תשובה:
שלום לך חבר יקר
שמחתי לקרוא את מכתבך. כיון שממכתבך עולה רצון חזק ללמידה, להתקדמות, ולתהליך, אפי' צד שהעלית לטיפול. זה ראוי להערכה רבה לבוא בגישה כזו… וגם מועיל מאוד.
כיון שהגישה הזאת היא בסוף הפתרון הכי טוב, כי התחלת לצעוד בדרך, יקח כמה זמן שיקח, אבל זוהי הדרך.
אז נתחיל לצעוד.
העלית 2 נושאים מרכזיים בדבריך וכללת אותם לאחד. יתכן והם אחד, אך בראשית דברינו ננסה לפצל אותם לצורך ההבנה.
נושא א' – שידוכים. נושא ב' – החיים כיום בתור רווק, כגון רצון לבית תורני אך לא מצליח לשבת ללמוד (כלשונך).
ולאורך כל מכתבך הטענות מחולקות ל 2 הנושאים.
אתה מרגיש שהכל תקוע, הכל תקוע בשידוכים והכל תקוע בחברה ובחיפוש עבודה.
ואתה מרגיש שאתה צריך לשווק את עצמך, בשידוכים, ובעבודות. וכדו'.
הסתפקת האם אינך יודע לשווק את עצמך בשידוכים או שבאמת אתה בקו האמצע של ההגדרה (כלשונך).
נשאל שאלה, איזו בחורה מתאימה לבחור שהוא קו האמצע? אולי בחורה שהיא קו האמצע! אם כן, קל מאוד לשווק את זה וגם למצוא את זה, בחור אמצע לבחורה אמצע.
אבל כנראה שלא, ולמה? כי יש 2 סוגי אמצע, יש אמצע שהוא ע"י החלטה ברורה שזהו המיקום שלי בחיים.
אבל יש אמצע שמגיע מחוסר החלטה.
יש הרבה אנשים שהם באמצע, בין תורני לעבודות. אבל לך משום מה זה מרגיש לא נוח.
נראה לך שזה לא נוח לך מכיון שא"א ככה למצוא בחורה, כיון שכל הבחורות הם או פה או שם.
אני מציע שאולי זה לא נוח לך כי אתה לא פה ולא שם. לא נוח לך להיות אמצע כיון שלא החלטת להיות אמצע, אלא אתה מגשש לראות איפה אתה. האם אתה שייך לתורני או שייך לאקדמאי.
ננסה רגע לעזוב את עולם השידוכים. ההסתכלות דרך עולם השידוכים קצת נועלת את הרצון והמחשבה, כיון שהיא מסתכלת חיצוני לאדם. איך מסתכלים עלי? איך מחשיבים אותי? איך אני משווק? תחת איזו הגדרה אני?
אפי' ננסה רגע לעזוב את עולם העבודות או השיווק.
תנסה לשאול את עצמך, לו היו נותנים לך לבחור מה היית בוחר? האם היית בוחר בבית תורני או אקדמאי?
אם כל ה'בוסים' בכל העבודות היו באים ואומרים לך התקבלת לעבודה איפה שרק תרצה, מה היית בוחר?
ו….. לו היו מגיעים כל השדכנים ואומרים לך תבחר איזו בחורה שאתה רוצה (כולן נתנו אישור והסכימו לכך), איזו בחורה היית בוחר?
כתבת בדבריך על איך בוחרים אותך, וכדאי לשאול מה אתה בוחר בשביל עצמך?
אני רוצה לשים דגש על משפט שכתבת בתוך דבריך ותפס אותי מאוד. כתבת "אני בסיטואציה הזאת בחיים אני מרגיש שאף אחד לא צריך אותי ואני לא באמת מועיל לאף אדם וזה גורם ממש תסכול". התחושה הזו כואבת מאוד, ליבי איתך.
ראשית אני בטוח שאתה חשוב להרבה מאוד אנשים גם אם נדמה לך שלא, וגם אם הם לא אומרים לך זאת. אבל זה לא משנה כלום, כי בתחושה ככה אתה חווה.
שנית, בוא ננסה גם לגבי הנושא הזה להפוך את כיוון המחשבה, האדם הראשון שאתה צריך להועיל לו זה אתה עצמך. אולי בתחושה לאף אדם אינך מועיל, אבל מה איתך? לעצמך אתה כן מועיל? מה במשך היום אתה יכול לעשות שנראה לך יועיל לעצמך.
יש מימרא של חז"ל מאוד מעניינת. על הפסוק במשלי (פרק יא' פס' יז') 'גומל נפשו איש חסד', שרואים שיש חסד שאדם גומל עם נפשו שלו. ודרשו חז"ל "הלל היה אומר על אכילת הבוקר".
