ב"ה

שלום לך שואל יקר!

קראתי את שאלתך כמה פעמים. באופן מעמיק, וחשתי את הרצון העמוק והבריא שלך בעזרה, אני רוצה לפני הכל, להחזיק לך ידים לשלוח לך חיבוק של תמיכה וידידות, אתה לא לבד!

אציין שהתפעלתי מכך שיש לך מודעות טובה ומעמיקה על המצב הנפשי שלך, אתה מסביר ומודע לסיבות, לעבר, ולסביבה שממנה התפתחו קשייך, יש לכך חשיבות גדולה מאד, להבנה הזאת לבגרות הזאת, ליכולת להמשיג, ולהגדיר, ולהתבונן בחוסרים שעברו עליך, ומתוך כך בעז"ה א. להבין ולהכיל את עצמך, שהקשיים שלך הם תוצאה הגיונית של מה שעברת, ולהמעיט את הביקורת והדרישה העצמית. ב. לנסות למלאות את החוסרים האלו ע"י היעזרות בשליחים טובים שהשם שולח לך.

מאד משמח לראות שאתה מנסה לעזור לעצמך בעצמך, דרך שליחת שאלה זו, כשהאדם דואג לעצמו ומנסה לעזור לעצמו, ומסכים להיעזר ולקבל ולשמוע עצה מאחרים, זה מראה שאתה ב"ה פתוח לקבל את הסייעתא דשמיא שהשם שולח לך בדרכים שונות. וכן משמח לראות שאתה בקשר עם מטפל קבוע, שמביא לך תועלת. תמשיך בדרך זו, להיות פתוח לקבלת עזרה, ולנסות למצוא את השליחם הנכונים בשבילך.

1, אתה כעת מתמודד עם כמה חזיתות ביחד, הקושי עם הלחץ של ההורים להתחתן שמכביד עליך ולא מקדם אותך, התיפקוד היום יומי שלך בישיבה, שכנראה מושפע מהמצב הנפשי, ומצד שלישי תקופת השידוכים שברקע מן הסתם מוסיפה עוד נופך.

מצד שני ב"ה יש לך מטפל קבוע, ויש לך הורים שבסך הכל עומדים לצידך, כרגע אתה מחפש הדרכות שונות בענינים חשובים שאתה צריך להחליט בהם לבד, בעקבות הקושי בתקשורת עם ההורים, אכן הצורך לעמוד לבדך מול החלטות אישיות גדולות, יכול להכניס ללחץ ולפאניקה, ולגרום לתחושת חוסר אונים וצורך קריטי קבוע במשען ובתמיכה, ואף חלילה לתחושת בהלה, אבל חשוב לזכור שהאמת שהשם איתך ומכוון את דרכך ומוליך אותך, ומזמן את השליחים והדרכים והסיבות להצלחתך, גם אם אתה לא מרגיש זאת באופן גלוי, אלו לא דברי מוסר או סיסמאות נדושות, זו מציאות אמיתית, אלא שהדרך להבין זאת ולחיות זאת, עוברת דרך הבחירה האישית שלך, מתוך רצון ובחירה פנימית, למצוא בעצמך את האור בחייך, ולא לוותר עליו.

אני מזמין אותך לעצור לרגע מכל הניסיונות למצוא פתרונות, לנשום נשימה עמוקה, ולהרגיש, פשוט להרגיש מה מתרחש בגופך, במחשבותיך ברגשותיך ברצונתיך. ולשחרר, לשחרר את העול והעומס שהצטבר בנפש ובגוף ובמחשבות, כשאתה משחרר, דווקא בזה אתה מתחיל ופותח את הדרך למצוא את העיצות המועילות. לא למהר מידי, למצוא דרכים לא להתעסק בכל הספיקות וההתלבטויות יותר מידי, לשנן את הכלל 'לא פותרים את הבעיות ברגע' לא מתוך לחץ ולא מתוך היסטריה. אם קורה שאתה נכנס ללחץ מוגבר לפתירת בעיות, בזמן כזה עליך לעזוב את המאמץ הסיזיפי לדעת מה להחליט או לחפש כל מיני עזרים או אנשים שיעזרו, על אף שההיסטריה מובנת, לא כדאי לתת לה להשתלט על הפעולות וההתנהגות, למצוא בזמן כזה טכניקות להרגעה, או לצאת להליכה קצרה, לשמוע משהו מעניין להסיח את הדעת.

באופן כללי כדאי לאמץ גישה כללית של יותר מתינות, לא לדחוק את הרכבת בעת הזאת, גם אם יש שאלות לא פתורות להשתדל שלא יפגעו בסדר יום. פחות לנהל את השאלות הגדולות, שידוכים, עבודה, וכו', יותר ראש קטן ויותר בהווה, לנהל ולהשקיע בסדרי יום מסודרים לפי הסגנון המתאים לך ולאופייך, לדוגמא, תפילות במניין, ארוחות טעימות ובזמן, מעט לימוד עד כמה ובאופן שמצליח לך ומסתדר לך, בעז"ה יקדמו את היציבות נפשית ואת התחושה שאתה לא אבוד אלא מנהל את חייך. העיקר לא לזלזל בהתקדמויות קטנות, אדרבה להעצים ולחוות את ההצלחה שבכל פעילות בריאה.

גם בזמנים שיותר קשה התיפקוד, זה בהחלט הגיוני שבמצב כזה, צריך יותר מנוחה ופחות מאמץ, לתת לעצמך את השלווה והאישור לחיות ב 'סבבה', כדאי מאד להפנים שזה בסדר, גם כשאתה בתיפקוד נמוך יותר, לעשות זאת בשלמות פנימית, לא מתוך ביקורתיות, ולא מתוך הרגשת ביקורת פנימית או פיספוס, אלא מתוך חופש ושיחרור פנימי, ציינת שיש לך ביקורת עצמית גבוהה, ניכר שאתה כבר יודע שזה לא מביא לך תועלת, ולא מקדם אותך, מה שהכי יכול לקדם אותך, הוא להיפך הכלה עצמית, אהבה עצמית, החשש מהחלטות מוטעות הוא לא נכון, שכן זכותך המלאה גם לטעות, ועדיין להרגיש טוב עם עצמך, זכותך המלאה גם להפסיד, ועדיין להרגיש טוב עם עצמך.

ביכולתך לנסות לבחור להגיד לעצמך אני רוצה לשחרר את עצמי מהביקורת הנוקשת, אני רוצה עכשיו להשתחרר מהמיתקפה הביקורתית, כמובן שזה לא יעלם ברגע אחד, אבל כל התקדמות היא חשובה וכל רצון ומחשבה בכיוון הזה שווים המון.

בנוסף להשתדל לעסוק בדברים שמהנים אותך, ונעימים לך, אפילו אם אלו דברים לכאורה זניחים, עצם זה שזה עושה לך טוב, זה חשוב, ולהשקיע ולהתאמץ לא לוותר על כך, לדוגמא בילוי עם חבר טוב, ארוחה טובה, ביגוד טוב, דבר שיחזק את יכולת ההתנהלות מתוך הרצון האישי שלך, את התיקוף שלך לרצונתיך ולרגשותיך, ויחזק את היכולת לעזור לעצמך.

ההשקעה בשימור יחסי חברה, גם מאד חשובה, הקשר החברתי מאד חשוב בגיל הזה, זה גם יתן לך יותר בהירות באשר לשאלות העומדות על הפרק, על ידי שתראה איך החברים מתמודדים עם בעיות דומות.

לגבי השאלה אם להיות מדריך בישיבה, לפי דבריך שכרגע הלימוד קשה לך, זה נשמע מאד חיובי, עבודה מועילה במקום תורני, העיסוק בעבודה חיובית כזאת, מועילה גם לבטחון העצמי, גם להשקטת הלחץ הנפשי. ברור שהשיעמום והחוסר בעיסוק שימלא לך את היום, לא רצוי, אלא שכמובן אי אפשר לייעץ מרחוק בלי לדעת את הפרטים הטכניים שלך ושל העבודה.

מה שאתה מחפש הדרכות בדילמות העומדות על הפרק, כמובן שבדרך כלל הכי רצוי להיות גם בקשר עם ההורים, שמכירים אותך ורוצים בטובתך, אבל מצד שני התפעלתי מכך שאתה מבין שאפילו שהם עושים זאת מכוונה טובה, אבל הלחץ שלהם לא מקדם אותך, ולא טוב לך. אולי (אני מציע ואם לא מתאים אז לא) תוכל לומר להם בפירוש מתוך כנות וכבוד, שמצד אחד אתה מאד זקוק לליווי ולתמיכה והעזרה שלהם, אבל הלחץ לא טוב לך. הדיבור הפתוח (בצורה מכובדת) עם ההורים על כך, יכול לעשות לך טוב.

במקביל יתכן שיש נושאים בהם כן אפשר להתייעץ איתם, שבהם הם מצליחים ללכת לפי רוחך, ולפי הנתונים שלך, בכל מצב גם אפשר להתייעץ ולסנן מה מתוך העצות מתאים ונכון לך, ומה לא. גם לשמוע חוו"ד מחבר טוב, או מקרוב משפחה, יכולה לתת איזה שהוא כיוון, ובהירות מסוימת איך לנהוג. לאט לאט תלמד מה נכון לך יותר, לא צריך דווקא איזה מדריך מיוחד שיכריע את ההחלטות הגדולות.

מאד מקווה בשבילך, ומחזיק לך ידים, הטוב שלך בדרך!. מאיר.