שלום איש יקר,

קראתי בהתפעלות והערכה רבה את דבריך. הדרך בה אתה מצליח להחזיק יחד את הכאב העמוק מהפגיעות שחווית, יחד עם הרצון לבנות קשר משמעותי עם אביך, נגעו עמוקות בליבי.

אתה מתאר חוויות ילדות קשות ביותר, בהן אביך, שאמור היה להיות מקור להגנה ובטחון עבורך, נהג כלפיך באלימות פיזית ומילולית קשה. כמו כן, למרבה הכאב היית עד גם ליחס אלים גם כלפי אמך. חוויות אלו אכן הינם פגיעה משמעותית בתחושת הביטחון הבסיסית שילד זקוק לה מהוריו. ילד לא אמור לחוות כאלו דברים.

כמו כן, העובדה שאביך מעולם לא הכיר בפגיעה או ביקש סליחה. מוסיפה על הקושי ומותירה אותך עם פצע פתוח שמקשה על בניית קשר קרוב בהווה. הרצון שלך שהוא יפתח את הנושא ויכיר במה שקרה הוא מובן ולגיטימי לחלוטין.

אני חושב שרגשות הכעס שיש לך בלב וגם הריחוק, זה מנגנון בריא של הנפש שלך על מנת לשמור עליה ולהכיר בכך שעוול הוא עוול ונפשך אינה מוכנה להשלים עם פגיעה בה ואיום על שלומה!

העובדה שזה היה בעוצמה גדולה ולאורך שנות הילדות, יצרו רושם עמוק בנפשך המתפתחת, ולא פלא שעד היום זה עדיין נוכח בחייך.

היית עלול לפתח מנגנון של הזדהות עם התוקפנות או לחילופין להיכנע, אך באופן בריא נפשך בחרה לא להשלים ולקבל את הפגיעה בה ובאחרים הקרובים אליך.

ועל אף הכל, למרות הפגיעה הקשה, מתוך תובנה עמוקה שאביך מייצג חלק מהשורשים שלך בעולם, אתה מסרב לוותר על האפשרות לקשר משמעותי, קשר של כבוד וקרבה עם אבא. בעיני, היכולת להיות בעמדה הזו, מצביעה על כוחות ועצמות נפש יחד עם מודעות וחיבור פנימי בהם ניחונת. אשריך ואשרי יולדתך!

נראה שאתה מנתח בצורה בריאה את המצב ורואה נכוחה את המציאות והאפשרויות העומדות בפניך.

ועכשיו לפרקטיקה-

אתה מציין שאתה רואה שינוי בגישה של אביך כיום – היחס שלו לאחיך הצעירים עדין יותר, וניכר ניסיון ליצור אווירה טובה יותר בבית. ייתכן ששינוי זה מעיד על התרככות מסוימת שחלה בו עם השנים, אולי מתוך תובנות או חרטה שקשה לו לבטא. אם אכן כך, יתכן שזה יכול להוות בסיס לבניית קשר חדש, גם אם הדרך לשם מורכבת ודורשת סבלנות.

הרעיון לשתף את אמך נשמע נכון מאוד. היא מכירה את המערכת המשפחתית מבפנים ויכולה אולי לתת תובנות מועילות ולסייע בבניית גשר ואולי אף להיות בעצמה חלק מהגשר. יתכן מאוד שהיא באמת תוכל לעזור בהבנה האם ומתי נכון לפתוח את הנושא מול אביך.

אחת הדרכים שאולי תוכל לשקול, היא כתיבת מכתב לאביך. במכתב תוכל לבטא את רגשותיך באופן מסודר ומדויק, בלי החשש מתגובה מיידית. זו יכולה להיות דרך להתחיל את השיח בצורה מווסתת יותר. גם אם בסופו של דבר תחליט לא למסור את המכתב, עצם הכתיבה יכולה להיות משמעותית עבורך בתהליך העיבוד והריפוי.

במקביל לתהליך מול אביך, ייתכן שיהיה כדאי לשקול פנייה לטיפול רגשי. מטפל מקצועי יוכל לסייע לך לעבד את הפגיעה ולבנות אסטרטגיה מותאמת לשיפור הקשר עם אביך. זה יכול לתת לך מרחב בטוח לעבד את הכאב ולחשוב יחד על צעדים הדרגתיים קדימה.

חשוב לזכור – סליחה היא תהליך ולא אירוע חד פעמי. אתה יכול לבחור לנוע בהדרגה לכיוון של ריפוי וסליחה, אך חשוב שזה יהיה תוך שמירה על הגבולות שלך והכרה בצדקת הכאב שאתה חש.

חשוב גם לזכור שבסופו של דבר, יש לך שליטה רק על החלק שלך בתהליך. אתה יכול לעשות את ההשתדלות שלך בבניית הקשר, מתוך תקווה להנעת מהלך חיובי, אך אין לך שליטה על תגובותיו של אביך. עצם הניסיון שלך לבנות משהו בריא יותר הוא משמעותי וחשוב, ללא קשר לתוצאה.

ולסיום, אני מוצא דרך דבריך אדם אמיץ ורגיש, שלמרות פגיעה קשה מצליח למצוא בתוכו את הכוחות לשאוף לריפוי ולקשר טוב יותר. היכולת שלך להתבונן במצב בצורה כה מעמיקה ובוגרת, ולחפש דרכים להתמודד איתו, מעידה שיש בך את הכוחות להמשיך בדרך הזו ולמצוא בסייעתא דשמיא את הנתיב הנכון עבורך.

אני מאחל לך כוחות והצלחה בדרך המורכבת הזו ושתמצא את הדרך שנכונה ומדוייקת עבורך. אם תרצה להתייעץ או לשתף בהמשך הדרך, אני כאן.

בהערכה רבה,

דוד ל.