שלום לך שואלת יקרה!

קיבלתי את שאלתך הנוכחית יחד עם השאלה הקודמת, ואת התשובה הנפלאה שענתה לך משיבה בשם ציפי.

https://akshiva.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93-%D7%A2%D7%9D-%D7%A7%D7%A0%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F/

אני קוראת את התביעה הלא-מתפשרת שלך מעצמך בשאלה א',

ואת ההבנה העצמית לתהליך הפנימי שכל כך לא קל לשאת אותו בשאלה ב',

ומתפעלת מכברת הדרך שעשית משלב א' לשלב ב'.

כמו שאמרת על עצמך, את באמת אישה חושבת ומעמיקה, וללא ספק בעלת יכולת הקשבה עצמית. בעיניי, הקשבה עצמית זו התכונה הכי קריטית כדי שנוכל לעשות עם עצמנו משהו כאן במסע שלנו בעולם.

והקשבה עצמית זו הצליחה לקלף שכבה אחת מעל הנראה לעין, ולגלות כמה מניעים כואבים ועמוקים…

פתאום זה כל כך ברור שאת בכלל לא קנאית צרת עין כמו שניסית לתאר את עצמך בעבר. פתאום את ילדה של אבא ואמא, כל כך זכאית להערכה וכל כואבת שלא מקבלת אותה.

את מתארת סגנון של בית תובע ודורש, כשהחום והאהבה אינם גלויים לעין (אולי קיימים בסתר? על אף שקשה לחוש בהם?).

עשית הכל ולמעלה מזה כדי לזכות באהבה גלויה: טיפול מעל ומעבר באחים הקטנים, עזרה שאינה נגמרת בעבודות הבית השוטפות, ו – – – כמה עצוב להישאר למרות הכל צמאה להכרה, להוקרה, לאהבה.

הניגודיות הקיצונית בבית הורי בעלך באמת קשה להכלה.

למה לגיסה המפונקת כל כך (לעומת החיים כפי שאת הכרת אותם) מגיע כל כך הרבה?

ולמה לך אף פעם לא הגיע?

הקושי מובן כל כך.

כמה הרהורים ומחשבות עלו בעקבות מכתבך.

האחד, חשבתי לעצמי האם תוכלי לחשוב מה הרווחת את מהצורך שלך להתמודד בלי לקבל הערכה. אני מנחשת שיש לך יכולות של עצמאות, כשרון, מסוגלות להתמודד במצבים משתנים, ועוד המון תכונות טובות שמתפתחים אנשים מתמודדים.

הדבר השני הוא יותר בגדר שאלה והרהור: ציינת שאת עדיין ממשיכה לתת להורייך ולמשפחתך, ועדיין כמהה לקבל הערכה בתמורה, וזה לא כל כך קורה…

אולי היום, בגילך הבוגר, מתוך הקן המשפחתי הפרטי שלך, הגיע הזמן לנסות לשנות.

את ההורים שלך את לא יכולה לשנות, אבל את הריקוד הקבוע שלך מולם, את הנתינה מעל ומעבר שמאחוריה מסתתרת הכמיהה העזה לאהבה, אולי כאן תוכלי לשחרר…

בסופו של תהליך אני מאמינה שגם מערכות היחסים המורכבות שהזכרת במכתב זה ובקודם לו, תצאנה מורווחות.

כמו שהסברת במודעות כל כך בהירה, מאחורי השנאה מסתתר כאב עמוק, ולכן נראה לי שהכאב האמיתי הזה זכאי ליחס, לטיפול, לחבישה. אחר כך אפשר יהיה לשקם גם את מערכת היחסים.

אם תרצי הפניות למטפלות רגשיות / פסיכולוגיות באזור מגורייך, נשמח להפנות.

מעריכה מאד את האומץ, השיתוף, ובעיקר את המסע האמיץ שעשית במודעות פנימה.

דבורה.

[email protected]