שלום לך,

אני מדמיינת את עצמי קרוב מולך, מרגישה אותך, רואה את עינייך הנבונות ורוצה לומר לך, את בוגרת , חושבת ומודעת לעצמך, את אמיתית ואמיצה לחשוב ולומר זאת, אין לי ספק שיש לך כוחות שאת תופתעי לגלות בעצמך,

את נמצאת בשלב ראשון שבו את פוגשת את עצמך ואת אישיותך, וזה צעד אמיץ שרבים בורחים ממנו או מגיעים אליו בשנים מאוחרות ללכת להתיעץ כמו שאת מתארת שעשית זו בגרות ואחריות

הרגע הזה שבו את עומדת מול עצמך הוא לעיתים קצת מאכזב זו אני? ככה אני מתנהגת? אוי, אני שונאת את עצמי , מתחשק לעצום את העיניים למחוק את הדמות שנשקפה לי במראה ופשוט לברוח,

זהו רגע שבו אנשים רבים עוזבים את הטיפול וטומנים את הראש בחול, לא רוצה לדבר על עצמי ודי… זה אני…זהו.

ואת באומץ ממשיכה הלאה ואומרת לעצמך: אני רוצה להשתנות, אני רוצה להתקדם, לא רוצה לדשדש במצב, את ראויה להמון הערכה.

מסיפורך עולה שאת משוועת לגבולות, יש לך חלום שמישהו חיצוני יבוא וישים לך אותם, את מתארת מצב שבו עשית ככל העולה על רוחך ואני קוראת בין השורות את הפחד שלך שזועק: הצילו, תשמרו עלי, אני מפחדת מי יגן עלי כאן?

ואולי זו חוויה קשה עבורך את רוצה משהו: שליטה עצמית, גבולות, ולפתע את לא יכולה לקבל אותם, אפילו לא תמורת כסף, וזה מתסכל, וזה גם גורם לך לראשונה להתאמץ באמת.

אני מרגישה שיש בך כוחות שיסיעו לך להתמודד, האומץ, הבגרות- ואילו דברים שקיבלת דווקא בגלל שגדלת בחינוך יותר מאפשר ומתיר, את רכשת בגרות וחשיבה עצמאית ואמיתית, דווקא מתוך האפשרות הבלתי מגבילה.

שימי לב תמיד במקום שמאתגר אותנו ומהווה עבורנו קושי יש גם מתנות לחיים, חדדי לעצמך אילו עוד מתנות קיבלת מביתך וממשפחתך זה יקל עלייך להמשיך לצמוח.

שנני שוב ושוב לעצמך, יש לי תקווה אני ראויה לטוב, אני נשמה חד פעמית, לא נולדתי בטעות, יש לי תוכנית עבודה ויהיו לי חיים מלאי אושר פנימי, התפללי על זה, בקשי בענווה ממנו שיתן לך כח.

קחי את כוחותייך אלה והתחילי להעמיד לעצמך גבולות קטנטנים, אל תתפתי ל"דיאטת רצח" .

הנפש שלנו עדינה וזקוקה לתהליכים איטיים ומתחשבים, צעדים דרסטיים מפילים אותנו כי הם לא נכונים עבורנו ולכן לא מחזיקים מעמד.

התחילי בפעם אחת שאת מציבה לך יעד של גבול אחד קטן וברור, כמו פגישה עם חברתך והליכה עם בקבוק מים בלבד, תוכלי לרענן את עצמך ע"י הליכה למקום שיתן לך מענה רגשי כמו הליכה בפארק או הליכה למקום תפילה, לאט לאט תרגישי בטחון פנימי והצורך בסיפוקים חיצוניים כמו אוכל קנוי יקטן,

ההרגשה המדהימה שתבוא לך אחרי שתשמרי על עצמך, תתן לך כח להעמיד עוד גבול קטן, נגיד רק היום לא אוכל מתוקים, רק היום אכין לעצמי סלט, ואז אל תשכחי לתת להרגשה המדהימה הזו המון מקום, דברי עליה עם חברה מבינה או עם הפסיכולוגית, ושוב שימי לעצמך עוד גבול קטן, אל תתבלבלי עוד צעד קטן ועוד אחד פצפון רק כך מתקדמים.

בעצם זה שאת מתכננת את הצעד הקטן (עוד לפני שאת מבצעת אותו!!!) את כבר שמה לעצמך את הגבול הפנימי הראשון שלך,

שימי לב כמה את כמהה לשינוי הדרסטי, המיידי , "כאן ועכשיו" . גם השאיפה הזו באה ממקום של חוסר גבולות, "אני אשיג הכל", "אין לי מעצורים," "הכל אני יכולה",

העמידה מול הגבול הקטן, ההסתפקות והשמחה בו -בקטן הזה, זה כבר גבול פנימי של ענווה והכרה ביכולות שלי ובגבולות היכולת שלי כבן אדם.

תוכלי להתקדם כך גם בנושא השמירה על המשקל, יש לעבודת המידות הזו ערך עצום בחיזוק האני הפנימי, אבל שוב בציפיות קטנות ובאיטיות,

אם תשתפי חברה בהצבת הגבולות תוכלי לא רק להתעודד אלא גם להתודות בפניה כל פעם שנכשלת, יש לוידוי הזה ערך בהצבת הגבול ובפריצתו,

יש לו ערך בטיפוח ה"אני העניו" המכיר בכשלון ולא נבהל להתחיל שוב , כי רק שקרנים וגאוותנים טוענים שהם יכולים הכל והם לעולם לא יפלו.

יתכן שיהיו נפילות וזה אמיתי ונכון אבל תדעי להביט על הנפילות באומץ ,לאסוף שם ענווה שנותנת כח לעמוד מול גבול וסמכות, ולהמשיך מחוזקת יותר.

מאחלת לך המון הצלחות קטנות קטנות ולבסוף מאושרות,

אשמח לכוון ולסייע ככל שאוכל,

ולא מוותרת על חיבוק אלייך-

נערה שמתעקשת לחיות טוב, באמת!

אסתי

[email protected]