לשואל הנכבד שלום וברכה.
שאלה גדולה שאלת הנוגעת באופן כולל ליסוד אולי העמוק והבסיסי ביותר שניתן לעסוק בו בהקשר כלשהו, ופרט בהקשר הדתי – שאלת השפה ומשמעותה. באופן כללי אנצל הזדמנות זו על מנת להעיר שהמגמה "החמה" ביותר בפילוסופיה במאה האחרונה הינו העיסוק בשפה ובמשמעויותיה, מתוך הבנה שהיא למעשה מהווה את בסיס בנין ההכרה האנושית.
ישנן לא מעט התיחסויות העוסקות במרחב בו מצוי לכאורה ה', הן בתנ"ך והן בחז"ל.
מחד ישנם פסוקים מאוד ברורים לפיהם הקב"ה "יושב בשמים" (תהילים ב,ד) וש"השמים לה'" (תהילים קט"ו, ט"ז). ובהתאם לכך סבורים לכאורה חז"ל כי התבצעה הפרדת רשויות ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (בבלי, סוכה,ה,א). השפה הנקוטה בכל המקרים הללו מורה לכאורה על התפשטות או תנועה במרחב.
אולם לא ניתן לקבל דברים אלו כפשוטם משתי סיבות מרכזיות:
א. בשל הוכחות ברורות מהשכל.
ב. בשל פסוקים הסותרים תפיסה זו באופן ברור.
חלקים נרחבים בחלק הראשון ב"מורה נבוכים" של הרמב"ם מוקדשים לבעית השפה הדתית. בחלק זה עסק הרמב"ם בהרחבה בניתוח וביאור של דברי המקרא וביטל מכל וכל את האפשרות שיש לקרוא פסוקים הנוגעים אל ה' כפשוטם, אלא לדבריו יש לקוראם רק כדימויים ומשלים. אחת הטענות שהוא מעלה שם הרלבנטיות לענייננו הינה שרק חומר מתפשט במרחב, ולה' לא ניתן לייחס חומריות מכל סוג (והוא מפרט שם בהרחבה מדוע).
בנוסף ישנם פסוקים ומימרות חז"ל מהם עולם במפורש כי אין לקרוא דברים אלו כפשוטם. אמנם בספר דברים (כו,כט) אומר המביא את המעשרות "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" אולם כבר אמר שלמה בעת בניית בית המקדש "כי האמנם ישב אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א ח כז). וכן ידועים דברי חז"ל במדרש " "ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו." (בראשית רבה סח, ט).
והנה נתבאר הן מן השכל, הן מן התנ"ך וחז"ל, שאין להבין את הדברים כפשוטם, כביכול הישות האלוקית מתפשטת במרחב שאנו מכירים כשמיים.
אם כן לשם מה משתמשים בדימוי הבעייתי הזה?
את שאלה גדולה זו ניתן להרחיב ולשאול כלפי השפה הדתית כולה – מפני מה המקרא לא מהסס לייחס יד (שמות ו', ח) ורגל (שמות כד, י') לה'?
על כך עונה הרמב"ם שהדימויים הלשונים הם כסולם לעלות בו מתפיסות בסיס פשוטות הנחוצות לקיום יסודי האמונה לכדי אמונת היחוד האמתית. כיוון שלא יצוייר אצל האדם קיום שאינו בחומר, מוכרח המקרא לצייר את ה' כבעל גוף וחומר, שאם לא כן לא יקבע יסוד קיומו של ה' בלבבות בני האדם. לאחר מכן מוטל על האדם להשתשמש בשכלו על מנת לעלות ולהשיג את התפיסה הדתית האמתית הרצויה – אחדות ה' ופשטותו המלאה, מעבר להכרה ומעבר לשפה עצמה.
אמנם ככל הזכור לי הרמב"ם לא עוסק במפורש בדימוי השמים כמשכן ה', אולם לפי עקרונות פירושו ניתן לומר שהדימוי של ה' היושב במרומים בא ליטוע רגש רוממות, אולי אף את אמונת ההשגחה "עין ה' " משגיחה על כל בריותיו, ואולי אף להשריש את האמונה לפיה ה' ריבון ומנהיג לעולם (כפי שפירש הרמב"ם את הדימוי "רוכב הכרובים" כשליט. מכל מקום אחרי שהעקרונות ברורים גם אתה יכול לתת טעם ברוח דברי קודשו של הרמב"ם.
מקווה שדברים אלו מתקבלים ומתיישבים על דעתך, אם יש צורך בהברות נוספות אשמח לעמוד לרשותך.
בברכה,
אליהו
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
אם זכרוני אינו מטעני, הרמב"ם כן מתייחס למשכנו של ה' בשמים, וכותב שמי שרק הסכלים יחשבו שמקום מושבו של ה' הוא בשמים הפיזיים. צריך פשוט לחפש בתחילת מורה נבוכים, ועל זה נאמר: עי"ש.