שלום וברכה.

ניסיון לא פשוט עומד לפתחך. זה מסוג השאלות, שמה שרק תהיה התשובה, היא תהיה סבוכה מאד, במצב כזה, לומר לא לקבל את הבת, או לומר כן לקבל את הבת, כל תשובה תהיה לא פשוטה. ואני חושב שלפני הכל, צריך להיות מודע לזה, שמה שרק נעשה יהיה לא פשוט. כך שאי אפשר לפטור את השאלה ב"שב ואל תעשה". כי במצב כזה, לא לעשות, וכן לעשות שווים.

נקודה נוספת חשובה לציון. בכל מקרה יש כאן תהליך שצריך להיווצר, תהליך אורך זמן, ובמקרה רגיל, הייתי אומר להתאזר בסבלנות ולעשות את התהליך הזה במתינות. אלא שהחגים ממשמשים ובאים, והיא רוצה לבוא לחגים כך שאין זמן, וצריך לעשות את הכל במהירות. אני כותב את הדברים, כי כשמוכרחים לעשות משהו במהירות, המודעות חשובה, שמדובר בתהליך ארוך טווח, כדי לספוג את הדברים בצורה הנכונה, כדי לדעת שאתם תבואו לזה לא מוכנים לגמרי, ותהיו צריכים ממילא להתאזר בהרבה יותר מנות של כח, ושל איפוק, גם אתה וגם כל בני משפחתך, זו הנקודה הראשונה שחשוב להבהיר.

אני רוצה להקדים עוד הקדמה חשובה, לפני שאני מתחיל לומר מה נכון לכאורה לעשות, אני רוצה לדבר על החשיבות שבתך תוכל לחזור אליכם לביקור, עם כל הקושי הכרוך בכך. ולא, לא רק בגלל שכך יש סכוי שהיא תחזור ביום מן הימים בתשובה. נכון שגם זה יתכן, ולואי שזה יקרה. אבל לא זו המטרה שהיא תוכל לחזור. היא צריכה לחזור ולבקר בבית הוריה, כי אתם הורים שלה, בשבילה ובשבילכם. נתק לא טוב לאף אחד, לא לכם ולא לה. נכון שלפעמים נראה שיותר נח שהיא לא תחזור, החזרה שלה מעמידה אותך בפני קונפליקטים קשים, אבל בסופו של דבר בנפש פנימה הנפש מתגעגעת ומצפה לראות ילד גם אם הוא במצב כזה. בסופו של דבר היא בת שלך, הגם שלא הלכה בדרך הישרה. [אני בהמשך ירחיב על כך עוד, בדברים שאתה אמור לומר לילדים האחרים שלך בדבר הצורך הזה].

אבל, עם כל החשיבות הגדולה. יש גבולות מסוימים שצריכים להיות ברורים. אהבת אדם לבניו ובנותיו היא ללא גבולות, אך מנגד, אהבה לא מחייבת שילד יכנס לביתו בכל מצב. ואני יסביר על מה אני מדבר. כפי שברור שילד לא יכול לבוא לבית הוריו ולהחליט לצבוע את הקירות בצבע ירוק כי זה הצבע שהוא אוהב. והוא גם לא יכול להחליט לשבור את אחד מהקירות בבית, והוא גם לא יכול להחליט לחנך את הילדים של הוריו באופן אחר ממה שהם רוצים. כך ממש ילד לא יכול לבוא לבית הוריו ולהתנהג התנהגות שסותרת את ההתנהגות של הבית, אם הוא מחלל שבת לצערנו ועושה זאת בחדר שלו, לא בפרהסיא, זה ענין שלו, וכך כל מה שהוא עושה בסתר לא לפני כולם זה דבר אחד, אבל אם הוא עושה זאת לפני כולם זה דבר אחר. אנחנו דתיים, אנחנו מאמינים בחיים הללו, וזה הצורה שאנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה. ילד שמעוניין לבוא ולחלל שבת בבית הוריו לעיני הוריו, ולעיני אחיו ואחיותיו, הוא בדיוק כמו ילד שמחליט לשבור קירות בבית הוריו, ואף גרוע מכך. ולכך חרף החשיבות של הקשר, חרף החשיבות שילד יחזור הביתה, תנאי קודם למעשה היא התנהגות שאינה סותרת באופן חד את ההתנהגות בבית. זה לא סותר את האהבה אל הילד, זה לא סותר את החשיבות של המפגש עמו, אדם דתי שמאמין במה שהוא עושה לא צריך להכניס לביתו התנהגות שסותרת את הדת שלו. ולכן מה שהוא עושה בחדר לבד, ומה שהוא עושה מחוץ לבית זה ענין שלו, אבל מה שהוא עושה בבית זה ענין אחר. אם הוא מחלל שבת בפני הוריו כשהוא מחוץ לביתו, כשהוא לא ליד שאר אחיו ואחיותיו, זה ענין אחר, זה אמנם מצער מאד להורה לראות את בנו או בתו לא מקיימים תורה ומצוות, אבל צריך להתאפק מול הצער הזה ולכסות את זה באהבה, אבל בבית של ההורים הוא לא יכול לחולל שינויים.

