The Butterfly Button
בן מנתק קשר

שאלה מקטגוריה:

בני  בן ה- 31 נשוי שנתיים ללא ילדים. החליט פתאום עם אשתו שהם מנתקים איתי את הקשר. הוא מאשים אותי בכך שהוא לא הצליח להגשים את עצמו וגם כתב לי שאני לא ראוייה להיות אמא… יש לו כמה כעסים לגביי שלפני כמה שנים הוא אמר לי:
* שהתגרשתי *שחזרתי בתשובה
* שהתחתנתי שוב (הוא לא קיבל את בעלי מלכתחילה ובלשון המעטה אציין שהוא לא אוהב אותו… )
אני עשיתי כמיטב יכולתי לגביו במיוחד בחתונה עצמה ובהשכרת בית וגם במשך החיים…
אני יודעת שאוליי עשיתי טעויות… וזה לא היה בכוונה זה היה אילוצים לפי הנתונים שהיו אז… למשל שהבן שלי הקטן עבר לפנימיה והוא טוען שזה קלקל אותו מאד והוא מאשים אותי בכך.
מאוד כואב לי המצב הנוכחי ניסיתי ליצור עימו קשר וכרגע הוא לא מוכן מה עליי לעשות? אני משתדלת לא לייסר את עצמי בהאשמות כי אני יודעת שעשיתי את מיטב יכולתי כאמא…
תודה על התייחסותכם.

תשובה:

אמא יקרה,

את מתארת מציאות מורכבת וכואבת. כאב עצום לאם שבנה מטיח בה אשמה, ובוודאי כאב עצום שבעתיים של געגוע לקשר.

תוך כדי קריאת המכתב חשבתי לעצמי, מה היה מרגיש בנך, לו היה קורא הוא את מכתבך? אין לי מושג מה הוא היה מרגיש, אבל אולי את תוכלי לענות לעצמך.

למרות שאני רוצה להתמקד בך, ולנסות לפרק יחד אתך את הבעיה, לגורמיה, כדי להבין את כל מרכיבי המציאות נתבונן בחיי הבן בעבר וכעת:

בעקבות הגירושין, הבן ניפרד מאביו מולידו.

הבן ניפרד מאורח חיים חילוני שהיה מורגל בו לטובת חזרתך בתשובה.

הבן הוצא מהבית, לטובת אחיו החורגים, הם גרו בבית, הוא גר בפנימייה.

הבן לא שרד את הפנימיה, מבחינה לימודית וחינוכית, ועבר לגור עם חברים.

עד כמה שהרשימה לעיל נראה לך שרשרת של טעויות שלו, יש סיכוי גדול שהוא מתבונן בשרשרת אירועים זו, כנגרמים מהיציאה מהבית, ואולי הוא אפילו מפרש את יציאתו מהבית כסילוק שהביא להתדרדרותו.

כיום הבן נשוי, וכנראה הוא גם בצער שעדין לא הצליח לזכות בפרי בטן. יש גברים שמפרשים את ההמתנה הזו ככישלון שלהם.

מי יודע, אולי בנך מוסיף עובדה זו לרשימת כישלונותיו? (לא בחינם ציינת עובדה זו)

כשאני מנסה להתבונן במציאות חייו של בנך, עולות לי תמונות עצובות, ותחושה שהוא אכן סבל ואולי גם סובל בהווה לאו דווקא מחיי הנישואין, אלא מכל המכלול שמהווה את חייו כשלמים.

לא בטוח שכל הסבל הזה הוא תוצאה של הפעולות הישירות שלך, או חוויות החיים שהתגלגלת אליהם בנסיבות שאינן שמחות גם לך. די בכך שהבן חווה כל כך הרבה חוויות, מבלי לעבד אותם עם עצמו, או עם אדם קרוב באופן שהוא יוכל לבטא את רגשותיו, את כאביו, את פחדיו…וכל מה שהוא נושא כמסע כבד בליבו.

יתכן, והבן היום יחד עם התבגרותו מעבד את כל החוויות ומרגיש ומבין שהוא היה מאוד בודד במסע החיים בנעוריו ואילך. יתכן והוא מאשים אותך בבדידות אותה חווה.

אמא יקרה,

התבוננות בבן כילדך הסובל, תקטין לך את עוצמת הכעס ותקרב אותך להבין לליבו הדווה.

ולכן אני פונה אליך אמא יקרה,

הבן שלך בצער, הבן שלך סבל וכנראה עדיין סובל את פגיעותו מהעבר. בידייך המפתח לרפא את סבלו, בידך הכוח לעמוד לימינו, בידך התעצומות לא להיפרד ממנו.

אולי ברגעים של כעס הבן בטא רצון לניתוק, אולי הוא חוה מצוקה גדולה, שהזכירה לו את מצוקותיו ובדידותו בעבר. (אולי לא מספיק טוב לו היום, בכל זאת החיים מורכבים מהרבה מחויבויות, וגם בעלי ילדות עשירה ושמחה מתמודדים….)

הבן יכול להביע ניתוק, אבל את כאמא יכולה תמיד להביע חיזור, אהבה, חמלה, הכלה וכל מה שהוא מרגיש שהוא רצה לקבל ולא זכה לאורך ימיו.

את מכילה אותו לא ככפרה על מה שלא הכלת בעבר, אלא כי ככרגע מגיעה לו הכלה, כי את מוחלת לו על התבטאות לא כשרה, כי את אמא שלו, וילדים לא יכולים להתגרש מההורים שלהם, כי ההורים שלהם לא יעזבו אותם לעולם!

אמא יקרה,

זו שעת המבחן שלך.

אם הגיעו לך ימים רגועים כעת, זה הזמן שלך לתת לבנך מרגוע.

אם יש בך אהבה בלי גבול לבנך ממשי אותה עכשיו.

התקשרי אליו, הזמיני אותו, הזמיני אותו דרך אשתו, דברי אליו בנועם, ברוך, תני לו את כל המילים היפות והטובות שאת אומרת לעצמך עליו בלבך.

הביעי לו הכל בקול, למענך למענו.

אני לא מכירה דרך אחרת לקרב בנים להורים, מלבד דרך הלב.

יכול להיות שאת מרגישה שאת רוצה, להשיב לו על כל תלונותיו, שאת רוצה להצטדק, שאת רוצה להיות גם צודקת,…שאת רוצה להסביר, זה לא הזמן.

שבורי לב לא נרפאים בלוגיקה, ולא ברטוריקה.

שבורי לב נרפאים באהבת לב שבה הם זוכים בחינם.

כל החיים הבן מחכה להזדמנות, שהוא יקבל מאמא אהבה גם כשלא מגיע לו,

גם כשהוא לא ראוי לה, ככה בחינם כי הוא בן ואת אם.

אמא יקרה,

אני לא צריכה לומר לך מה לעשות,

מי כמוך נבונה בתבונת הלב, לבצע את השיבה הביתה של בנך אל חכך האוהב.

קחי יום יומיים של מחשבה, כתבי לעצמך כל מה שאת רוצה לומר לבנך.

התפללי מעומק הלב לקב”ה שישים דבריו בפיך, ושהדברים יכנסו לליבו של בנך.

אני מחזקת את לבך ואותך לעשות הכל כדי להרוויח את בנך.

ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

תפילתי, שהקב”ה יסייע בידך, להיות אמיצה, להיות נבונה, להיות אמא עם לב ענק שמכיל את בנה על כל מורכבותיו.

ובעזרת השם,

אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.

את תעשי את צעדייך באמונה שזה תפקידך,ובאהבה גדולה לפרי בטנך,

והקב”ה יסייע לך שדברים שיוצאים מלבך יכנסו לליבו.

אחרי שהשלום והאהבה ישררו בניכם, תוכלי בטווח רחוק יותר גם להגיע עם בנך לשיחות שאת רוצה לנהל איתו על העבר וכו’…

כעת, תני ללב לדבר.

בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי ידך,

אני כאן לרשותך,

תקוה

tikvao@actcom.net.il

 

נ.ב לשואלת היקרה, המייל שציינת בתשובה לא היה נכון וחזר אלינו.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן