבה לא נודעת לו לפעמים מחוברת אליו ולפעמים מנותקת ממנו, אבל היא חלק מורחב של "עצמו" של התינוק.

וככה עם התפיסה הזו גודל התינוק וממשיך להבין את המציאות מסביבו. גם האבא הוא "אבא שלי". גם המשפחה היא "המשפחה שלי". בית הספר שלי… הרב שלי… קבוצת הכדורגל שלי… המדינה שלי… מה שעושה התינוק שבינתיים כבר מוכשר יותר ומבין יותר בשכלו אבל עדיין משתמש באותה תפיסה של היום הראשון לחייו… זה הרחבה של המושג "אני" לעוד דברים ואנשים ומושגים שהם מחוץ אליו. בבסיס של האהבה והחיבור שיש לכל אדם למשהו מחוץ אל עצמו זה הזיהוי של הדבר כחלק מעצמו, ולמרות שהוא מחוץ אלי אני תופס אותו כאיבר שלי או חלק מנשמתי או חלק מרוחי ותפיסת עולמי.

כאשר הדבר מגיע לזוגיות זה עוד יותר עוצמתי. תוכל לשים לב בשירי אהבה כל מיני משפטים כמו "בלעדיך אני חצי בן אדם" או "בלעדיך אני בעצם כלום". זו היא החוויה העמוקה שהזולת נתפס כחלק כל כך מהותי ממני עד שההיעדרות שלו מחיי היא בלתי נסבלת. כי משהו ממני חסר לי.

ישנו שיר נוסף שמדבר על כולנו כ"רקמה אנושית אחת חיה", זה שיר שמנוגן הרבה באזכרות יום הזיכרון לזכר הנופלים. במילות השיר יש משהו עוצמתי אצטט אותו ברשותך:

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני

ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי

ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו

כולנו רקמה אנושית אחת חיה

ואם אחד מאיתנו

הולך מעמנו

משהו מת בנו

ומשהו, נשאר איתו

השיר הזה מבטא חזק את מה שאני מנסה להוכיח, בחוויה האנושית כל חיבור ואהבה וקשר נשענים על זה שזו הרחבה של ה"אני" שלי.

ולכן כשאתה חווה שמשהו מתוך האני שלך נפרד, הלך, נקרע! אז אתה מרגיש 'חצי בן אדם' או בעצם 'כלום בנאדם'. כי משהו שמזוהה עמוקות איתך כבר לא זמין לך. שיתפת על הדרלך הארוכה שעשיתם יחד, על המאמצים שזה ילך טוב, על המאמצים לשמור על הקשר היקר לך, על איך בעיני רוחך אתם כבר מאורסים, כבר הודית לה' על אשת החלומות שלך… ואתה לא יכול לשאת את הנמחשבה שאת החלומות "שלך" תהיה משוייכת למישהו שהוא לא אתה.

עברו כבר חודשיים ואתה עדיין כאוב ושבור וחווה את הפער הזה, אתה מבין שזה לא יכול להמשיך ככה ואתה בעצם מבקש תשובה לשאלה, מה עלי לעשות כעת? להמשיך להילחם ולהשתדל להחזיר אותה אולי בזמן אחר, אולי לנסות שוב, אולי לחכות, אולי לשנות גישה? או בעצם לוותר ולהמשיך הלאה, לשחרר אותה… אתה הרי רוצה להמשיך את החיים בתור אדם שלם ולא 'חצי בנאדם' שבר כלי. הקרע הזה ממש לא פשוט.

האמת היא שאינני מכיר את המקרה הזה שלך. וגם אם הייתי מכיר אני לא כזה איש מקצוע דגול לענייני זוגיות. כך שאינני יכול לענות על השאלה האם זה טוב שנפרדתם, או חבל שנפרדתם, או מזל שנפרדתם, באמת שאינני יודע. בסוף אחרי כל הרצון לחיות חיים כיפים ונעימים עומדת השליחות שלנו שלמענה התגלגלנו לעולם הזה, ואין לי את הכלים לדעת האם הגברת הזו היא זו שה' הועיד לך להיות "עזר כנגדך" ולהיות האחת הנכונה שתעזור לך להשלים את תפקידך בעולם ע"פ רצון ה'. אין לי איך לדעת. כרגע הדבר היחידי שאני יודע זה שה' מנהל את העולם והביא לכם את הפרידה הזו, ואם זה יימשך זה כנראה יהיה סימן שככה נכון יותר לך (וגם לה) בשביל השלמת השליחות האלוקית בזה העולם.

אני כן מבקש לשתף אותך מה הייתי עושה במצב הזה שלך, ואם אתה מתחבר אתה מוזמן להרים את הכפפה וללכת בכיוון הזה.

