שלום וברכה  יקרה

אני קוראת אותך ומתפעלת מהכנות שלך, מהרצון שלך לברר את האמת שבך ומהרצון שלך להיות טובה .

כואב לי לשמוע על פטירתו של אביך ואני איתך במה שזה מעלה בך.

את משתפת בדרך שלך , יש זמנים של קירבה להשם יש זמנים של מרחק וכל השאלות שעולות לך , הם חשובות מאוד ומבורכות.

אשתף אותך איך אני רואה את הקשר עם השם יתברך.

לפעמים בטעות אנחנו חושבים שיש איזה נקודת יעד , כמו בוויז, וכשהגענו לשם זה אומר שהצלחנו . הגענו ליעד.

יכול להיות שנחשוב שאם אנחנו מקימים את ההלכה ב100 אחוז אז הגענו ליעד .

ההלכה חשובה מאוד אבל כדאי להבין שיש כאן מערכת יחסים שכוללת הרבה בתוכה.

הענין עם השם יתברך זה לא בהכרח להגיע לנקודה שהצבנו לעצמנו ואז זה אומר שהגענו. העניין עם השם זה להכיר אותו, להיות איתו בקשר .

הדרך היא הדבר.

הקשר עם השם כמו בכל מערכת יחסים  תפגיש אותנו עם כאבים, פגיעות (בשורוק) ציפיות ואכזבות. עם שברון לב ותשוקה. עם רצון לקירבה וכעס.

כשכל זה מופיע בקשר זה אומר שיש חיות בתוך הקשר.

תחשבי על מערכת יחסים בין גבר לאישה , אם אישה מפחדת לשתף את הפחדים שלה, מחביאה את הכעס ומרגישה לא בנוח לשתף את המקומות העמוקים בלב שלה, זה מספר שיש עדיין מחסום ביניהם.

להסכים להביא את הלב זה להסכים לאהוב ולהסכים להיפגע בו זמנית.

ככה נראה קשר עמוק ואינטימי .

ככה זה גם עם השם יתברך ,

כדי שיהיה קשר אינטימי יש הזמנה להביא אליו את כל מה שיש לנו בלב.

כשאת מביאה לו כעס, שאלות , חוסר הסכמה ותהיות על האמונה שלך כלפיו , זה מספר עליך שאת בקשר איתו , שאת בונה בינכם מערכת יחסים שיש בתוכה הכל.

רבי נחמן מדבר הרבה על לדבר עם השם בשפה שלנו. להקשיב ללב מה הוא מרגיש ברגע הזה ולדבר איתו את מה שיש בנו כמו שזה.

אם זה שאלות, כעס, כאב חוסר הבנה או כל דבר אחר שנוכח באותו רגע בתוכך.

זה כ'כ אהוב על השם . מתוך דיבור כזה את יכולה אח"כ לשמוע  קול יותר עמוק בתוכך.

אני זוכרת שהבן שלי היה קטן בערך בן ארבע הוא כעס עלי שלא הרשתי לו סוכריה וצעק עלי- את האמא הכי מגעילה שיש אני שונא אותך ורוצה ללכת לאמא אחרת.

אני זוכרת שהסתכלתי עליו , לקחתי אותו וחיבקתי אותו חזק ואמרתי בתוכי , תודה השם, איזה כיף שהוא מרגיש כ'כ בטוח איתי כדי לאמר לי את כל הכעס שלו. הרי אם הייתי אמא מפחידה הוא לא היה מעיז לאמר לי ככה. זה מספר שהוא מרגיש בטוח בקשר.

כשאת באה להשם עם חוסר הבנה/ כעס / חוסר אמונה ואומרת לו את זה – הוא כאילו מחבק אותך ואומר לך- איזה אהובה שאת באה ככה לספר לי מה שיש בך.

הרי אם השם הוא כל יכול , הוא יכול להכיל אותך עם כל מה שיש בך.

נקודה ראשונה זה לדעת שכל הרגשות והמחשבות שעולים בתוכך ביחס או מול השם , הם לגיטימיים ואהובים מאוד עליו ולהסכים לדבר אותם איתו.

