פונה יקרה,

השאלה ששאלת רגישה היא עד מאד, דיני נפשות תלויים בה, ואני כותבת את תשובתי בחיל ורעדה, אך בהחלטיות רבה.

לו היית בגיל 43, כאשר השעון הביולוגי שלך מתקתק במרץ, הייתי מאחלת לך כל טוב ומתפללת להצלחת חייכם המשותפים. החיפוש אחר בן זוג עשוי להיות מסע מורכב ולא פשוט, שיש בו עליות וירידות, הצלחות וכשלונות, יש והוא מתיש פיזית ונפשית ויש להביא כל זאת בחשבון בטרם אנו מייעצים למישהו לוותר על בן זוג שנראה כמתאים לחיים משותפים. במצב דברים זה, העובדה שהבחור מסורתי, ויתכן שהעולם הדתי לא זר לו, ויקל עליו לקבל על עצמו עול מצוות בהמשך הדרך, הייתה עשויה אף היא להקל על ההחלטה.

אך הואיל והנך צעירה לימים, את בת 23, בתחילת דרכך, אני סבורה כי הדרך הלא שגרתית בה נפגשתם (ונכון שאין מקרה בעולם) איננה סיבה לחשוב שרצון ה' הוא שתקשרי את גורלך בגורלו, ותוותרי על עולמך הדתי, שכפי הנראה משאלתך, הוא מרכיב חשוב ומשמעותי בזהותך ובעולמך האישי והמשפחתי.

אינני מכירה אותך די, וגם לא את בן זוגך, וקשה לי מתוך פרטי השאלה להסיק באיזו מידה הפערים הדתיים ביניכם משמעותיים, ואולי כדאי ללכת להתייעץ עם דמות חינוכית ותורנית שתפגוש את שניכם ותתן לכם את המלצתה. יחד עם זאת, חשה אני כי פטור בלא כלום אי אפשר, והייתי רוצה לשוחח עמך על הסוגיה הזו, כדי שתוכלי לשאוב כוחות מתוכך, לזהות היכן את והוא נמצאים, ותצליחי לבחון בקור-רוח, עד כמה שהדבר אפשרי ברמת הקשר ביניכם כיום, האם תוכלו לקיים חיים זוגיים מאושרים כאשר באחת הסוגיות המשמעותיות ביותר לבנין בית, משפחה וחינוך ילדים, אתם רואים את העולם במשקפיים אחרות זה מזו, ולא 'עין בעין'.

ההחלטה על בחירת בן זוג היא אחת ההחלטות החשובות שנעשה בחיים, אם לא החשובה שבהן. בניגוד להחלטות רבות אחרות, שאנו עושים אותן בקור רוח ומתוך שיקולים רציונאלים, דווקא החלטה זו אנו מקבלים בד"כ משיקולים רגשיים-אמוציונאלים. ברוך ה' שכך הדבר (שכן ללא הרגש, יתכן שהיינו מתקשים לקפוץ למים העמוקים ולקבל החלטה כה מפחידה שתשפיע על כל מהלך חיינו) אך מצד שני, גם בה יש מקום לערב הגיון ומחשבה, וזאת מבלי לאבד את המסתורין והמיוחדות שיש בבחירה משמעותית זו.

אנו רואים איך שיעורי הגירושין עולים בעולם, וכדי שלא ניפול חלילה לסטטיסטיקה העגומה, או לחיי זוגיות עגומים, עם כל הקושי שבדבר, יש מקום להפעיל חשיבה רציונאלית ולהביא בחשבון שיקולים נוספים, שלעיתים לא קל להבחין בהם בשלב זה של הקשר. חשוב שנהיה 'מודעים' לבחירות שלנו, נדע להתבונן על עצמינו מבחוץ, ונבחן האם אנו בוחרים לפי 'השכל' ולא רק לפי 'הרגש'.