אני סבור שהחיים זורמים אלינו כפי ההכנה שיש לנו אליהם. למשל, אם אני מכין את עצמי להיות איש חביב נחמד וטוב, אז רוב היום אראה אנשים שמחים ומחייכים. ואם אני מכין את עצמי להיות איש חסד אז רוב היום אראה אנשים שזקוקים לחסד ויהיו לי הרבה הזדמנויות להשפעה. דוגמה נוספת: אם אני בראש שלי ובלב שלי 'עני', דהיינו חושב על דברים בצמצום הדעת, וללא מחשבה של גדלות אזי גם לא אוכל להתפרנס בגדלות אלא מתוך השנקל עליו אני חושב. (לפרנסה יש עוד פרמטרים).

בזוגיות הדבר הזה מאוד חזק. אם לי יש את ההכנה הנכונה לזוגיות, אז כשהיא מגיעה היא יושבת טוב ומתחזקת. ואם אצלי משהו עקום ויש לי עיוות בתפיסת הזוגיות, למשל תפיסה שבת זוגתי היא רכוש שלי, או שאני מפתח בה תלות לא בריאה, אז יש משהו בטבע שגורם לזה לקרוס. ואם אני רוצה שזוגיות תעבוד והטבע לא יקריס אותה, אני חייב לעבוד קשה על עצמי. לא על הזוגיות שלי, אני לא מדבר על תהליך זוגי, אלא על תהליך אישי שבו אני מנסה להבין, האם אני עדיין בתפיסה של התינוק שמזהה כל דבר כחלק מה"אני" שלו? או שכבר התבגרתי ואני יכול לראות את בת זוגתי כמשהו עצמאי שעומד בזכות עצמו כמו שאני עומד בזכות עצמי. אני יכול לומר לך שהרבה מאוד מהאנשים שאני מכיר יש להם עוד הרבה דרך לעשות בנושא הזה של "תלות" לא בריאה בזוגיות.

ולכן הייתי מתחיל להתמקד בעבודה הזו, באמצעות קריאה של חומרים בנושא, שיחה עם חברים, עם הרב שלך, עם אנשים שמבינים בתחום, ומנסה לפתח עוד יותר את המודעות מסביב להבנה שבדירה של זוגיות חייבים 3 חדרי שינה. 1. לבעל. 2. לאשה. 3. לביחד שלהם. אם אין את כל ה3 בצורה ברורה ובריאה יהיה לנו בלגן…

ולסיום משהו מהפרשה, פרשת מקץ. יעקב אבינו ממאן להינחם על יוסף. מדוע? הרי חזקה על המת שישתכח מהלב? כי יוסף לא באמת מת. כל זמן שהוא חי הגעגוע והכאב החי על הפרידה ממשיך להיות כאב פעיל. ולכן סוגיית חטופים היא יותר קורעת את הלב אפילו מסוגיית הנרצחים הי"ד.

שים לב שאם בגישה שלך כל הזמן תחכה ל"רגע המתאים שהכל יחזור" אז הכאב שלך יהיה על משהו חי ולא תוכל להתנחם. ואם בגישה שלך תסכים לקבל שהפרק ההוא נגמר, וגם אם משהו יהיה בעתיד זה יהיה משהו אחר חדש, ולא המשך של מה שהיה פעם, יהיה לך קל יותר להתאבל על התקופה שהסתיימה, והלב שלך יוכל לחזור למסלול, להמשיך לפעום, לגלות פרקים חדשים בחייך, ואפילו אהבות חדשות קסומות ועוצמתיות לא פחות ממה שכבר מת לך פעם.

אסיים בעצה מעשית שתעזור לך לעשות שלום בלב.

בכל פעם שאתה נזכר בה, ובמה שעברתם, תתפלל עליה.

תתפלל עליה שתמצא זוגיות שמתאימה לה באמת כפי שורש נשמתה, שיהיה לה אושר ונחת ושמחה ופרנסה וחיים טובים, ושכל תפילותיה יתקבלו לטובה. גם אם אתה לא חלק מאותם חיים.

אם אתה באמת אוהב אותה (ומשוחרר מאהבת עצמך, או סתם תשוקה ותאווה), זה מה שאוהבים עושים, מייחלים שיהיה טוב לאהובים.

תודה רבה על האמון, יישר כוחך על היכולת לבקש ולשאול כשקשה, נשמע שאתה עובר את ההתמודדות באומץ רב, ואני רוצה לברך אותך שתמצא את הדרך הנכונה לך בסייעתא דשמיא, ושתגיע לשלמות העצמית המושלמת.

בכבוד והערכה

יואל – [email protected]