שלום יקרה

את מספרת שאת בקו התפר בין הילדות לבגרות ושבקרוב תתחילי שידוכים. הכי טבעי בעולם שבשלב הזה של חייך את מוצאת את עצמך עסוקה בלדייק את הרצונות שלך. וכשם שהבירור העצמי הזה מתאים לשלב בחיים ולגיל שלך (גיל ההתבגרות שבו מעצבים את הזהות), כך גם טבעי שהתשובות הכנות לא יעלו בך מיד בבהירות ושזה ייקח קצת זמן ואולי גם יהיה מבלבל ואפילו קצת מטלטל.

בדרך לזהות המעוצבת אנחנו קופצים לפעמים באופן קיצוני בין זהויות שונות. יום אחד אנחנו נהנים להיות אנשי העולם הזה ולמחרתו מתחברים למודל של פת במלח כדרכה של תורה.

זה לא פיצול אישיות או הונאה עצמית אלא פשוט גיל ההתבגרות. זה לא שצד אחד בנו אמיתי והשני מזייף, שני הצדדים אמיתיים. העניין הוא שכאשר את בוחרת בסגנון של בית וחיים, את לא בוחרת בדרך שעליה את רוצה לכתוב שירים ומצגות, אלא בדרך שאותה את רוצה ויכולה לחיות ביום יום.

אז קודם כל אני מזמינה אותך ל… להנות. אמנם מסע פנימי הוא לא תמיד קל, ונדרשים סבלנות והתמסרות, אבל מצד שני זה תהליך של גילוי עצמי והזדמנות ללטש מחשבות, רצונות ורגשות. בשלב הילדות כל אלה יכולים להישאר אמורפיים, אבל כבוגרת המודעות אליהם יכולה לשדרג ולהעשיר את העולם הפנימי שלך. האתגר הזה יכול ללכת ב'אוף' ולהיות חוויה לא נוחה של חוסר אונים, אבל אם תחליטי שאת "הולכת על זה" ומשתפת פעולה לזמן מה עם התהיה, עם הסימני שאלה וההרהורים, זה יכול להיות מסע מרתק ומרגש של גילוי. ברוך ה' שנסיבות טובות מובילות אותך אליו וזה כל כך בריא ומבורך וגם חלק מעבודת ה' שלך.

אחד הדברים שיכולים לתת בהירות הוא הפרדה בין מה שברור שכן, מה ברור שלא, ומה עדיין לא ברור. ברור לך שאת חושקת בחיים של תורה. החלק הלא ברור הוא הסגנון והאופי של הבית העתידי: מצד אחד נקודת המוצא שלך (בית הורייך) נראית לך ראויה ומאוזנת, ומצד שני, סיפורים על דמויות מופת כדוגמת הרבנית קנייבסקי נתנו לך הצצה לאורח חיים שונה, שכולל התמסרות טוטאליות ללימוד התורה של הבעל ודגשים אחרים בזוגיות ובהתנהלות.

אשמח לשתף אותך בגישה שלי, שהיא במידה מסוימת קצת שונה מהמקובל. לדעתי נכון יהיה להפריד בין המושגים 'תורה' ו'זוגיות'. אמנם בדור האחרון ההכוונה של נערות לקראת השידוכים מצטמצמת כמעט רק להיבט הזה של עובד / לומד, ויש לתופעה הזו את הסיבות שלה. אבל בעיני חשוב לזכור שבמהות אלו שני דברים נפרדים. הקשר ללימוד תורה וההערכה ללומדיה הם ערכים חשובים שתמיד ראוי להתחזק בהם כמה שאפשר, ואין ספק שלעוצמת הקשר לתורה יש השפעה על השיקולים בבחירת בן זוג, אבל זה לא ממצה את שאר המשמעויות שיש בהחלטה עם מי להתחתן וצריך להפריד בין השניים. כמובן שכדי לא להקשות על עצמכם שלא לצורך, כדאי מראש לבחור בבן זוג שהפערים בינכם לא יהיו חריפים מדי. אז כדי שלא תהיינה אכזבות קיצוניות, אני כן חושבת שכדאי לתאם מראש את הכיוון התעסוקתי או התכנון ללימוד תורה באופן כללי. אבל ההחלטה האם לנהל בית שדומה לרבנית קנייבסקי או יותר דומה למה שראית בבית שלך או בכלל אולי משהו אחר זה לא מה שאת נדרשת לעשות עכשיו. הרי כמו שאת בטח יודעת לא תמיד ההצהרות שלפני החתונה מתאימות לצרכים הכלכליים, הזוגיים והנפשיים שמתגלים אחרי החתונה. הרבה פעמים על אף שהתכנונים היו כנים, המצב האישי וההסתכלות על העניין משתנה. ההחלטה שתעמוד לפתחך בקרוב בעזרת ה' היא: עם מי אני רוצה לחיות בקירבה, מי השותף והחבר הטוב שלי למסע החיים.

