שלום לך,

קראתי את שאלתך שוב ושוב בימים האחרונים ואנסה להתייחס אליה גם כתשובה למי שאולי כואבת כאב אישי מתוך חוויה של פגיעה עמוקה שחווית ולא רק כשאלה תיאורטית שנשאלת מתוך מה שאת רואה בעולם מסביב.

זה אכן נורא ואיום!

המחשבה שמי שאמור להוות דמות מגנה ואוהבת מתגלה כדמות פוגענית, ההבנה שהמקום שאמור להיות המקום הבטוח הופך להיות מרכז של סיוט, החוויה הקשה שאין על מי לסמוך ואין במי לבטוח היא איומה, והיא פוגעת אף ביכולת לבטוח ולהאמין באלוקים, כי גם הוא היה שם ולא הציל, הוא גם אחראי לזוועה שנעשתה לכאורה בהסכמתו אז גם היכולת להתנחם בחיק האמונה נפגעת.

את כותבת שאלוקים הוא אבא שלנו ואוהב ורוצה להיטיב, את יודעת זאת כי זו אמת שלמדת ואולי אף חווית בחלק מהזמן אבל את פוגשת מצבים בחיים שבהם האמונה הזו עומדת למבחן, היא פוגשת סתירה עוצמתית, כואבת פיזית ונפשית ואי אפשר להתעלם ממנה, היא תובעת תשובה, תובעת הבנה.

האמת היא שאפילו מלאכי השרת שאלו את השאלה הזו בכאב רב את הקדוש ברוך הוא, מסופר בגמרא שבזמן שלקחו את רבי עקיבא וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל מלאכי השרת זעקו במרה זו תורה וזו שכרה? גם משה רבנו שאל בכאב את הקב"ה "למה הרעות לעם הזה"? זו לא רק שאלת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" את שואלת שאלה של שבר בקשר, באמון, איך מי שאוהב אותי כה מכאיב לי?! איך אבא נותן לביתו להאנס ולא עוצר את זה? איך אלוקים נותן לזה לקרות?!

אפשר ואף צריך ללמוד את סוגיית הנהגת המשפט של הקב"ה בעולם, צריכים להבין קודם את סיבת בריאת העולם, מה הבורא רצה בכך, להיכן הוא מכוון ומה הוא רוצה מברואיו ואיך כל זה נובע ממידת טובו ומרצונו להיטיב. זו חובתנו כאנשים מאמינים להבין את פשר חיינו ומהות עבודתנו.

אך כשהנפש פצועה והכאב הוא חזות הכל, קשה מאוד להתנחם בהבנה שכלית אודות המנגנון המתפעל את היקום.

אני רוצה להציע לך קודם כל, לפני ההעמקה בנבכי הבריאה והבורא להשקיע את כל כולך בבניית קשר של אמון עם האנשים הטובים שסביבך, היכולת ליצור קשר, לתת אמון, להפנים אל חובנו דמויות מיטיבות,

ההבנה כי יש סביבנו אנשים שרוצים לעשות לנו טוב ואף אם לפעמים אנו נפגעים מהם אפשר עדיין לראות את רצונם להיטיב לנו ולשקם את הקשר

(ואני לא מדבר כעת על מצבים בהם אנו נותנים אמון ומאמינים שרוצים בטובתנו וזה מנוצל לרעה על ידי אנשים שפלים – ממש לא על כך – אבל למרות שאולי פגשת בכאלו שפלים, יש בכל זאת אנשים שניתן לבטוח בהם, שניתן להבין שכוונתם טובה, שניתן לדבר איתם אם נפגענו מהם ולשקם את הקשר)

הבנה זו היא היסוד והבסיס לקשר שלנו עם הבורא. יכולת זו, הפנמה של דמויות מיטיבות אל תוכנו מתוך אמונה בחוזק הקשר וברצון של שני הצדדים לקיימו ולהעמיקו היא התחלת התשובה לשאלה הנוקבת איך הקב"ה שהוא אבא ואוהב ומיטיב מסוגל להיות שותף ועד לדברים כה איומים.

ביום שתחווי אהבת אמת, ביום שבו תעזי להתמסר לקשר שאולי אף תיפגעי בתוכו אבל את תהיי מוכנה לכך כי הקשר והאהבה יהיו יקרים לך ותהיי מוכנה לקחת את הסיכון הזה מתוך הבנה שאפילו כשמשהו בקשר נפגע יש אפשרות לשקמו ביום הזה תוכלי להתחיל להעמיק בסודות היקום והבריאה ובהבנת הנהגת הקב"ה את העולם מתוך רצונו להיטיב לברואיו.

אני מצרף פה לינק לתשובות שהתפרסמו כאן בעבר והעמיקו בשאלות דומות בתקווה שהחלק העיוני שמופיע בהן ישלים את מה שכתבתי לך.

בהערכה רבה

אליעזר

קישור 1

קישור 2

קישור 3