לשואלת היקרה שלום רב.

את שואלת על בקשות פרטיות בתפילה, מהי הטעם לבקש אותן, הרי אם זה טוב לי אז ה’ כבר ייתן לי את זה גם בלי תפילה, ואם הוא לא נתן לי את זה, אז זה כנראה לא טוב לי.

והבאת גם מה שנזכר בספרי המוסר על אותו חסיד שהיה אומר בסוף תפילתו ‘הטוב בעיניך עשה’, משום שאנו יוצאים מנקודת הנחה שיתכן שבקשתינו אינה טובה לנו, ולכן אנו מוסרים ביד ריבונו של עולם את הבקשה להחליט האם היא טובה או רעה.

וסיימת בכך שאנו מצווים לבטל את רצוננו מפני רצונו. וא"כ מה הטעם לבקש ולהתפלל על מה שנראה לנו כטוב?

אבל לדעתי כל זה אינה סיבה לשלול לגמרי את הצורך של כל אדם לבקש מה שחשוב לו.

ואנסה להסביר,

משאלתך אני מבין שמה שמטריד אותך זה רק בקשות פרטיות שאדם מבקש ב’שומע תפילה’ או אחר ‘יהיו לרצון’ או סתם ככה באמצע היום בשפה שלו על מה שחשוב לו, אבל על עצם התפילה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה את לא שואלת. ולמה זה לא מטריד אותך? כנראה משום שכאשר אנו מבקשים בלשון כללית אנחנו לא נותנים עצה לקב"ה מה לעשות, כי התפילה יכולה להתקיים באלו שזה טוב בעיני האלוקים לתת להם את זה, ואלו שלא יקבלו את זה, כנראה שזה לא טוב להם.

אבל זה לא טעם מספיק. משום שלפי שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו נוסח אחיד של ברכות ותפילות היה כל אחד ואחד מצווה לפנות לבוראו בכל יום במילים שלו ולהתפלל אליו, ובכך הוא מקיים את מצות הכתוב ‘ולעובדו בכל לבבכם’, וכך מתאר זאת הרמב"ם: שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל אֶחָד לְפִי כֹּחוֹ:

ועוד שגם כיום, אחר שתקנו לנו תפילות קבועות, אומרת ההלכה שאדם יכול להוסיף בקשות בתוך כל ברכה וברכה, ובתנאי שזה קשור לנושא של הברכה, למשל לומר: רפאנו ה’ וכו’ ורפא גם את יעקב בן יצחק, כי קל רופא ורחמן אתה בא"י רופא חולי עמו ישראל. ואינו צריך לחשוש שמא אותו אדם נגזרה עליו מיתה ל"ע.

וחוץ מזה, מה נעשה בתקופה של מגיפה ל"ע, כמו הקורונה, או מגיפות גדולות ומזיקות יותר מהעבר, כמו המגיפה השחורה שהפילה מליוני הרוגים בתקופה קצרה, האם באותם ימים ביטלו את ‘רפאנו’ משום שאיך אנחנו מייעצים לקב"ה מה לעשות, או שלהיפך בירכו אותה ביתר שאת? כמדומה שהתשובה ברורה.

וגם לגבי תפילות פרטיות ממש, המקרא הלא מלא מהן, כמו שאנו אומרים בסליחות בימים נוראים: ‘מי שענה לאבותינו על ים סוף הוא יעננו’, ‘מי שענה ליונה במעי הדגה’, ‘מי שענה לחזקיה בחלותו’ ועוד רבים, ועוד שאנחנו מבקשים להיות נענים בתפילתנו בזכותם. וגם כאן היינו יכולים לשאול אם הבקשה טובה, אז היא תעשה ממילא, ואם היא לא טובה אז לא צריך לבקש אותה, אז מדוע אם כך כל אותם גדולי האומה התפללו בשעה הצורך?

ולכן אני חושב שאין הבדל בין תפילה שכל אדם היה מתפלל קודם שנקבע נוסח אחיד ע"י אנשי כנה"ג, לבין בקשות פרטיות של כל אדם היום, הן בדיוק אותו דבר (מלבד שבימים ההם היו מקיימים באותן בקשות פרטיות מצות ‘ולעבדו בכל לבבכם’ וכיום לא מקיימים עד שיאמר את הנוסח המתוקן), ואם היתה הצדקה לתפילה אישית בימים ההם, כך גם היום.

ולא רק שיש לכך הצדקה, אלא יש לכך הכרח כמו שכתוב בדברי הרמב"ם הנ"ל, משום שתפילה היא חלק חשוב מהקשר בין הנבראים לבורא.

אבל אני מסכים שזה איננו דבר המובן מאיליו, זה היה יכול להיות לא כך, הבורא יכול היה לא לדרוש מאיתנו תפילה, או לא לקבל אותה, אבל הבורא ברוב טובו האדיר מסכים לקבל את תפילת ברואיו השפלים, ואף דורש אותה. והיו בעבר כתות ואמונות לא יהודיות שחשבו שרעיון כזה הוא כפירה בגדולת הבורא, שזה עלבון לבורא לומר שהוא מקשיב לתפילתנו, ומעונין בשבח שלנו. אבל היהדות יודעת שבורא העולם עצמו רצה בכך, וכמו שמטיב לומר זאת הרמב"ן (בסוף פרשת השבוע שלנו, בא): ואין אל עליון חפץ ב(ברואים ה-) תחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו עכ"ל.

