שלום לך

שאלת שאלה טובה ומפוכחת, ולכן אנסה לענות באותה מטבע. נדמה שעיקר מה שמטריד אותך הוא שאלת הסמכות, שכן איבדת אמון, הן במעבירי המסורת והאמונה היהודית והן בהקשר של השמיעה לרבנים בדורנו, אז מה שאני מציע, זה שננקה את כל רעשי הרקע ולא נסמוך כרגע על אף אחד, רק נפעיל את השכל הישר ונראה במה סביר להאמין. זה לא מעניין מה מישהו כזה או אחר טוענים ואם אלו טוענים כך ואלו טוענים כך אז אי אפשר להאמין למישהו, אלא מה בעיקר משכנע אותי כשאני מסתכל במבט צלול על המציאות?

אפשר לחלק את האמונות בעולם כיום לשלושה: אחד זו היהדות וספיחיה הנצרות והאסלאם, המאמינה באל אחד, בכך שאדם צריך ללכת בדרכי אמת ויושר ושבכך הוא מתקן את חייו וזוכה לשכר. השניה זה דרכי החיים המזרחיות כבודהיזם שמדברים בה על דרך חיים רוחנית ועושים פעולות לשם כך, גם אם זה ללא אמונה באלוקים. והשלישי זה החילוניות. שים לב שאני מגדיר לצורך הדיון גם את החילוניות כאמונה, כי היא סוג של אמונה, ועיקרה הוא שניתן לחיות חיים מלאים בעולם זה בלא להזדקק לאלוקים, לאמונה או לכל דבר מטפיזי ונעלה מהמציאות הריאלית.

אתחיל באחרונה, אני חושב שגישה זו חלקית וחסרה מאוד, בוודאי כדרך חיים. וגם יודע מתוך היכרות עם העולם, שרוב אלו הנקראים חילוניים לא לוקחים עד הסוף את נקודת המבט החילונית המדוברת. רובם מאמינים באופן אינטואיטיבי בערכים של טוב ורע, במוסר, בערכי האהבה, האנושיות, השלום שכל אלו הם ביטויים של אמונה, גם אם אינה מפורשת או על השולחן וזה מה שנותן להם את הערך והטעם לחייהם לפחות באופן חלקי ובאיזון מסויים עם המרדף הרגיל אחר סיפוק התשוקות האנושיות הבסיסיות. יש קיצוניים שאכן לוקחים את התפיסה החילונית עד תום אבל זה לא מודל של חיים ובוודאי לא חיים טובים. התפיסה החילונית הרדיקלית שלא מאמינה בשום דבר מטפיזי היא לא משהו מושך. בעיני המשיכה העיקרית בה זה החופש שהיא מבטיחה, אבל הקסם שלו בעיקר הוא הריאקציה מהדת ומה"כבלים" של המסורת, אבל אחרי שמשתחררים מהם לחלוטין רואים שדווקא יש בהם כל כך הרבה טוב שקשה מאוד לוותר עליו. סוף דבר, החילוניות הרדיקלית היא אופציה גרועה, והחילוניות ה"עממית" היא שילוב של אמונה עם מרכיבים אחרים.

את דתות המזרח אפשר לתפוס מכמה כיוונים, יש שם הרבה קסם, אני לא מתכחש לכך, ואני עצמי קראתי וספגתי יסודות של הדתות האלו. אין ספק שיש שם רוחניות. מה שחסר בעיני זה גם משמעות וערך לאדם הפשוט, כי אם אתה רציני בזה אתה צריך להיכנס לסדרים ארוכי שנים עד שאתה מגיע לרמה מסויימת. אבל יותר מכך הם לא מציעים באמת משמעות לעולם הזה, ובמובן מסויים מציעים לברוח ממנו. לכן הראי"ה הגדיר דווקא את הבודהיזם כשיא הייאוש מהעולם, עבור הבודהיזם העולם הוא מעגל מתמיד של סבל שיש להיפטר ממנו ולהגיע להארה, כלומר להיות קשורים לרוחניות הגבוהה במנותק ממה שמתרחש כאן. יש גם אנשים רבים שחוו חוויות על גופיות כמו למשל כאלו שחוו מוות קליני והם מתארים בבירור חוויה רוחנית עזה ומושכת. וככל שחייהם כאן היו ריקניים יותר כך זה משך אותם יותר. תובנה זו מצביעה על כך שהרוחניות המנותקת ממה שמתרחש כאן בעולם היא אלטרנטיבה בעיקר למי שלא מוצא משמעות בקיום הארצי שלו. ולכן אינני סבור שהיא יכולה לעמוד כדרך חיים שלמה. למרות שיש בה מפתחות לגישה רוחנית מעמיקה.

ובנוגע ליהדות. לתת משמעות לחיים ולטעון את החיים בקדושה ובערכים מכוח האמונה באל אחד, זו בדיוק מה שהיהדות מבקשת לתת. הדתות הנתלות בה הרי הן בבירור חיקוי או מוטציה ואני חושב שאי אפשר לשים אותן בשורה אחת עמה.