דבר נוסף , אחרי שיש קירבת  הלב ונבנה אמון בקשר ביננו לבין השם , באופן טבעי יתעורר בנו רצון לתת לקשר הזה ביטוי במציאות.

הלכה היא חלק מהביטוי של הקשר ביננו.

אבל שמירת הלכה היא חלק מהברית ובלי רצון הלב היא תהיה חסרה.

אני מאמינה שככל שתהיי קשובה ללב שלך ותתמקדי בקשר עם השם ובתחושת האהבה ובחיבור אליו יגיע גם רצון טבעי לקיים את ההלכה. .

בדיוק קראתי השבת פרוש מהשפת אמת שאומר שקודם כל צריך לפתוח את שערי הלב ואחר כך להגיע לידי מעשה .

לפעמים דווקא כשלוקחים הרבה עשייה מעשית ושמירת הלכות לפני שהלב מוכן ובשל לזה, יכול לעלות אח"כ רצון להפסיק לשמור ולקיים.

הלכה מלשון הולכה . היא מוליכה אותנו להשם יתברך וצריך ללכת איתה בנועם, בהקשבה ללב ולקצב הנכון.

את אהובה כמו שאת. והשם רואה את הלב והרצון שלך וזה מה שבאמת חשוב.

נקודה נוספת, אני שומעת מבין המילים שלך קול שאומר – אם אני לא עושה את הדברים באופן מושלם אז אולי זה לא שווה.

אני רוצה לשאול אותך האם את מכירה את המחשבה / הרגשה הזו במערכת יחסים אחרת בחייך? האם היה בעבר תחושה כזו מול אחד ההורים שאם לא עושים מושלם זה לא זה..

אולי לא בדיוק המילים האלו אבל חוויה כזו שאומרת שדברים צריכים להיות מאה אחוז .

אני שואלת אותך כי הרבה פעמים דפוסים של התקשרות שלמדנו בקטנותנו  מול  ההורים שלנו אנחנו משליכים את זה על השם כשאנחנו מתבגרים.

אם לדוגמא מישהי שמעה כשהיתה ילדה הרבה פעמים: את לא בסדר.. ככה לא מתנהגים. כשהיא תגדל החוויה שלה מול השם תהיה – אני לא בסדר..

לעומת זאת כשילדה גדלה עם חווית התקשרות מיטיבה והיא מרגישה אהובה, שיש לה מקום בעולם והיא חשובה מאוד להורים שלה, כשתגדל,  בקשר מול השם היא תרגיש אהובה ויש לה מקום.

תקשיבי ללב שלך, חפשי ילדה קטנה ותשאלי אותה איזה דפוס התקשרות היא מכירה.

בתהליך טיפול נכון אפשר לרפא את דפוסי ההתקשרות ואת הלב של הילדה הקטנה וזה משפיע באופן ישיר על קשר בריא עם השם יתברך.

בנוגע לדיבור שלך עם אבא בתוך הראש שלך, אמנם הגוף שלו לא איתנו. אבל הנשמה היא אינסופית ולא מוגבלת במקום, זמן וחומר.

את יכולה לדבר איתו בראש שלך, בלב שלך. הרוח שלו נשארת איתך ןדיבור איתו יאפשר לך להמשיך את הרוח שלו בעולם.

יכולה לשאול את הנשמה שלו- מה ישמח אותך שאני יעשה כאן לעילוי נשמתך?

יכולה גם לחשוב מה היה חשוב לאבא באמת, מבפנים. מה משמח את הנשמה שלו , ולתת לזה ביטוי בעולם לפי הכלים והיכולת שיש לך.

עילוי נשמה – זה כל מעשה טוב שאת עושה ואומרת : אני מקדישה את זה לעילוי נשמתך אבא- את מאפשרת לנשמה שלו לעלות בהיכלות העליונים לעוד מקומות של עונג .

לסיום, אני מעריכה אותך על הדרך שלך.

היי מלאת יופי ורצון לגדול.

אם יש לך עוד שאלה, אני כאן באהבה.

אילה [email protected]