שלום לך,
"חזרתי בתשובה לפני כמה שנים ולמדתי בישיבה"… שבע מילים לאקוניות שמקפלות בתוכן עולם ומלואו של התלבטויות ובחירות, של קשיים והתמודדות, של תהליך פנימי ושינוי חברתי, של יצירה חדשה. בחנת דרך שלא הייתה מקובלת בסביבתך, קבלת החלטה אמיצה מאין כמוה והתחלת לצעוד בדרך בה בחרת. אינך זקוק לי כדי לדעת שדרך כזו לעולם לא תהיה סלולה וישרה. מהמורות, בדרך, סטייה לכבישים צדדיים ומשבי רוח עזים מלווים אותך בוודאי בדרכך, כאשר הכשרונות בהם נתברכת אפילו מעצימים לעיתים את השפעת המכשולים הללו.
ללא ידיעת סיפור חייך עשויים התיאורים שלך להשמע כפרדוקסים. אתה אוהב את ה' מאד, אבל לא עושה מה שהוא מבקש ממך. מפריע לך מאד שאתה לא מניח תפילין, אבל אתה לא מרגיש רע עם עצמך. נשמע מעט מבולבל, אולם כך הוא טבעו של תהליך מורכב כזה שהוא פוגש אותנו במקומות הכי עמוקים שלנו, נוגע וצובט, מכאיב ומבלבל.
בכל הקשור לקיום מצוות, הרי שלהיות חוזר בתשובה הוא יתרון וחסרון כאחד. מצד אחד עומד היתרון הברור של החוזר בתשובה שנוטה לקיים מצוות מתוך הכרה פנימית ולא סתם מתוך הרגל ומצוות אנשים מלומדה. אולם מצד שני, "הרגל" איננה מילה מגונה, וההרגל שמלווה את מי שנולד לתוך עולם של שמירת מצוות יש בו גם יתרון. האדם איננו רובוט, אין לו מערכת הפעלה שמנתחת לוגית את המצב, שולחת הוראות ביצוע לאיברים והם מבצעים במהירות וללא היסוס את הפקודות הללו. רחוק מזה, רחוק מאד. אדם הוא יצור מורכב מאין כמוהו, ופעולותיו הסופיות הן תוצאה של הרבה יותר מאשר הניתוח הלוגי וההכרתי של הנכון והרצוי. השפעות סביבתיות, חולשות אנוש, קשיים רגעיים, רגעי משבר, זמנים של ספק ושל בלבול, חולשה גופנית, כל אלה ואחרים מצטרפים למערכת השיקולים הלוגית ומשתתפים בהטיית מעשיו של האדם. כאן בא לידי ביטוי יתרונו של ההרגל שמקל על האדם לדבוק בדרך המקובלת והשגרתית גם כאשר גורמים חיצוניים פועלים בכיוון מנוגד.
אתה אומר שעזבת את הישיבה והתחלת ללמוד לתואר. אינני יודע מה היה מכלול השיקולים בהחלטה, אבל אני נוטה לחשוב שמדובר בהחלטה סבירה שלקחה בחשבון שיקולים חשובים רבים. עם זאת, אין להתעלם מהאתגר שהשינוי הזה הציב בפניך. השיגרה שהופרה וההתמודדויות החדשות עשויות לערער את ההרגל ואת הסדר הפנימי אליהם הגעת בשנים קודמות. אינני מכיר אותך וכותב את הדברים מתוך תמונה שבניתי לעצמי, אך גם אם התובנות הללו אינן מדוייקות, חשוב להכיר בכך שאנו בני אדם, בשר ודם, עם חולשות ונתונים להשפעות חיצוניות.
אין לי תרופת פלא "להגברת החשק" להניח תפילין, אבל גם לו הייתה לי לא הייתי ממליץ עליה. דומה הדבר למתן כדור אקמול למי שסובל מדלקת ריאות. האקמול עשוי לרכך את הסימפטומים של הבעיה, אך לא לפתור אותה מהשורש. אתה עובר תקופה לא פשוטה של בירור ובניין עצמי, ועליך לעבור את כאבי הגדילה הללו על מנת לצאת מהם מחוזק.
ארשה לעצמי להציע כיוון שעשוי לסייע בידך להשיב לך במידת מה את שלוות הנפש. הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאתה, כמו כל אדם אחר, לא מושלם ולא יכול להתמודד עם כל אתגר ועם כל קושי. אנו מתפללים כל יום "ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון". הגישה היהודית היא שיש לו לאדם להתרחק ממקומות וממצבים בהם הוא עשוי להכשל ולא להעמיד את עצמו בניסיון מיותר. כך קבעו לנו חז"ל הרחקות רבות מעבירות שהכשלון בהם מצוי. יש לו לאדם לנסות לבנות את הסביבה בה הוא חי באופן שיתמוך בשאיפות וברצונות שלו. במקרה שלך מדובר על שלל החלטות: מקום לימודים, מקום מגורים, ארגון סדר היום, בחירת חברים, וכך הלאה. ישנן קונסטלציות שתומכות ואפשרות יותר קיום של אורח החיים שבו אתה חפץ (ואני מקבל ללא פקפוק את דבריך שאכן בכך אתה חפץ. אילו לא היית חפץ בכך הייתי עונה לך אחרת).
ארגון החיים בצורה תומכת הוא צעד חשוב, אך גם בתוך המהלך הזה יש לשמור על כלל חשוב שנוטים לשכוח אותו. ר' אלימלך מליז'נסק כתב באחת מאגרותיו: "והצדיק הוא הולך תמיד ממדרגה למדרגה", ואמר על כך אחד מגדולי החסידות (שאת שמו אינני זוכר): "ממדרגה למדרגה – אל תקפוץ שתי מדרגות בבת אחת". הצב לך מטרות קלות להשגה ולאחר כמה שבועות שוב ובחן את עצמך ואת מקומך. אני משאיר לך לחשוב בעצמך איך לבנות את גרם המדרגות הזה שבסופו ממתינה לך שלוות הנפש שאתה כה כמה אליה. מדרגה-מדרגה. אל תחפש נצחון בנוקאאוט אלא בנקודות. עם זאת ולמרות שההדרגתיות חשובה לגבי הצעדים המעשיים, הרי שלגבי בניית הסביבה התומכת הייתי מציע לנסות להגיע אליה כמה שיותר מהר.
לסיום אשאיר את הדבר שלגביו אני חש ביטחון מוחלט – נישואין לא יפתרו דבר. אל תפול בטעות הנפוצה הרואה בנישואין פתרון לבעיות, מי שנכנס לנישואין על מנת לפתור את בעיותיו האישיות עתיד לגלות שלא רק שהוא לא פתר אותן אלא אפילו החמיר אותן, ועוד גרר לתוך התסבוכת האישית שלו גם את בת זוגו. אתה רק בן 21. קח את הזמן לייצב את עצמך ואת דרכך בחיים לפני שאתה ניגש לבנות בית נאמן בישראל.
אני מאחל לך שתשכיל לנווט את דרכך (הלא פשוטה) ולמצוא את הנתיב בו תצליח למצות את יכולותיך ולממש את רצונותיך הפנימיים באופן הטוב והנכון ביותר. לפום צערא אגרא, ובסופה של הדרך ממתין לך טוב גדול, לך ולכל הסובבים אותך.
בברכה,
גרשון
[email protected]
דלג לתוכן
