אימא יקרה.

מכתבך כואב מאוד. אני בטוחה כי לא קל לאימא לראות את בנה עובר ניסיון כל כך לא פשוט וניכרת דאגתך ומסירותך לילד שלך. דאגה לעתידו ולעתיד משפחתו. רצון לגרום לכך שהוא יחזור וישקיע במשפחה הקיימת שלו ולא "יבזבז" את זמנו באהבה נכזבת.

בדברייך נכרת גם ציפייתו של בנך מאישתו לשכוח את אשר ארע ולהעריך את נכונותו ואת הבחירה שבחר. בתשובתי אנסה לתת לך כיוונים לחשיבה ולדיון עם בנך אך הם אינם מהווים תחליף לעזרה מאיש מקצוע שמכיר ויכול לכוון אותו ואתם ספיציפית.

ראשית ניתן לראות ולהבחין כי כמעט בכל מכשול שבו אנו נתקלים בחיים יש " ויכוח" בין 2 שיטות. האחת אומרת "סור מרע ועשה טוב" והשניה אומרת "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"  על רקע  שתי הגישות האלו נבנו גם שיטות טיפול שונות לחלוטין – שיטת 12 הצעדים המכוונת את האדם להימנע כליל ממגע עם מה שאסור ומכשיל לעומת טיפול קוגנטיבי התנהגותי התומך בשינוי תפיסתי שיוביל לשינוי המעשים. נראה שאת מאמינה בשיטה ההתנהגותית- הוא ייצור זוגיות טובה עם אישתו והיא תגרש את זכרה של אהבת המנהלת. . באמת עם תמיכה ממך בכך שהוא עושה את הדבר הנכון הוא באמת יוכל להצליח אך לשינכם כדאי לזכור כי תידרש סבלנות ועבודה משותפת כדי להצליח ולשקם את מערכת היחסים בניהם.

הבן שלך נקלע לסיטואציה שהיא נפוצה מאוד בחיים המודרניים. עבודה לצד אדם אחר באופן יומיומי בהכרח קושרת בין אנשים ויוצרת בניהם קרבה בין אם הם ירצו ובין אם לא והוא לא הראשון וכנראה גם לא האחרון שניסיון כזה הגיע לפיתחו ושיבש את חייו.  ההמלצה לאנשים שקשה להם לשמור על הגבולות היא להציב לעצמם כללים ברורים. כמה מדברים עם אנשים אחרים בזמן העבודה? האם לשתות את הקפה לבד או בחברה? האם לסעוד בהפסקת הצהריים יחד עם כולם? התשובות על השאלות הללו עוסקות בסור מרע. ואם תרצי לתת לבנך תמיכה ברצון שלו לחזור ולבנות זוגיות בריאה ומתוקנת כדאי שלפני כן הוא יראה כמה הוא מסוגל להרחיק בין החיים שלו וחיי המשפחה שלו לעבודה- ולחברים שלו לעבודה. זה לגבי העבודה.

ומה עם האישה בבית? קשר טוב הוא בהחלט הכלי החשוב ביותר בזוגיות ובנישואים. ומהו קשר טוב? היכולת לזהות אחד את רגשותיו של השני. היכולת להיפתח לדבר אחד עם השני ולהבין ולאפשר לבן/ בת הזוג להיות מי שהוא ולהעריך אותו על כך. אני מבינה כי כלתך שראתה מה עובר על בעלה החליטה להישאר איתו בכל זאת ובכך היא מראה כי היא מאמינה בכך שבעלה יכול לחזור אליה. אם היא לא היתה מאמינה בכך היא לא היתה נשארת- וגם בנך יכול להבין את זה. וכשיש  אמונה שיש קשר ויש לאן לחזור כבר נפתח השער לעבודה משותפת שיכולה ליצור חיים טובים יחד. יחד עם זאת נשמע שקשה לה לשכוח. וכדאי להבין גם אותה כי כדי שהמסע המשותף הזה בחזרה לזוגיות יציבה וטובה יצליח יש להבין גם מה ניתן לצפות ממנה כאשה שכמעט חוותה נטישה שהרגישה שבעלה מעדיף אחרת על פניה. אינני אומרת כי זה נותן לה אישור להתנהג במירמור מכאן ואילך או חלילה לבזות את בעלה. אך כן כדאי לאמץ גם את נקודת המבט שלה וליצור ציפיה ריאלית וסבלנית מאוד לתהליכים שהיא עברה ועוברת.  וחשוב להבין גם כי המטרה כאן  לא בהכרח לחזור למה שהיה קודם אלא ליצור משהו חדש- קשר חדש ויציב עם האישה שהיתה קודם ושאיתה הוא רוצה לחיות.

אינני מכירה את הנפשות הפועלות. ותשובתי מיועדת לך- אימא דואגת. וכאימא עלייך לעשות את מה שאת יכולה לעשות הכי טוב. להיות אימא. לאהוב את בנך. לתמוך בו שהוא עושה את הדבר הנכון. ולהסביר לו שהתעלמות מצערה של אישתו לא תועיל. אך תוכלי לכוון אותו לנסות ליצור דרכים חדשות שיחדשו בניהם את הקשר. אולי כדאי שידברו על המטרות המשותפות שלהם? על מה הם כן בנו יחד ומה הם רוצים להמשיך לבנות? אולי כדאי לדבר על גבולות ומה יגרום למקרה כזה שלא לחזור על עצמו? הכל לפי האופי של שניהם. כדאי גם לשים לב למציאות הקיימת שבה ביומיום העסוק מאוד קשה למצא פינה של זמן ולשוחח באופן אמיתי על מה שכואב לכל אחד מבני הזוג. ייתכן שיציאה לחופשה משותפת או כמה שיחות משותפות עם איש מקצוע יוכלו לתת התחלה חדשה קלה יותר.

בכל דרך בה יבחרו כדאי לדעת כי השקעה תמיד נושאת פירות. ועבודה משותפת וסבלנית יכולה לבנות זוגיות טובה ומכבדת למרות הכל.

בהצלחה רבה. נועם

[email protected]