צריך לחדד, אם לדוגמא אתם חסידים, והולכים עם לבוש חסידי, לא נכון לבקש ממנה ללכת כמו חסידה, ואפילו לא כמו חרדית כי כל עוד היא לבושה בצורה שיש יהודים שומרי תורה ומצוות שהולכים כך, גם אם הם מקילים בכמה דברים ורמת הצניעות שלהם היא לא ברמה הגבוהה הנדרשת בבית, זה עדיין לא משהו ברמה של ילד שמגיע ושובר קיר בבית… כי בסופו של דבר זה נשאר במסגרת של התנהגות שלא סותרת את הבית לחלוטין, ואף שהיה ראוי להשתוות לגמרי ולא ללכת שונה, אבל יש מידה מסוימת שמובן שאפשר להבליג כי זה לא היפוך מוחלט, זה לא סתירה מוחלטת לבית. אבל דברים שנוגדים את הדת היהודית ממש, לא יכולים להיכנס לבית.

כיון שהחלוקה הזו דקה, אני רוצה להרחיב בה מעט.

יש מנעד רחב של רמות רוחניות, ובתוך הרצף של היהדות האורתודוקסית יש רמות רבות, מחרדים מאד, עד דתיות ברמה חלשה מאד. אני חושב שכל עוד יהודי מתנהג באופן שהוא נמצא ברצף של היהדות האורתודוקסית, הוא דתי, אלא שהוא פחות ירא שמים הוא פחות מדקדק, זה ענין אישי של האדם עם עצמו.

נכון שאדם חרדי מאד רוצה שכל ילדיו יהיו יראי שמים מאד, אבל לא תמיד זוכים שהמשאלה הזו תתקיים, ובסוף יש לאדם בחירה חופשית, ועם כל הרצון לחנך ילדים ללכת בדרך שהאדם בחר לעצמו הוא יכול להבין שגם ילד שבחר בדרך פחות מדוקדקת והוא פחות ירא שמים, זה עדיין בתוך אותה מסגרת. זה שאולי זה ישפיע לרעה על ילד אחר זו אמנם בעיה, אבל יש עוד דברים שיכולים להשפיע על ילדים אחרים וצריך להתמודד עם זה, זו עדיין לא סיבה לא לתת לילד לבוא לביתו. לעומת זאת כאשר הילד לא נמצא ברצף האורתודוקסי, הוא לא שומר תורה ומצוות כלל, הוא מצהיר על כך במעשיו, הוא מתריס, והוא מחולל מהומה בבית. וזכותו וחובתו המלאה של אדם להתנגד להתרסה הזו. אם ילד ירצה לתלות צלב בבית ברור שלא יתנו לו, גם אם הוא ירצה לתלות תמונה של ראש החיזבאללה לא ניתן לו, כך גם לא ניתן לו לחלל שבת לפני כולם. ולא ניתן לבת ללכת בצורה לא צנועה לפני כולם.

אחרי כל ההקדמות הללו ניגש למעשה. ננסה לחשוב ביחד מה הדבר הנכון ביותר לומר לה, איך לכתוב לה את הדברים באופן שהיא תבין מה אתה מבקש ממנה.

ובכן, אתה כותב שהאווירה ביניכם טובה, וזה כבר פלוס גדול. אלא שיש מנעד רחב מאד של אפשרויות, בטיב הקשר וממילא ביכולת שלך לבקש/לדרוש ממנה דברים, ולכן אכתוב כמה אפשרויות.

באופן עקרוני, היה מן הראוי לומר לה כך:

"בתי היקרה, אני כל כך שמח שאת תבואי, ממש כמוך גם אנחנו כמובן מתגעגעים אלייך מאד מאד, וכבר מרגע זה אנחנו מצפים מתי כבר תבואי, הזמן הרב שלא ראינו עשה לנו לא טוב, הגעגועים אוכלים אותנו, כמובן שנכבד אותך ולא נבקש ממך מה שקשה לך, אנחנו גם מבינים את הרצון שלך לבוא כמו שאת, לא להתלבש בלבוש שונה ממה שאת רגילה ולא לעשות הצגות, אבל מצד שני, את בטח מבינה שלבחורים שלנו יהיה קשה עם זה, ולכן בשביל האווירה הטובה אנחנו מבקשים ממך שבבית תתלבשי כמונו, לא צריך ממש כמו חסידית, אבל כמו דתייה לפחות, אני בטוח שאת מבינה את זה, זה לא בשבילנו זה גם בשבילך, בכדי שהמפגש אחר כל כך הרבה זמן יהיה באווירה יותר טבעית ולא מאתגרת, אני בטוח שאת קוראת את הדברים מתגנב ללבך מחשבה שאני מבקש את הדברים ממקום של התערבות ומרצון לשנות אותך, אבל ממש לא, אני מכבד אותך כמו שאת, יש בחירה חופשית ואת בחרת בדרך שלך, אבל מאותה סיבה בדיוק צריך לכבד את הדרך שלי, אני בחרתי להיות יהודי חסידי חרדי כך התחנכתי ואני שמח להמשיך את הדרך שחינכו אותי והתנהגות הפוכה בבית עלולה לחולל בבית בלבול גדול ואני לא מעוניין בכך, כל זה כמובן לא סותר את זה שאני אוהב אותך מאד ומצפה כל יום מתי כבר ניפגש".

זו הצעה ראשונה, הטובה ביותר, אלא שאני מבין שיש מקרים בהם שיח כזה לא יתקבל. לפעמים ילדים במצב כזה לא מוכנים לעשות שום צעד לכיוון משפחתם, הם כמובן לא צודקים, אבל אנחנו לא עסוקים במידת הצדק של מעשיהם, לא מי צודק, אלא איך אפשר לגרום שהבת שלך תוכל לחזור הביתה.

אם אי אפשר לנסות לבקש ממנה בקשה כזו, זה באמת מורכב יותר. אבל גם אז, צריך לבקש ממנה לפחות לא ללכת באופן לא צנוע. היא יכולה ללכת עם מכנסיים ארוכות, וגם אורך החולצה לא צריך להיות כמו של בת חרדית ממש, אבל ודאי לא באופן חשוף. וכמו כן היא לא יכולה לחלל שבת בבית לעיניכם ולעיני הילדים.

אם היא לא מוכנה לכך, אתה צריך לומר לה שאתה מוכן לפגוש אותה עם אמא במקום אחר, אתה מוכן לבוא גם עם בנותיך הגדולות, אבל בבית שלך אתה לא יכול לתת שיסתובבו כך. אתה גם לא מוכן שהיא תחלל שבת בפרהסיא לפניכם. אם היא רוצה בחדר שלה כשהיא סגורה בו, זה לא עניין שלך, אבל במרחב הפתוח לפניך ולפני אחיה ואחיותיה אתה לא יכול להרשות דבר כזה.

תנסה להציע לה להגיע לבית ולכבד אתכם, אם היא מסרבת, והיא עומדת על כך להישאר בלבושה החילוני לגמרי והיא רוצה לחלל שבת ולא לשנות את התנהגותה תכתוב לה כך:

"חבל בשבילי שלא תהיי בבית שלנו, חבל שאת לא מבינה מהו המקום שממנו אני מבקש מה שאני מבקש. אבל זכותך את בוגרת ואחראית למעשייך. לכן תמצאי לעצמך מקום להתגורר בזמן שתהיי בארץ, אני אשתתף בשכירות, אנחנו נבוא לפגוש אותך, מקוה שנגיע הרבה, מחכה לפגוש אותך, אוהב אותך מאד". [כמובן שאת מילות החיבה תוכל להרחיב כרצונך אני רק כותב דוגמא].

עד כאן בנוגע אליה.

כעת בנוגע לשאר הילדים שלך, שבכל מקרה המפגש שלהם איתה עלול לגרום להם לזעזועים פנימיים. אך מעבר למה שזה עלול לבלבל אותם, הם עלולים גם להיכנס איתה לוויכוחים מיותרים. הם עלולים לא לקבל אותה באהבה וזה חבל. לך כאב אמנם מצד אחד יותר קשה לראות מול עיניך את בתך לא שומרת מצוות, אבל מצד שני יש לך אהבה טבעית אליה. להם אין את הקושי כמו שיש לך, אבל מאידך האהבה הטבעית שלהם היא לא כל כך גדולה וממילא הם עלולים לפגוע בה, ולהתנהג באופן שלא ייטייב עם השהות עמה.

ולכן צריך להקדים להם הקדמה. ההקדמה תועיל גם לסדר להם את הראש שיבינו את הסלחנות שלך להתנהגות שלה, שלא יראו בסלחנות הזו לגיטימציה, וגם יגרום להם לסדר בראש, שיסייע להם להיות שותפים שלך באתגר הקשה.

אני חושב שכדאי שתאסוף אותם ותאמר להם כך:

אתם יודעים ילדים, ש… לצערנו לא הוכלת בדרך שלנו. אני רוצה לומר לכם משהו חשוב, אנחנו בימים האלו נמצאים בימי הרחמים והסליחות, אנחנו מבקשים מה' שימחל לנו על החטאים ושיאהב אותנו אפילו שחטאנו לו. זו דרישה חצופה, אבל אנחנו מבקשים אותה, כי ה' אוהב אותנו כמו אבא רחמן. אחת ממידות הרחמים היא מידת א-ל, והראשונים פירשו שזו מידת חוזק. ולא כל כך מובן מה הקשר בין חוזק לרחמים. אלא שלפעמים בשביל לרחם צריך להיות חזק… כי כשאדם חוטא הוא בוגד במה שה' נתן לו, הוא משתמש בעולם שה' נתן לו שימוש הפוך ממה שהוא צריך, לא בשביל זה הוא בא לכאן, ובכל אופן ה' מרחם ונותן לאדם הזדמנות, הוא נותן לאדם יכולת להמשיך לחיות ונותן לו את כל צרכיו, כי הוא אוהב אותנו, ומוכן לתת לנו עוד ועוד הזדמנויות לתקן את אשר עיוותנו, והוא מרחם. זו פעולה שצריכה לביא מתוך חוזק, זה לא רחמים שקל לעשות אותם כי זה נגד הסיבה שה' ברא את העולם, ה' ברא את האדם לתקן, ואם הוא לא מתקן למה שיהיה כאן, ולמה לרחם עליו. אך בורא עולם מרחם בכח. כי הוא אוהב אותנו. ובכן ילדים יקרים, אתם אולי פחות מבינים על מה אני מדבר, אני אבא, ואני אוהב את … הגם שהיא לא מקיימת תורה ומצוות, אתם לא הורים שלה, לא גידלתם אותה, ואין לכם את האהבה שיש לי אליה, ולא תוכלו להבין אותי עד שיהיה לכם ילדים משלכם שאני מברך אתכם שכולם ילכו בדרך התורה והמצוות. אבל אני אבא, ואני אוהב, ואני מרחם, ואני רוצה לתת לה הזדמנות. זה קשה לי יותר ממה שקשה לכם, קשה לי שהשקעתי בה כל החיים והיא בגדה בי והלכה בדרך אחרת, והיא גורמת לי לכאב יום יומי. אבל עם כל הקושי האהבה שלי אליה מכוונת שמה שנכון זה לתת לה לבוא לבית. אני מבין שלכם יהיה קשה, זה אתגר. אבל אני מבקש ממכם שתסייעו לי לעבור את האתגר הזה טוב. היא תבוא אלינו לחגים נשתדל להראות כלפיה אהבה כמה שיותר, ולא להגיע לוויכוחים. וגם לא להעיר לה כשהיא עושה משהו לא בסדר. תשאירו לי את המלאכה הזו להחליט מתי לומר לה ואם לומר לה בכלל. יש לנו הזדמנות ללכת בדרכיו של הקב"ה ולתת הזדמנות לחוטא, להראות שחרף החטא אנחנו אוהבים, אולי זה יעזור לנו לבוא לפני ה' ולבקש שיראה לנו את אהבתו אלינו, חרף החטאים שלנו. אני מבקש ממכם ילדים יקרים תסייעו לי בדרך הקשה הזו. עד כאן תאמר להם, אם קשה לך לומר את הכל, תוכל לכתוב להם, העיקר שהדברים יעברו אליהם.

הדברים שכתבתי רגישים מאד, יכולים להשתנות מאד ממקרה למקרה, והתשובה היא מאד מאד כללית. אבל אם תחשוב על הדברים ועל הכיוונים שכתבתי אני חושב שתוכל לדייק את הכיוון המתאים למצב שלך עם בתך, מה נכון לומר לה ומה לא, איזה תנאים לומר ואיזה לא לומר. מדובר באתגר לא פשוט שאני מברך אותך שתעבור אותו בהצלחה גדולה.

בברכת הצלחה וכתיבה וחתימה טובה, ושיערה ה' על בתך, ועל כל ילדי עם ישראל הטועים רוח ממרום, רוח טהרה שישובו בתשובה שלימה במהרה.

אם ישנם עוד שאלות אפשר תמיד לשאול ולברר ולדייק היטב, במייל המצורף למטה.

כדאי גם שתדע על ארגון "גדלנו" של הרה"ח ר' שמעון שנייבלג שליט"א מספר הטלפון שלו הוא 0527629524 הארגון שלו מתעסק בהצלחה רבה בענין הזה של קשר בין הורים וילדים שהילדים עזבו את דרך התורה והמצוות.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]