כלומר, יש אנשים שמזלזלים בבוקר שלהם, חוטפים קפה מהיר ורצים לעמל יומם. אבל הלל אמר, שאדם יעשה חסד עם נפשו ויאכל ארוחת בוקר.
חסד מצטייר בעינינו כחסד שאדם עושה עם חברו, שאנו עושים עם הזולת. אבל בדברי חז"ל אלו רואים שיש חסד שאדם עושה עם עצמו. אדם מגייס חמלה ונותן אותה לעצמו, חושב שיש לידו יהודי שרוצה ארוחת בוקר טובה להתחיל איתה את היום, ואז הוא מגלה שאותו יהודי זה הוא בעצמו.
החסד שאדם עושה עם עצמו זה שהוא מגלה את הרצון של עצמו, מסכים לרצון לאכול ארוחת בוקר ומסכים לרצות את מה שהוא רוצה.
אני מעודד אותך לחשוב בכיוון הזה של מה אני באמת מחפש להועיל לעצמי. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול (ולא רק איך הבית שלי יראה כשאהיה גדול). מה באמת אני אוהב לעשות ולחשוב, מה אני אוהב ללמוד.
אבל….. ופה יש אבל גדול…..
לסוג מחשבות האלו אין סוף, כי אדם הוא מגוון מאוד, והוא יכול לרצות הכל, ולעשות הכל, ולאהוב הכל.
במקביל להחזקת המחשבות האלו צריך לתחם אותם למציאות ולחשוב אותם בתוך מרחב של עשיה.
אני מציע לך כחסד עם נפשך לנהל סדר יום מעשי חזק שמסביבו יש את המחשבות על העתיד.
למשל, כתבת שאתה לא מצליח ללמוד בקושי. פעמים שהקושי הוא גם כן בתוך מרחב הזמן הגדול שיש.
אני כותב לך מנסיון של רבים מאוד שהיו במסלול שלך.
דוגמא לסדר יום. תפילת שחרית לוקחת 45 דקות. אח"כ לקבוע סדר לימוד מסוים של רבע שעה (ככה אני משער אבל אפשרי פחות או יותר), והסדר לימוד הזה (שלא משנה כרגע באיזה תחום הוא יהיה, מוסר אגדה מחשבה גמ' או פי' רש"י על התורה) הוא חוק בל יעבר. לא משנה מה יקרה. (אני רק מציע כיוון מחשבה לתחם את המחשבות, זה כלל לא חייב להיות בסדר ובסגנון שאני כותב).
בצהריים יש תפילת מנחה ועוד סדר לימוד של רבע שעה. ובערב יש סדר לימוד של שעה ורבע ואח"כ ערבית.
במקביל לעשייה שתבחר לעשות כשעה בבוקר שעה בצהריים ושעה בערב.
סדר יום קשוח כזה מפרה את המחשבה ואת החיבור לרצון הפנימי שלי, והוא לא עמוס מדי כך שהוא נותן מרחב למחשבות.
בחרתי בסגנון הזה, כיון שבזה אתה עושה חסד לעצמך, העשיה הזו היא נטו בשבילך ובשביל הלב שלך. (ולכן אתה יכול לשנות את הסגנון אבל העיקרון יהיה ברור. שלא משנה מה יקרה, את הסדרים שבהם קבעת לעצמך לגדילה שלך אינך מפספס לעולם). רק אדם שמרגיש שהוא מועיל לעצמו יכול להרגיש שהוא מועיל לאחרים.
אסיים בזה שאני בטוח במאה אחוז שהרבה אנשים אוהבים אותך וחושבים שאתה מועיל להם. אלא שהתחושה העצמית לא ניזונת מזה. כי בלבך אינך מרגיש מועיל.
כתבת " כי אתה מחפש משהו שיהיה לך כיף לקום בבוקר בשבילו ושאנשים יהנו ממך ויהיה להם כיף איתך"
לאנשים כיף איתך, אבל אתה צריך שגם לך יהיה כיף איתך. ויהיה לך משהו כיף לקום בבוקר בשבילו, אני מבטיח לך. אתה עצמך תהיה המשהו הכיף שאתה קם בשבילו בבוקר.
לגבי מה ששאלת על טיפול. בכללי כל אדם עוזר לו טיפול (יותר נכון עבודה עצמית), ובודאי מי שמרגיש שהגיע לאיזה שהוא מבוי סתום. אך זה מאוד דינמי הענין הזה, צריך להכיר אותך טוב יותר בשביל זה, ובודאי שבלא היכרות אינני יכול להמליץ על טיפול ספציפי.
שמחתי מאוד להתכתב איתך. ואפשר להמשיך להתכתב בנושא הזה על שלל זויותיו.
בכבוד ובהערכה
שמעון
דלג לתוכן
