The Butterfly Button
אין לנו בית משלנו!

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה, אני בת 25, נשואה 3 שנים ועם 2 ילדים קטנים וצמודים.
מהיום שהתחתנו גרים אצל החמים. בזמן האחרון מרגישה שהחיים סוגרים עליי, לא מוצאת עבודה, לא הסתדרתי בעבודה הקודמת, התשלומים של הגנים חונקים, ווכבר חודש אני לא מוצאת עבודה…. אנחנו בתהליכים לקניית דירה כי כבר לא יכולה להשאר אצל החמים אני מרגישה שאני מתפוצצת הם נכנסים לי לחיים אין לי פרטיות חמתי ממהרת לספר כל דבר שהולך בבית…. הבית עולה הון וכל מה שחסכתי בחיי זה כאין וכאפס… אבל כבר הגיעו מים עד נפש בלתי אפשרי לתפקד ככה כולנו ישנים בחדר אחד בעלי והילדים. הקטן שיהיה בריא ילד לא קל… סובלת עד היום מהשינה שלו וקופצת מכל פיפס בלילה… כל בכי אצלו מקפיץ לי את הלב… חמי אובססיבי אליו מדאגה וזה פשוט הורס לי את החיים לא נותן לי לגדל את הילדים כמו שאני רוצה מתערב לי בחינוך דוחף ממתקים כשמגיע זמן לאכול… חמתי עושה לי פרצופים למה עזבתי את העבודה הקודמת שהייתה טובה כביכול…. בעלי דיבר עם חמי כמה וכמה פעמים אבל זה כמו לדבר לקיר… וכרגע אנחנו חיים מהכסף שלו אז פשוט אני סובלת ושותקת אבל מתפוצצצצצת מפנים וכל פעם רבה עם בעלי בגלל חמי או חמתי או הילד שכל בכי אצלו עד השמיים וחמי קופץ עם האובססיה שלו אם הוא רק משמיע פיפס … אני כבר בחרדות מהילד לא מרגישה חיבור אליו זה ממש גורם לי לאנטי…. נוסף לכך זה הפחד לתחזק בית לבד אני ממש בהסטריה לא להגיע לחובות וכאלה… כל יום נהיה יותר גרוע וממש אין לי טעם בחיים לא מחייכת בקושי צוחקת כלום לא מעניין אותי….כותבת את זה בדמעות כשכולם ישנים לא מצליחה להרדם מרוב לחץ …מקווה שתבינו אותי שפכתי את כל מה שיש לי בלב כבר לא יכולה להכיל

תשובה:

שואלת יקרה מאוד.

קראתי ושבתי וקראתי את מילותיך הזועקות. שומעת את המצוקה שעולה מהן את תחושת הלחץ וחוסר האונים כמו גם לב של אמא המבקש להתקרב לילדה. צר היה לי לקרוא עד כמה את חשה בעצב בתוכך ובחוסר חשק לחיות, עד כמה המציאות כמו סוגרת עליך ואינך יודעת היכן הנקודה שתפתח את הדלתות חזרה.

אני קוראת את השורות ומביניהן אני כמו קוראת, (ואם אני טועה, סלחי לי ואל תתייחסי לכך), תחושת מחנק חזקה ואולי אף בדידות רגשית, מעין התמודדות עם רגשות רבים ללא שתוכלי לפרוק אותם מעליך. נדמית את לי כמי שעול רב מונח על צווארו ואין הוא חולק את המשא הזה כמו גם לא יודע מהיכן להתחיל לשאתו.

יקירתי.

הלוואי ואפשר היה במטה קסם לשלוח אליך פתרונות מהירים ולדקור את הבלון המעיק עד שכל האויר המכביד שבו ישתחרר.

לצערי, איני יכולה לעשות זאת.

אני כן יכולה לשלוח לך את הבנתי וכאבי, כמו גם את ליבי כולו- להיות עמך שם ברגעים המעיקים הללו.

עם זאת, ישנם כמה דברים חשובים נוספים שחשבתי לומר לך.

הראשון שבהם, שהוא בעיני החשוב מהכל הוא לפנות חלל של מרחב מרגיע, מרחב נשימה, לעצמך.

יקרה,

את אם לשני קטנטנים. טרדות הפרנסה והעבודה מעיקות עליך, המגורים וחוסר הפרטיות מגבילים אותך והקטן בין שני הילדים דורש התייחסות כמעט מסביב לשעון. כדי להמשיך ולהיות עבור עצמך, בעלך וילדיך יהיה זה דבר גדול ומועיל לו תצרי לעצמך חלון של הזדמנות, קצרה אפילו, בו את מקדישה זמן להרפיה גמורה. ללא טלפונים והסחות דעת אחרות, כגמול עלי אמו נשענת לרגעים ארוכים על הבורא ועל יכולותיו הבלתי מוגבלות.

ישנה כאן עבודה פנימית כפולה.

עבודה נפשית, של השענות, פורקן של המתח, הרפיה וחיבור לעצמך ו..עבודה רוחנית, של בטחון בקונה שמים וארץ אשר ידו לא תקצר ואין בידיו מעצור מלהושיע, אם ברב, אם במעט.

אין לי ספק שהנשימה לתוך החלקים האלו, שוב ושוב ושוב תאפשר לך להרפות מעט מהמתח התמידי ולהטיל אותו על משהו אחר-

על הבורא יתברך.