בנוסף, יש את הפן ההיסטורי הריאלי, אנו יודעים וקשה להתכחש לאמיתות התנך לפחות מתקופת מלכי ישראל ובית ראשון, יש כאן סיפור עתיק של עם שלמרבה הפלא חי ובועט עד היום.

אינני חושב שכל מה שאמרתי זו הוכחה מתמטית, לוגית, היסטורית לנכונותה של היהדות, אני מציע לך את הנתיב של מחשבה מפוכחת ונקיה משיקולים לא ענייניים. וחושב שיש ליהדות הרבה מאוד נקודות זכות שיגרמו לך להאמין בה, הן מבחינת הרקע ההיסטורי שאתה שייך אליו, והן מבחינת התוכן.

בנוסף, אתה שואל מאנשי מדע שמכחישים ארועים ניסיים מסוג מעמד הר סיני, אינני חושב שזה חל באותו התחום. אנשי מדע חוקרים את עולם הטבע כפי שאנו מכירים אותו ונס הוא התערבות אלוקית ברורה ומפורשת בתוך העולם. ולכן השאלה צריכה להיות איזו דרך חיים נראית לך נכונה ומבוססת, גם מבחינת התוכן וגם היסטורית. השכנוע מגיע משם ולא מפירכות כאלו ואחרות שלרוב אינן פרכות אמיתיות. המדע ככלל כופר לחלוטין בעל חושי, ולכן הוא מניח שזה לא אפשרי, אבל במאה שנים האחרונות יש גם סדקים במדע וכיום הדטרמיניזם המוחלט אינו תואם את הגילויים החדשים בפיזיקה. כך שהמדע הוא דבר משתנה בהנחותיו והפרכותיו ולא הייתי מציע לבנות עליו את אמת החיים שלך. כמובן שדבר שהוא מוחש בעין אין טעם להפריך אותו, אבל אני לא חושב שהיהדות תלויה בדברים מעין אלו.

אני חושב שהרבה מהייאוש שלך נובע ממה שאתה רואה סביבך. לפעמים גם כשהנך גדל על ברכי התורה, שבמהותה היא מאירה וחירותית, המסרים שעליהם אתה מחונך וגדל אינם מסרים שנותנים ליהדות את האור הנכון, הכל מרגיש כפייתי, חייב לחשוב כך, חייב להתנהג כך בלא רגש ובלא שכנוע עמוק ואמיתי.

הרבה פעמים, מרוב שחונכנו לציות איבדנו את שיקול הדעת העצמי ואת תחושת הבחירה, והדבר גורם לנו לייאוש מוחלט מהכל ולאובדן אמון. ולכן לפעמים באמת חשוב ללכת על מהלך כזה, של צלילות ובהירות. אינני אומר שנתתי לך סקירה אמיתית ועמוקה כאן, רק רסיס מחשבה שיהווה לך השראה לחשוב ולהגיע למסקנות בעצמך.

באמת אינך מחוייב להאמין כיום לרבנים אודות שום דבר, אלא רק דבר אחד: הלכה. זאת לא בגלל שיש להם רוח הקדש אלא בגלל שההלכה כולה בנויה מסמכות. וגם בכך יש דקויות שאין טעם לרדת אליהם עכשיו, אבל אם אתה רוצה להיות חלק מהיהדות החיה אתה צריך לקבל את זה כי זו המערכת שאתה חי בה. אין צורך להזדקק לשום אמון לצורך כך. אין חובה לבנות את היהדות דווקא על אמון. ואם נשבר לך האמון גם השכל הישר ידע בהחלט לדעת ולהבין דברי אמת. ובאמת זו דרכו של הרמב"ם שלימד אותנו מהי חשיבה צלולה ללא משוא פנים על כל דבר. כמובן שהרבה מדבריו במורה אינם רלוונטיים היום, כי הם מדברים על פילוסופיה ישנה והנחות יסוד שכיום כבר לא קיימות. אבל הוא דוגמא ומופת בעם ישראל שהיהדות אינה מבוססת על סמכות בלבד אלא על השכל הישר ועל אמיתות מבוססות. הרמב"ם לא חשש מההימור שהיהדות תתגלה כלא אמיתית והיה מוכן לחשוב חשיבה בהירה על כל נושא. גם אתה הנך מוזמן לכך.

אם אין בך תעצומות למסע כזה וכן תרצה לסמוך על מישהו, ברור לך יהודים חכמים בדורנו שיכולים לעצב בתוכך אמונה של דעת ושתוכל לעמת אותם עם ספיקותיך. ויש כאלו. אם תרצה תוכל להמשיך להתכתב איתי ואתן לך פרטים.

בתקווה שתצא מיאושך לאור גדול, לדעת אמת

בברכה

אריה מ.