שואלת יקרה מאוד.

קראתי ושבתי וקראתי את מילותיך הזועקות. שומעת את המצוקה שעולה מהן את תחושת הלחץ וחוסר האונים כמו גם לב של אמא המבקש להתקרב לילדה. צר היה לי לקרוא עד כמה את חשה בעצב בתוכך ובחוסר חשק לחיות, עד כמה המציאות כמו סוגרת עליך ואינך יודעת היכן הנקודה שתפתח את הדלתות חזרה.

אני קוראת את השורות ומביניהן אני כמו קוראת, (ואם אני טועה, סלחי לי ואל תתייחסי לכך), תחושת מחנק חזקה ואולי אף בדידות רגשית, מעין התמודדות עם רגשות רבים ללא שתוכלי לפרוק אותם מעליך. נדמית את לי כמי שעול רב מונח על צווארו ואין הוא חולק את המשא הזה כמו גם לא יודע מהיכן להתחיל לשאתו.

יקירתי.

הלוואי ואפשר היה במטה קסם לשלוח אליך פתרונות מהירים ולדקור את הבלון המעיק עד שכל האויר המכביד שבו ישתחרר.

לצערי, איני יכולה לעשות זאת.

אני כן יכולה לשלוח לך את הבנתי וכאבי, כמו גם את ליבי כולו- להיות עמך שם ברגעים המעיקים הללו.

עם זאת, ישנם כמה דברים חשובים נוספים שחשבתי לומר לך.

הראשון שבהם, שהוא בעיני החשוב מהכל הוא לפנות חלל של מרחב מרגיע, מרחב נשימה, לעצמך.

יקרה,

את אם לשני קטנטנים. טרדות הפרנסה והעבודה מעיקות עליך, המגורים וחוסר הפרטיות מגבילים אותך והקטן בין שני הילדים דורש התייחסות כמעט מסביב לשעון. כדי להמשיך ולהיות עבור עצמך, בעלך וילדיך יהיה זה דבר גדול ומועיל לו תצרי לעצמך חלון של הזדמנות, קצרה אפילו, בו את מקדישה זמן להרפיה גמורה. ללא טלפונים והסחות דעת אחרות, כגמול עלי אמו נשענת לרגעים ארוכים על הבורא ועל יכולותיו הבלתי מוגבלות.

ישנה כאן עבודה פנימית כפולה.

עבודה נפשית, של השענות, פורקן של המתח, הרפיה וחיבור לעצמך ו..עבודה רוחנית, של בטחון בקונה שמים וארץ אשר ידו לא תקצר ואין בידיו מעצור מלהושיע, אם ברב, אם במעט.

אין לי ספק שהנשימה לתוך החלקים האלו, שוב ושוב ושוב תאפשר לך להרפות מעט מהמתח התמידי ולהטיל אותו על משהו אחר-

על הבורא יתברך.

זהו זמן הזה הנושא כותרת גדולה ששמה " אני לא אחראית, אני רק ילדה, ויש. יש לי אבא"

אין זה פותר, יקירתי, את הצורך בהשתדלות- חיפוש עבודה, התקדמות לדירה משלכם ( צעד שנראה נכון וחשוב מאוד, בעיני הקטנות) או עמל גידול הילדים אבל עם ההתמדה בעבודה הזו- ההשתדלות תבוא ממקום אחר-

מקום שיכול לנשום. מקום שחש שיש משהו אחר שעליו מוטלת אחריות לתוצאה.

ואת-

את רק משתדלת לעשות את הצעד הנכון ביותר והמתוקן ביותר לאותו הרגע.

לחפש עבודה,לטפל בילדים, לנסות להתארגן עם דירה.

ליבי אומר לי שכאשר תחושי רגועה יותר ומתוחה פחות, דברים רבים יצבעו באור שונה ותוכלי לחוש באהבה אליהם ואפילו לפתור אותם בצורה טובה יותר.

ישנו דבר נוסף, יקרה, אותו חשוב לזכור.

עבור זוגות רבים, השנים הראשונות מאופיינות בתהליכים ארוכים ומורכבים עד שהחיים נכנסים למסלול. זמן התבססות עלול להיות לעיתים ארוך ומורכב בפרט אם חלק נכבד ממנו מוקדש להסתגלות הורית ולגידול הילדים. עצם המעבר מילד אחד לשני ילדים, בהפרשים קטנים, עלול להיות מעבר מרגש ומשמח אך גם תובעני וממלא.

אם ירצה השם, לאט, בסבלנות, עם תפילות ומעשים הדברים יסתדרו אט אט ויבואו על מקומם.

אלו הם חבלי ההתחלות הקשות.

בעזרת השם עוד ייזכר לך, בתוכך, לימים שיבואו, מתנות הגדילה וההתחשלות אשר ימים אלו נושאים בחובם.

המגורים בבית הורים, גם ללא קונפליקטים מיוחדים, עלולים להתחכך בצורך מאוד בסיסי ומתבקש של פרטיות, של בניה אנדוודואלית, כפי שאת אכן מתארת, קשה עד מאוד להתוות מבנה ודרך אישיים תחת השפעה סביבתית נרחבת. עובדה זו מעמיקה, מן הסתם את תחושת קוצר הנשימה שאת חשה. יתכן כי המחשבה על התמורה שנושאת בחובו, בית משלכם, יתן לך את הסיפוק והכח להתמודד עם מחירו תרתי משמע. אני מבינה עד למאוד את ההסתבכות שהתהוותה בקשר שלך עם ילדך ומצירה על כך יותר מכל. אין לו אמא אחרת כשם שאין אף אדם בעולם שתופס את מקומו שלו בחייך. אתם זקוקים זה לזו.

יתכן שתוכלי לנסות להקדיש זמנים מיוחדים רק לשניכם בהם תוכלי לחוש את היחודיות בקשר שלך אתו ובהתוויה שלך, האישית והמיוחדת אליו. זהו מאמץ אך שכרו בצדו. מי יודע, אולי דרך זו של תשומת לב והתמקדות תביא רגיעה גם לנפשו הרגישה אשר מן הסתם קולטת את התדרים הסמויים וההתרחשויות מעל ומתחת לפני השטח.

יעל יקרה, את צעירה לימים ובתוך פרק זמן קצר כל כך עברת דרך של נישואים, הריונות ולידה של שני ילדים בעוד מרחב המחיה שלך אינו זה בו היית בוחרת לכתחילה. אנא, העניקי לעצמך דליים של אהבה ואמון, הרפיה וסבלנות, נשמי אותם עמוק אל תוכך עד שימלאו אותך ויזלגו ממך אף אל היקרים לך.

יעזור השם ועם ההשתדלות שלכם, להביא את חייכם למקום מדויק יותר ונכון יותר, עבורכם ועבור ילדיכם, תוך מחשבה שקולה ותשומת לב- ישלח הוא את ברכתו ממרום וימלא משאלות לבכם לטובה.

יראה השם אתכם את חסדו- כאשר ייחלתם לו.-

ככל שמייחלים אליו- באותו אופן הוא מראה את חסדיו.

"הרפו ודעו כי אני השם".

זו רק התחלת הסיפור, בעזרת השם, יתקיים בכם הפסוק "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד"

שלך, בתפילה ובאמון גדול בטוב,

דקלה

[email protected]>