עד כאן ראינו שאין לאדם מניעה לבקש מה’ מה שנראה לו נכון כעת, הגם שבהחלט יתכן שהוא טועה, וכעת צריך להבין למה?

ישנם כמה סיבות לדעתי.

בתחילת ספר שערים בתפילה מאריך הרב פינקוס זצ"ל על כך שלעיתים האדם זכאי לשפע מסויים אבל הוא לא יקבל אותו בלי תפילה, כי כך הוא סדר העולם, התפילה ‘משחררת’ שפע שמיועד להגיע אלינו. לכן כאשר אנו מבקשים דבר שחשוב לנו, יתכן והדבר כבר נגזר עלינו לטובה, וחסרה רק תפילה כדי להוריד את הטובה אלינו.

בנוסף, אם לא נבקש מה שאנו רוצים, לא נרגיש את דברי דוד המלך: קרוב ה’ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. נפסיד את קרבת ה’ שישנה בעצם התפילה, ופעמים רבות עצם הבקשה והתפילה מכניסה בליבנו רוגע ושלוה, ונותנת לנו הרגשה שיש מי שמקשיב לנו ורוצה ויכול לעזור לנו. ואם לא היתה לנו אפשרות של בקשה מריבונו של עולם, היינו נידונים לשאת את הסבל שלנו בלי יכולת להשען על שום דבר יציב באמת. וזה גם בלי לקבל את הבקשה עצמה.

על דרך זו אמרו בעלי המוסר שגם בראש השנה יבקש אדם צרכיו (נגד מה שכתוב בזוהר), שאם לא יבקש את מה שהוא חפץ בו, אזי תחלש אצלו האמונה שהכל נגזר בראש השנה.

ויתכן שיש טעם נוסף, אני אומר אותו בזהירות כי אין לי עליו מקור ברור, אבל יתכן שאפשר ‘לשכנע’ את בורא עולם לתת לנו מה שאנחנו רוצים, גם אם הוא לא רוצה. מנין לי? ממשה רבינו שהתפלל 316 תפילות (כמנין ואתחנ"ן) כדי שיתיר לו ה’ להכנס לארץ, ולא נענה, אבל אמר לו ה’: ‘רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה’ ואמרו רבותינו שאם היה מתפלל עוד תפילה אחת היתה היתה בקשתו מתקבלת על כל פנים, ולמדנו מכאן שני דברים, הראשון הוא שמשה רבינו רצה משהו נגד רצון ה’, שכבר נאמר לו ‘לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם’ (במדבר כ, יב), ובכל זאת הוא ביקש ‘אעברה נא ואראה את הארץ הטובה’ (דברים ג, כה), וכנראה שזה בסדר לבקש דבר שה’ לא יעד לנו.

ודבר נוסף, למדנו שאם היה מבקש עד הסוף, הוא היה גם מקבל, נגד מחשבת ה’, גם אם ה’ לא כך תכנן, בכל זאת הוא היה נותן לו את בקשתו הגם שהוא לא לגמרי לטובה (יתכן על דרך שאמרו רבותינו שאם משה היה נכנס ובונה את בית הבחירה לא היה כח ביד הגויים להחריב אותו, ואם עם ישראל היו חוטאים, לא יכול היה ה’ לשכך חמותו על העצים ועל האבנים, והיה מוכרח חלילה לכלות את ישראל),

בכל זאת בקשתו היתה מתקבלת (ישנם מדרשים שונים בענין זה, ולכן אני לא מביא את זה כעובדה מוגמרת). ויש שלמדו מכאן שסגולה שתפילה תתקבל היא להתפלל 317 תפילות.

הרי שמצאנו כמה טעמים למה כדאי להתפלל על צרכים פרטיים שלנו, גם אם יתכן שאין זה רצון ה’, או שזה לא לטובתנו.

ולגבי המקורות שהבאת שמורים לנו לבטל את רצוננו בפני רצון ה’, לדעתי הכוונה היא בנושאים של רצון שמוביל למעשה, כלומר אל תמשך אחר הרצון שלך לעבור על רצון ה’, אלא בטל רצונך מפני רצונו. אבל לא מדובר כאן על שלילת רצון אישי של כל אדם להצלחה, בריאות, להתקבל למקום מסויים, לפגוש אדם מסויים וכדומה, כי שמא הקב”ה לא רוצה את זה בשבילי. זה לא נכון לדעתי.

ולגבי המשפט ‘הטוב בעיניך עשה’, אין הוא סותר את עצם הבקשה, הוא רק שם את הרצון האנושי שלנו בפרופורציה נכונה, שאנו מכירים בכך שלמרות המבט שלנו, יתכן ואנו טועים, לכן אחרי שביקשנו כפי הבנתנו אנו מסייגים ונכנעים בפני רצונו יתברך ואומרים שאם לדעתו יתברך הבקשה איננה טוב גמור עבורנו או עבור העולם, אנחנו מושכים את הבקשה חזרה.

אני מקוה שהענין קצת בהיר יותר עכשיו, ועם ישראל יוכל להנות מהבקשות הפרטיות שלך, לקרב את כולנו לגאולה השלימה.

נועם.