שלום לך, יקרה.

החרדות שלך מובנות והגיוניות מאד. אם לא היית מתארת אותן – הייתי חוששת שמשהו לא תקין. נכווית ברותחין, ודי ברור שתיזהרי בצוננין.

מצד שני, אם רוצים להתקדם הלאה, חשוב לערוך הפרדה בין מה שהיה למה שהווה, ולבדוק בצורה אובייקטיבית יותר.

זו משימה מורכבת, כי העבר מלחיץ, שולח איתותי אזהרה, וברוב המקרים הוא גם צובע בחשדנות כל אפשרות. קשה להתנתק ממנו, מאחר וסוף סוף מדובר בטלטלה שעברה על הנפש שלנו.

הקונפליקט מובן.

מובן שגם איש לא יעז ליטול על עצמו את האחריות ולדחוף אותך לשידוך (או להיפך) בניגוד למקרים שרואים בזיווג ראשון.

אז מה תכלס?

ראשית, חשוב לוודא שניתנו קשר עם השלב הקודם. כשדלת לא נסגרת הרמטית, הרבה פעמים היא מביאה עמה רעשי רקע, או גרוע מכך – רוח פרצים. אלו נתונים שעלולים לבלבל ולהטעות אותנו.

מה הכוונה בסגירת דלת העבר? ניתוק מוחלט ממה שאירע בפרק ראשון ומהחוויות. מובן כי המאורעות נחרטים בנו, אולם ביחס לגרוש עצמו – ניתקנו כל קשר רגשי.

וההדגשה היא על קשר רגשי. אין לנו כל קשר רגשי כלפיו, ולדידנו הוא כמו עוד אדם מהרחוב. שימי לב שגם כעס הוא רגש. רגש שלילי, אבל רגש. ברגע שעולה בנו תחושת רגש כלשהי (חיובי או שלילי, לא משנה)

אות הוא כי יש בנו חיבור כלשהו כלפיו. החיבור הזה, גם אם הוא פנימי ובנימים דקיקים – עלול לחבל בכל מערכת יחסים שנרצה להקים, כי אוטומטית היא תקפיץ לנו את זכרונות העבר ותיצור השוואה.

במקרה כזה, ההמלצה היא לגשת לייעוץ או טיפול מקצועי.

קושי נוסף הוא הביטחון העצמי שלפעמים נדפק, וקול פנימי מפמפם לנו שאין סיכוי ליצירת מערכת נישואין מוצלחת. חשוב לנטרל את הקול הזה. לעמוד מול המראה ולומר לעצמי שאני מסוגלת להקים מערכת נישואין מוצלחת. להיות אשה טובה, ורעיה מצוינת. האמירה מול המראה מחדדת את זה, מאחר ואת רואה דמות שנוטעת בך אמון.

פחד מנישואין הוא מובן, ולכן – אחרי שנותנים לרגש הפחד מקום, לנתח בשכל מה מפחיד, ממה אנו חוששים. לנסות לכמת את זה לנקודות ברורות ולא למושג מעורפל. את הנקודות הללו לנסות לבדוק בפגישות או לברר עליהן. אפשר גם להניח אותן על השולחן באופן ישיר וחכם, ולכחון את התגובה. סוף סו מדובר בבוגרים שכבר מכירים את מערכת הנישואין, ויכולים להכיל התמודדות מול שאלות מחשישות.

וכמובן, לפני ואחרי הכל – תפילה לבורא עולם שיתקננו בעצה טובה.

הרבה כח וס"ד לצעד הנכון,

תמי