שואל יקר!

קראתי את דבריך הכואבים וחשתי הזדהות עמוקה עם הכנות והאיכפתיות הטמונה בהם. רבים אחרים מקיימים את מצוות הדת בדרך של "מצוות אנשים מלומדה" (ישעיהו כט יג), אך רק מעטים מתחבטים בייסורים כאשר הדבר אינו מגיע מתוך שאיפה פנימית אמיתית וכמיהה לרבונו של עולם. אלו יחידי סגולה ואתה זכית להיות אחד מהם.

בדבריך אתה כותב, כי מה שהכי מפריע לך זה "העדר נקיפות המצפון" על כך שאינך מקיים את המצוות. בנקודה זו ארצה לתקן אותך ולציין, כי מכל אות שכתבת ניכרים נקיפות המצפון והכמיהה לשיפור ולשינוי. נפשך סוערת מכך שאינך חש מחובר לאלוקים ומההשלכות שיהיו מכך לך ולמשפחתך, וזהו דבר שאינו מובן מאליו כלל וכלל. נראה שיש לך אמת פנימית מוצקה שאינך מוכן לסור ממנה, מה שלא קורה אצל מרבית האנשים.

העדר אמונה הוא תופעה טבעית ונפוצה. לא בכדי נקראת האמונה באלוקים בשם "אמונה" ולא בשם "ידיעה". אם הייתה זו ידיעה מוכחת הנתפסת בחושים, לא היינו נזקקים להאמין בכוחו של הקב"ה אלא היינו יודעים זאת. למרות שאין ידיעה חושית ברורה, נצטוונו להאמין שיש כוח עליון ושהוא מנהיג את העולם, וזו אכן אמונה שאינה נתמכת בהוכחה חושית כלשהי. לאור זאת אכן צפוי שחוסר אמונה הינו דבר המתרחש אצל רבים, ובמובן זה דווקא מי שמצליח לטעת בקרבו את האמונה הפנימית, הוא היוצא מן הכלל.

אזכיר עוד את העובדה העולה מדבריך, כי עתידה של המשפחה חשוב לך ומדיר שנה מעיניך. אין זה מובן מאליו, שלמרות שילדיך רכים בשנים אתה כבר דואג לעתידם. האחריות והמסירות אותם אתה חש כלפיהם וכלפי בת זוגך, מרשימים ויוצאים דופן. המוכנות שלך לשמור שבת בעבורה ולקיים מצוות רק כדי לא לאכזבה, מראים על נפש אצילית בה טמונים כוחות ויכולות רבים.

אז מה עושים כדי לפתור את המצב?

כמובן שאין תרופת קסם, אך אולי זו ההזדמנות להתחיל במסע האישי שלך להכרת הבורא מתוך נקודה פנימית ולא מכורח ההרגל. יתרון גדול יש לחיפוש וטעיה המובילים לאמונה, מבלי לעשות מעשים גרידא כי כך לימדו אותך בנערותך. מהמקום בו אתה נמצא, יש לך את הכוח והיכולת לחפש את בורא העולם ולנסות להגיע להכרה וידיעה ברורה בקיומו. חז"ל אמרו "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים" (ברכות ל"ד), ומעלה זו שכעת יש לך הזדמנות להשיגה, יכולה לרומם אותך בקלות לפסגות שמעולם לא היה לך סיכוי להגיע אליהן. אמנם ההכרה השיכלית והריגשית באמונה אינה באה מאליה או ע"י קיום המצוות גרידא, יש לעבוד קשה כדי לחפשו, אך אם תזכה למצוא, רב התענוג הצפוי לך.

ואם תשאל, איך מחפשים את הקב"ה?

לדעתי ישנם כמה דרכים:

• הדרך העיונית – לשבת ולחקור האם יש בורא לעולם, פשוטו כמשמעו. אין אני ממליץ להתעמק בספרי פילוסופיה עמוקים שכתבו חז"ל ולהבדיל חכמי הגויים, אלא ללמוד דברים בסיסיים באמונה, כמו למשל י"ג העיקרים להרמב"ם שבסוף פרק חלק (בעיקר ההגדרות הסופיות) וכן עיסוק בספרי מוסר ומחשבה המדברים על האמונה.
• החלק המחשבתי – פשוט לשבת עם עצמך ולחשוב, לשבת עם עצמך ולברר, האם הדברים שמספרים נראים לי נכונים? לא חשיבה שטחית הפותרת את הדברים ב "אני לא מתחבר לזה"… אלא חשיבה עמוקה ורצינית כיצד ניתן להבין את דברי חז"ל, מה רצונו של בורא העולם מאיתנו, ומה תפקידי עלי אדמות.
• החלק המעשי – הזכרת בדבריך את שמירת השבת המסיבה לך עונג. ישנם מצוות נוספות שבוודאי יסבו לך שמחה אם תדע לעשותם כראוי: חגים, סעודות מצווה, צדקה, ועוד שלל מצוות שאם רק תדע לעשותם בקונטקסט כייפי ומשמח, יסבו לך עונג רב ויצבעו בוורוד רבות מהמצוות האחרות. הקב"ה שתל אותנו בעולם הזה לא כדי שנתנזר ממנו ונעשה את המצוות בכבדות אפרורית וקדרות אין קץ. אדרבה, יש להשתמש בהנאות העולם הזה כדי לעשות אתם את המצוות שנצטוונו. מצוות המאפשרות לנו שהות מענגת בקרב המשפחה, יציאה לטבע או אירועים נעימים אחרים, צריכים להיות חלק משיגרת יומנו, ואנו זקוקים להשתמש בהם כדי לחזק את המוטיבציה הפנימית לקיום המצוות.

הנך יוצא למסע לא קל. אתה יודע היכן אתה מתחיל אך לא תדע מראש היכן תסיים. יהיו במסע זה מוראות וחתחתים, כמו גם הצלחות וסיפוק. אך אין ספק כי אדם כמוך בעל ישרות פנימית ולב טוב יוכל לצלוח את המהמורות, ותגיע לשלמות באמונתך ובאורח חייך. בטוחני, שכאשר תהיה שלם בדרכך וההרמוניה תשכון בלבבך, תקרין שלמות זו בעז"ה על כל המשפחה ותחזק את שלום הבית והחינוך שכל-כך חשובים לך.

בהצלחה רבה ושבת שלום

דניאל

[email protected]