חתמת את המכתב במשפט שאולי מבטא את ההשפעה של הבלבול שאת נתונה בו והעיסוק שלך בשאלות על צביון הבית, עד כדי כך שכל העניין מצטייר לרגע כמו משימה נוספת 'על הראש'. אז אולי זה המקום להאט רגע עד שסערת ההתבגרות תירגע מעט, החיים לא ייצבעו בשחור/לבן, תכירי יותר טוב את עצמך, ואז גם תגיעי לבניית הבית ממקום יותר שלם ונינוח. בדרך כלל החיים בתוך הסמינר ואחרי הסמינר נראים קצת אחרת, אז למה לא לתת ללב עוד קצת זמן עד שירגיש מוכן? כמובן שאף פעם לא מרגישים מוכנים לגמרי, אבל החלטות חשובות כדאי לעשות בישוב הדעת ולא בפזיזות ובלבול.

ומילה אחרונה לגבי זיהוי הרצון הפנימי. 'רצון' זה מילה גדולה שיכולה גם קצת לתעתע. היא מקפלת בתוכה את כל החלומות והאפשרויות שבכוח ועדיין אינן בנמצא בפועל. הרבה מדברים על הרצון כעל מנוע עוצמתי שיכול להביא את האדם להשיג כמעט כל דבר. כרגע את מרגישה רצונות רבים וסותרים, כשבסופו של דבר תצטרכי לבחור באחד מהם ולוותר על השאר. במבט של צעירה, כשהכל עוד אפשרי, קשה מאד להתקבע על רצון אחד ובעצם להיפרד משאר החלומות . זה ממש לחתוך בבשר החי.

אבל זה לא חייב להיות כך. בחיים יש המון נוסחאות ותמהילים, ורק לעיתים נדירות הבחירה היא בין הקצוות. לדעתי הדרך לברר מה באמת אנחנו רוצים היא לא במישור התיאורטי אלא ברמה המעשית. במילים אחרות: אם אני רוצה רמז לגבי הרצון האמיתי שלי – אני יכולה פשוט להתבונן מה אני עושה כבר עכשיו. יש לכך סיבה מאוד פשוטה: קל לרצות דברים נשגבים ומרוממים, אבל לחיות אותם זה כבר משהו אחר… לכן, מבין שלל הרצונות שלנו יש רצון אחד שגובר והופך למנצח גם בלי שנהיה מודעים לשיקולים ולבחירה שעשינו, וכך בסופו של דבר אנחנו מצביעים ברגליים והבחירות שלנו משקפות באופן מהימן יחסית את הרצון.

לפי הגישה הזו, אם את רוצה לדעת מה את רוצה תסתכלי על החיים שלך עכשיו. האם את רוצה חיים כמו של הרבנית קנייבסקי? בואי נבדוק, האם כרגע את מנהלת חיים שדומים במשהו לרבנית קנייבסקי בעודה נערה בגילך בשם בת שבע בת הרב אלישיב? אורח חיים לא בוחרים יום אחד כמסקנה של הרצאה סוחפת או סיפורי מופת, ובודאי שלא נכון ולא אפשרי לעשות שינוי דרסטי בסגנון החיים לרגל החתונה. קחי גם בחשבון שהתיאורים הטוטאליים על דמויות מופת מעלים על נס נשים יחידות סגולה, אבל בגן עדן יש מקום גם לנשות חיל רגילות ולא בולטות.

שלא תביני לא נכון, אין לי כוונה להנמיך את השאיפות שלך או חלילה לטעון שאינך מתאימה לנהל בית של תורה ברמה של גדול הדור. אני רק מציעה כאן כלי לעשות סדר בבירור הרצון. במקום לראות במליוני סוגי החרדים שהזכרת אופציה מעשית ורלוונטית (שזה משתק ומבלבל אותך), אני מציעה רגע להתבונן בעצמך כפי שאת במציאות, ולנסות להקשיב לקולות השונים שבך בלי להתחייב כרגע על אחד מהם. כמובן שהמצב הזה לא סטאטי ואת מוזמנת לשפר ולשדרג אותו ככל שתוכלי, אבל כשמתחילים מנקודת מוצא קונקרטית ומציאותית, מגלים שלא באמת מונחות לפניך כל האפשרויות שבעולם, ושאלת הרצון מתורגמת למשהו יותר מעשי. זה אולי פחות פנטסטי ונוצץ אבל הרבה יותר אמיתי ותכלס.

מאחלת לך מסע פנימי מרתק של גילוי הרצון, ומציאת בן זוג שאהבה נפשך להקמת בית של תורה בנוסח ובסגנון שהוא 'שלכם' באמת.

חני ר.