זהו זמן הזה הנושא כותרת גדולה ששמה ” אני לא אחראית, אני רק ילדה, ויש. יש לי אבא”

אין זה פותר, יקירתי, את הצורך בהשתדלות- חיפוש עבודה, התקדמות לדירה משלכם ( צעד שנראה נכון וחשוב מאוד, בעיני הקטנות) או עמל גידול הילדים אבל עם ההתמדה בעבודה הזו- ההשתדלות תבוא ממקום אחר-

מקום שיכול לנשום. מקום שחש שיש משהו אחר שעליו מוטלת אחריות לתוצאה.

ואת-

את רק משתדלת לעשות את הצעד הנכון ביותר והמתוקן ביותר לאותו הרגע.

לחפש עבודה,לטפל בילדים, לנסות להתארגן עם דירה.

ליבי אומר לי שכאשר תחושי רגועה יותר ומתוחה פחות, דברים רבים יצבעו באור שונה ותוכלי לחוש באהבה אליהם ואפילו לפתור אותם בצורה טובה יותר.

ישנו דבר נוסף, יקרה, אותו חשוב לזכור.

עבור זוגות רבים, השנים הראשונות מאופיינות בתהליכים ארוכים ומורכבים עד שהחיים נכנסים למסלול. זמן התבססות עלול להיות לעיתים ארוך ומורכב בפרט אם חלק נכבד ממנו מוקדש להסתגלות הורית ולגידול הילדים. עצם המעבר מילד אחד לשני ילדים, בהפרשים קטנים, עלול להיות מעבר מרגש ומשמח אך גם תובעני וממלא.

אם ירצה השם, לאט, בסבלנות, עם תפילות ומעשים הדברים יסתדרו אט אט ויבואו על מקומם.

אלו הם חבלי ההתחלות הקשות.

בעזרת השם עוד ייזכר לך, בתוכך, לימים שיבואו, מתנות הגדילה וההתחשלות אשר ימים אלו נושאים בחובם.

המגורים בבית הורים, גם ללא קונפליקטים מיוחדים, עלולים להתחכך בצורך מאוד בסיסי ומתבקש של פרטיות, של בניה אנדוודואלית, כפי שאת אכן מתארת, קשה עד מאוד להתוות מבנה ודרך אישיים תחת השפעה סביבתית נרחבת. עובדה זו מעמיקה, מן הסתם את תחושת קוצר הנשימה שאת חשה. יתכן כי המחשבה על התמורה שנושאת בחובו, בית משלכם, יתן לך את הסיפוק והכח להתמודד עם מחירו תרתי משמע. אני מבינה עד למאוד את ההסתבכות שהתהוותה בקשר שלך עם ילדך ומצירה על כך יותר מכל. אין לו אמא אחרת כשם שאין אף אדם בעולם שתופס את מקומו שלו בחייך. אתם זקוקים זה לזו.

יתכן שתוכלי לנסות להקדיש זמנים מיוחדים רק לשניכם בהם תוכלי לחוש את היחודיות בקשר שלך אתו ובהתוויה שלך, האישית והמיוחדת אליו. זהו מאמץ אך שכרו בצדו. מי יודע, אולי דרך זו של תשומת לב והתמקדות תביא רגיעה גם לנפשו הרגישה אשר מן הסתם קולטת את התדרים הסמויים וההתרחשויות מעל ומתחת לפני השטח.

יעל יקרה, את צעירה לימים ובתוך פרק זמן קצר כל כך עברת דרך של נישואים, הריונות ולידה של שני ילדים בעוד מרחב המחיה שלך אינו זה בו היית בוחרת לכתחילה. אנא, העניקי לעצמך דליים של אהבה ואמון, הרפיה וסבלנות, נשמי אותם עמוק אל תוכך עד שימלאו אותך ויזלגו ממך אף אל היקרים לך.

יעזור השם ועם ההשתדלות שלכם, להביא את חייכם למקום מדויק יותר ונכון יותר, עבורכם ועבור ילדיכם, תוך מחשבה שקולה ותשומת לב- ישלח הוא את ברכתו ממרום וימלא משאלות לבכם לטובה.

יראה השם אתכם את חסדו- כאשר ייחלתם לו.-

ככל שמייחלים אליו- באותו אופן הוא מראה את חסדיו.

“הרפו ודעו כי אני השם”.

זו רק התחלת הסיפור, בעזרת השם, יתקיים בכם הפסוק “והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד”

שלך, בתפילה ובאמון גדול בטוב,

דקלה

bar.dikla.g@gmail.com>

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. וואו..ממש קשה לקרוא את מה שעובר עליך.
    כבר במשפט הראשון פרטת את הסיבה ל95% מהבעיות שנוצרו לך בחיים.
    מגורים אצל ההורים טובים לשבוע, שבועיים, מקסימום חודש. וגם זה רק בתנאי שכבר בניתם את הזוגיות שלכם לבד, והיא עמדה למבחן הזמן.
    לא הייתי ממליצה לאף זוג להתחיל את החיים אצל ההורים. מה שיה טוב לחיי השבט של פעם לא מתאים לחיים של היום.
    תעשי כל מאמץ לשכור דירה משלכם, ותנו להורים הרגשה שזה בא מהם ואתם עושים זאת לטובתם, כדי שיצאו בהרגשה טובה מהספור.
    בהצלחה!

  2. שלום,
    סתם נקודה שברצוני להעלות, את כותבת שאתם בתהליך של קניית דירה.
    לא תמיד זה הדבר הכי חכם כלכלית.
    לפעמים יותר טוב לקנות דירה זולה להשקעה ולהשכיר אותה, ובכסף שמקבלים ממנה לשלם לשכירות.
    זה יכול לתת לכם יותר מרווח לנשימה.
    בהצלחה בהכל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן