שלום יקירה,

בקריאתי את פנייתך, אני מרגישה את התסכול, הבלבול, הייאוש, שאת מתארת,

את בקשת העזרה, ואת הרצון לשתף את הכאב שצף בחייך בתקופה האחרונה.

אני מתפללת להשם שישים בפי את המילים הנכונות על מנת לסייע לך במקרה שאת מתארת,

בעודי שואבת כוחות מן האמירה איתה פתחת: "אני אוהבת את בעלי..לא יכולה איתו ולא יכולה בלעדיו" ורוצה להעביר אליך את הכוחות הנדרשים להתמודדות ושטמונים בדיוק בהרגשה הזו, שמאפיינת מאוד זוגות צעירים בשנים הראשונות, שיש רצון עוצמתי לבנות רגשות של קרבה ואהבה ועם זאת המשברים כל כך מורכבים בעצם בניית הבית המשותף יחד.

ובעודי מנסה להתחיל את תשובה, אני חשה את ההזדהות איתך בתחושת חוסר האונים, מאחר ונראה שפנייה לטיפול פרטני או זוגי, כרגע נתפס כחסום בפנייך, ולכן אנסה לחדד את חשיבותו, משמעותו ואולי האפשרויות העמודות לפנייך לאור מצב זה.

בהקשר לנושא שאיתו פתחת, האגרנות, את מתארת תופעה מתסכלת של אגירת מנות אוכל מהצבא בכמויות לא מותאמות ואיסוף חפצים שאין בהם צורך כלל, מה שמשפיע, בשלב כזה או אחר, על החלל המשותף של הבית, האחסון והנראות של הבית, כל זה מלווה גם בכעסים מצידו אודות זריקת מזון לא מנוצל, ומעמיד במתח את הקשר הזוגי שלכם. חשוב לי לדייק, שאם אכן מדובר בתופעה שאינה בשליטתו, יש לדעת שהוא סובל ממנה לא פחות ממך, מי שנמצאת בסביבה המשותפת מול האגרן.

האם שיתפת אותו בהרגשה שלך?

האם הסברת לו מה את חווה מול כל האגירה הזו?

האם זה מפריע גם לו? האם הוא היה רוצה להיות במצב אחר? או שהוא מזוהה עם הצורך לאגור מזון וחפצים? ולכן לא מבין גם מה מפריע לך.

מה היה לפני הגיוס למילואים? האם מתח של השירות הצבאי אולי הקצין את המצב?

איך הוא היה כנער, ילד? מתי זה התחיל?

מה יקרה אם לא יאסוף הביתה חפץ? מה הוא מרגיש כשנזרק מזון?

אני מבינה לחלוטין שהחוויה מולו קשה, שאת חווה שוב ושוב האשמות של זריקת מזון,

החשיבות של להתעניין בעולמו, להכיר את מחשבתו, חשובה מהותית לא רק בגלל שאולי זו הדרך להבין שללא טיפול, תופעת האגרנות תישאר באותה מידה ואף עלולה בסבירות גדולה להתעצם, ואליה בדרך כלל נלווים תחושות תסכול קשות של האגרן עצמו ובני המשפחה, דיכאון נלווה והמון כאב, אלא, בגלל בעיקר שאתם זוג צעיר, ובאמת ישנה חשיבות מהותית להבין לליבו של בן הזוג שלך, להראות התעניינות כנה במה שעובר עליו, ללמוד את מערך השיקולים שלו, ולהיות כתף עבורו בהתמודדות הזאת, אם אכן היא מורכבת עבורו.

אין ספק יקירה, שניכם מתמודדים עם קושי וכאב, בדידות וחוסר סיפוק,

ואז,

את מתארת שינוי, אור בקצה במנהרה, את מתארת שמשהו טוב קורה, אחרי 8 חודשים במיטה, בתחילת הנישואין, דיכאון, חוסר חשק להיות איתך, צפייה בתכנים שמורדים אותו רוחנית, אישית וזוגית למטה, ועכשיו הוא עובד, פחות צופה בתכנים הללו ומנסה ליצור מציאות מיטיבה יותר,

ועכשיו את קורסת.

אני רוצה לחבק אותך, להבטיח שעכשיו מתחילה תקופה שתוכלו לחולל את השינוי המיוחל, שתוכלי לראות סוף סוף זוגיות טובה ומיטיבה, ושתחזיקי עוד טיפה מעמד, אבל, אני מאמינה, שאת יודעת את זה, ובכל זאת את מרגישה על סף ייאוש, רצון להרים ידיים,

לכן, ובפרט לאור כל מה שפירטת בפנייה, נראה שאין מנוס למדבר על מה שקורה בינכם, מה עובר עליו, עלייך, ולפנות לעזרה מקצועית, ואולי לחפש מוקדים מתאימים לתמיכה דרך הקהילה או משרד הבריאות, קופת החולים ועוד, בעזרה בסבסוד טיפול על מנת להתאושש.

נראה שיש צורך להבין מה קורה לכם, למה דווקא כשהוא מתחיל להתאושש את שוקעת?

מה מייצרת השקיעה שלך מולו?

האם הוא שם לב? מנסה אחרת?

האם התעקשות לא ללכת לטיפול נטועה ברצון להישאר ככה? בחוויה שונה משלך?

האם הוא מרגיש את המאמצים שאת עושה?

מה את עושה בעצם כדי שיהיה טוב יותר?

איזה חלק בך מאמין בו? בכם? ביכולת לבנות מההתחלה שוב?

אין לי ספק, שבחלקים משמעותיים, פעלת במערכת באופן שאיפשר את השינוי, הרצון שלו לצאת מהמעמקים ולפעול אחרת, מושפע גם ממך ומהתפקיד שלך מולו.

למה עכשיו את נחלשת? מה זה מצריך ממך?

מה חסר לך שאת מקבלת בעצם חוסר שביעות הרצון ממנו?

מה יקרה אם תשמחי בשינוי?

למה את לא מאמינה בשינוי, גם אם הוא קורה למול עינייך, וגם אם באופן חלקי?

האם את מביאה מולו את הצרכים שלך?

מה ממלא אותך בכוחות?

מה צריך כדי שתחליטי להילחם עליכם?

האם את מעוניינת להיות איתו יחד?

יקירה,

כל השאלות הללו, נועדו על מנת לאפשר חשיבה טיפה שונה, לבחון את הזוגיות מזווית נוספת, המצב שנוצר ביניכם מורכב ותלוי רק בשניכם, ולכן רק אתם תוכלו להחליט האם אפשר להמשיך ככה או לא, האם יש כוחות או שבאמת לא, אם אתם רוצים תקווה או לא, ומכאן יהיה כח להוביל ולכוון לטיפול זוגי, מתוך מקום מאמין ולא מיואש, מתוך רצון לבנות ולא להתחשבן,

העמדה שממנה את פועלת, היא זאת שמשמרת את המצב הקיים שלך ורק את יכולה להחליט לשנות עמדה.

לא פשוט, נכון. אפשרי בהחלט. מנסיון.

תתבונני בעצמך, תדייקי את הרצון ותפעלי להשגתו,

מאמינה בך מאוד,

בהצלחה