שלום וברכה לצוות האתר היקרים!
אני נשואה כשנתיים לבעל מדהים.
פניתי בעבר בשאלה באותו עניין, רק מזווית ונקודה אחרת. עניתם לי תשובה מאוד יפה וחכמה.
רק מאחר וזה לא סיפק אותי, היות ואני בן אדם מאוד חושב, מעמיק ומנתח ללא הפסקה, הגעתי לתובנה אחרת לא פתורה.
העלתי את בעיית הקנאה וצרות העיין שלי בגיסתי. עם הזמן גיליתי קנאה מאוד עמוקה וכואבת בגיסתי, שיושבת על משקעים וחסכים מילדותי. אני באה ממשפחה מרובת ילדים האמצעית במשפחה. גידלתי את אחיי הקטנים, עזרתי ללא סוף במטלות הבית השוטפות- ניקיון, בישול, אפיה, כביסה ועוד, כמו עקרת בית קטנה.. ומה קיבלתי מהוריי? רק (כמעט) ביקורת ביקורת ביקורת!!, מה עוד לא עשיתי ומה טעון שיפור…
כמעט ולא קיבלתי מהם הערכה, מחמאות, פרגונים או חום ואהבה סתם כי אני בתם או גמול למעשיי. תמיד הרגשתי שאהבתם אליי (ואל אחיי) הינה על תנאי ושתמיד אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כדי לזכות באהבתם והערכתם שכמעט ולא הגיעה, ואם כבר זכינו לקבל מהם אז בקמצנות ובדקדקנות יתרה…
כשהתחתנתי והגעתי למשפחת בעלי היקר, נחשפתי למציאות שונה ואחרת לחלוטין ב-180 מעלות!. מדובר במשפחה מצומצמת (שלושה ילדים). גיסתי בת יחידה כבת עשרים. ילדה מפונקת וילדותית שלא חונכה להושיט יד או ליזום עזרה כמעט. רוב היום היא מרוכזת רק בעצמה (ובצילומי סלפי נרקסיסטיים) ומחפשת תשומת לב אינסופית מהסובבים אותה. הוריה יכולים לעבוד קשה בבית והיא תצא במקביל לטייל עם חברותיה, וכשתחזור הביתה תבוא בטרוניה כלפיהם למה לא הכינו לה אוכל? ועם כל התיאור הנ"ל, היא מקבלת מהוריה וממשפחתה אהבה ללא תנאי כמעט בכל רגע נתון, ומסרים ופרגונים שהיא הילדה הכי מושלמת בעולם!…
הפער הזה ביננו והשוואה המייסרת הזאת- שאני נתתי להוריי ומשפחתי (ועדיין) פי עשר ממנה לפחות, ומקבלת עשירית מהחום ואהבה שהיא זוכה להם הורג אותי, שובר אותי, זורה לי מלח על פצעים פתוחים וכואבים שלא נרפו, ובעיקר גורם לי לשנא ולתעב אותה ולרצות לא להיות במגע איתה כלל.
מציאות זו יוצרת מורכבות מאוד קשה בזוגיות ובהגעה לבית משפחת בעלי.
אשמח לקבל עידוד ועצות טובות ומועילות…