אמא יקרה,

את מתארת מציאות מורכבת וכואבת. כאב עצום לאם שבנה מטיח בה אשמה, ובוודאי כאב עצום שבעתיים של געגוע לקשר.

תוך כדי קריאת המכתב חשבתי לעצמי, מה היה מרגיש בנך, לו היה קורא הוא את מכתבך? אין לי מושג מה הוא היה מרגיש, אבל אולי את תוכלי לענות לעצמך.

למרות שאני רוצה להתמקד בך, ולנסות לפרק יחד אתך את הבעיה, לגורמיה, כדי להבין את כל מרכיבי המציאות נתבונן בחיי הבן בעבר וכעת:

בעקבות הגירושין, הבן ניפרד מאביו מולידו.

הבן ניפרד מאורח חיים חילוני שהיה מורגל בו לטובת חזרתך בתשובה.

הבן הוצא מהבית, לטובת אחיו החורגים, הם גרו בבית, הוא גר בפנימייה.

הבן לא שרד את הפנימיה, מבחינה לימודית וחינוכית, ועבר לגור עם חברים.

עד כמה שהרשימה לעיל נראה לך שרשרת של טעויות שלו, יש סיכוי גדול שהוא מתבונן בשרשרת אירועים זו, כנגרמים מהיציאה מהבית, ואולי הוא אפילו מפרש את יציאתו מהבית כסילוק שהביא להתדרדרותו.

כיום הבן נשוי, וכנראה הוא גם בצער שעדין לא הצליח לזכות בפרי בטן. יש גברים שמפרשים את ההמתנה הזו ככישלון שלהם.

מי יודע, אולי בנך מוסיף עובדה זו לרשימת כישלונותיו? (לא בחינם ציינת עובדה זו)

כשאני מנסה להתבונן במציאות חייו של בנך, עולות לי תמונות עצובות, ותחושה שהוא אכן סבל ואולי גם סובל בהווה לאו דווקא מחיי הנישואין, אלא מכל המכלול שמהווה את חייו כשלמים.

לא בטוח שכל הסבל הזה הוא תוצאה של הפעולות הישירות שלך, או חוויות החיים שהתגלגלת אליהם בנסיבות שאינן שמחות גם לך. די בכך שהבן חווה כל כך הרבה חוויות, מבלי לעבד אותם עם עצמו, או עם אדם קרוב באופן שהוא יוכל לבטא את רגשותיו, את כאביו, את פחדיו…וכל מה שהוא נושא כמסע כבד בליבו.

יתכן, והבן היום יחד עם התבגרותו מעבד את כל החוויות ומרגיש ומבין שהוא היה מאוד בודד במסע החיים בנעוריו ואילך. יתכן והוא מאשים אותך בבדידות אותה חווה.

אמא יקרה,

התבוננות בבן כילדך הסובל, תקטין לך את עוצמת הכעס ותקרב אותך להבין לליבו הדווה.

ולכן אני פונה אליך אמא יקרה,

הבן שלך בצער, הבן שלך סבל וכנראה עדיין סובל את פגיעותו מהעבר. בידייך המפתח לרפא את סבלו, בידך הכוח לעמוד לימינו, בידך התעצומות לא להיפרד ממנו.

אולי ברגעים של כעס הבן בטא רצון לניתוק, אולי הוא חוה מצוקה גדולה, שהזכירה לו את מצוקותיו ובדידותו בעבר. (אולי לא מספיק טוב לו היום, בכל זאת החיים מורכבים מהרבה מחויבויות, וגם בעלי ילדות עשירה ושמחה מתמודדים….)

הבן יכול להביע ניתוק, אבל את כאמא יכולה תמיד להביע חיזור, אהבה, חמלה, הכלה וכל מה שהוא מרגיש שהוא רצה לקבל ולא זכה לאורך ימיו.

את מכילה אותו לא ככפרה על מה שלא הכלת בעבר, אלא כי ככרגע מגיעה לו הכלה, כי את מוחלת לו על התבטאות לא כשרה, כי את אמא שלו, וילדים לא יכולים להתגרש מההורים שלהם, כי ההורים שלהם לא יעזבו אותם לעולם!

אמא יקרה,

זו שעת המבחן שלך.

אם הגיעו לך ימים רגועים כעת, זה הזמן שלך לתת לבנך מרגוע.

אם יש בך אהבה בלי גבול לבנך ממשי אותה עכשיו.

התקשרי אליו, הזמיני אותו, הזמיני אותו דרך אשתו, דברי אליו בנועם, ברוך, תני לו את כל המילים היפות והטובות שאת אומרת לעצמך עליו בלבך.

הביעי לו הכל בקול, למענך למענו.

אני לא מכירה דרך אחרת לקרב בנים להורים, מלבד דרך הלב.

יכול להיות שאת מרגישה שאת רוצה, להשיב לו על כל תלונותיו, שאת רוצה להצטדק, שאת רוצה להיות גם צודקת,…שאת רוצה להסביר, זה לא הזמן.

שבורי לב לא נרפאים בלוגיקה, ולא ברטוריקה.

שבורי לב נרפאים באהבת לב שבה הם זוכים בחינם.

כל החיים הבן מחכה להזדמנות, שהוא יקבל מאמא אהבה גם כשלא מגיע לו,

גם כשהוא לא ראוי לה, ככה בחינם כי הוא בן ואת אם.

אמא יקרה,

אני לא צריכה לומר לך מה לעשות,

מי כמוך נבונה בתבונת הלב, לבצע את השיבה הביתה של בנך אל חכך האוהב.

קחי יום יומיים של מחשבה, כתבי לעצמך כל מה שאת רוצה לומר לבנך.

התפללי מעומק הלב לקב"ה שישים דבריו בפיך, ושהדברים יכנסו לליבו של בנך.

אני מחזקת את לבך ואותך לעשות הכל כדי להרוויח את בנך.

ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

תפילתי, שהקב"ה יסייע בידך, להיות אמיצה, להיות נבונה, להיות אמא עם לב ענק שמכיל את בנה על כל מורכבותיו.

ובעזרת השם,

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

את תעשי את צעדייך באמונה שזה תפקידך,ובאהבה גדולה לפרי בטנך,

והקב"ה יסייע לך שדברים שיוצאים מלבך יכנסו לליבו.

אחרי שהשלום והאהבה ישררו בניכם, תוכלי בטווח רחוק יותר גם להגיע עם בנך לשיחות שאת רוצה לנהל איתו על העבר וכו'…

כעת, תני ללב לדבר.

בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי ידך,

אני כאן לרשותך,

תקוה

[email protected]

נ.ב לשואלת היקרה, המייל שציינת בתשובה לא היה נכון וחזר אלינו.