אנו נוטים להמשך למי שמעורר בנו רגשות עזים של משיכה ורומנטיקה, לעיתים רגשות אלו אכן הופכים עם הזמן לבסיס טוב לקשר יציב, אך פעמים רבות, רגשות אלו מובילים אותנו דווקא לבחור במי שהכי פחות מתאים לנו, כאשר הורמון הדופמין שמפריש מוחינו בזמן ההתאהבות (שהשפעתו דומה לסם והיא מעוורת את הראיה ואת חוש הביקורת הבריא) מעוור את עינינו מלראות את 'חוסר ההתאמה הזוגית' האורבת לנו בפתח. לאחר שנתיים שלוש, כאשר השפעתו פגה, אנו נשארים עם אדם שלא בהכרח מתאים לנו, או שלא זיהינו את האיתותים האדומים שהבהבו עוד בתחילת הקשר, ואנו שואלים את עצמינו בפליאה, הכיצד לא צפינו זאת.

תמיד ניתן להביא דוגמא מזוגות 'מעורבים' שהצליח להם, יחד עם דוגמאות מהכיוון השני שבהם – גם ההתאמה הדתית לא מנעה את הפרידה והגירושין המייסרים. אך אם נתעלם ממקרי קצה, רוב האנשים מבקשים לחיות את חייהם עם דמות שניתן בעזרתה לממש את השקפתם הערכית והדתית, להנחילה לילדיהם, ולשמש להם ביחד  'דוגמא אישית' של דמות החניך הראוי שאותו הם מבקשים להציב להם כמודל חינוכי.

גם פשרות ו'הנחות' שאנו עושים לעצמינו ועם עצמינו – הרי שכשהדבר נוגע לחינוך ילדינו, פשרות אלו עשויות להיות מכאיבות ומייסרות שבעתיים. קל יחסית 'להכיל' את בן הזוג המחלל שבת מתוך מחשבה שהוא 'לא דתי' אך ההתמודדות עם זה קשה ומייסרת כאשר את רואה בכאב את ילדך 'מחקה' את אותה פעילות אסורה כי 'למה לאבא מותר, ולי לא', או 'גם אבא עושה כך'.

עולם דתי שונה מזמן אין ספור התמודדויות לאורך כל החיים, בכל מישורי הזמן, ולאורך כל היום. אין מדובר במאמץ חד פעמי מדי פעם הדורש מאיתנו לרכז מאמצים ולהבליג, אלא זהו מאמץ יום-יומי שעה שעה על כל צעד ושעל, וזאת משני הצדדים. גם מן הצד הדתי שחש שכל התנהלות שאינה דתית פוגעת ברגשותיו ובחינוך שהוא מבקש להעניק לילדיו, אך גם מהצד החילוני, במישור המעשי, החילוני נדרש גם הוא לבצע מעשים או 'לוותר'/להמנע ממעשים אחרים, וזאת אך ורק כדי להתאים את עצמו לצד הדתי שאורח חייו מגביל יותר ופחות נתון לגמישות.

כפי שאת ודאי מבינה, יש  צורך ברמת מחוייבות גבוהה מאד , כדי להגביל את עצמך בדברים שאינך מאמין בערכם וחשיבותם הסגולית והדתית, וזאת לאורך זמן, ולעיתים קרובות. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחיים משותפים למשך שנים ארוכות בעזרת ה', נדרש כאן מאמץ כמעט עילאי.

אני חוזרת על הנאמר בראשית דברי, יתכן ולו היית נושקת לעשור הרביעי לחייך, הייתי מאחלת לך כל טוב ומתפללת עבורך להצלחת הזיווג, וממליצה על הדרכה מתאימה שתסייע לבית שאת מבקשת להקים להתייצב על יסודות איתנים. עתה כאשר הנך בתחילת דרכך, צעירה לימים, ומבקשת לגדל ילדים ולהקים בית שיתאים לשאיפותיך הערכיות והדתיות, איני ממליצה כביטוי העממי "להכניס את הראש למיטה חולה", לאינספור הבעיות הכרוכות בקשר הזה, וזאת למרות הידיעה הברורה שגם אם נישאים לאדם דתי, שהשקפתו זהה לחלוטין לשלי, אין בכך ערובה לחיים נטולי דילמות ערכיות ודתיות.

אני מאחלת לך למצוא בקרוב ובקלות את זיווגך המתאים, אדם בעל מידות טובות וראויות אך ששאיפותיכם דומות ככל הניתן בכל הנוגע לאופי הבית שברצונכם להקים.

מאחלת לך שה' יאיר את דרכך ותשאבי כוחות לפעול בדרך הנכונה המובילה בית קל

ורדית

[email protected]