מחבר: שפרה

בעלי סובל מהפרעות אישיות אשר אינם מאפשרים לו לתפקד אולי קצת עזרה בבית מדי פעם ממש לעיתים לא קרובות ומעת לעת מסתגר יותר ויותר בבית וממעט לצאת ודי מבודד מבחינה חברתית על אף שהוא מאוד ידידותי אהוב ורצוי בחברה הוא ממש מיואש ממצבו עד שהוא בעצמו אינו מאמין שאי פעם...

 יש לי בעיה קשה מאד. לא יודעת אם אפשר לעזור לי בכלל!!!!! אני בת 19, חרדית, צנועה וחסודה, התחלתי שידוכים לפני חודשיים. ומה שחששתי ממנו בעבר אבל לא התעמקתי בו בזמנו צף כעת בעוצמות עצומות.

לפני שלושה חודשים היה לנו ויכוח שטותי ובטיפשותי עזבתי את הבית לאמא שלי, בעלי לא התאמץ להחזיר אותנו הביתה למרות שחשבתי שיהיה אחרת, עם הזמן הבנתי שעשיתי טעות והיינו חיים בנפרד כחודשיים, לאחר חודשיים החלטנו שנחזור הביתה, כשחזרתי הביתה גיליתי דברים חדשים! כלכך הצטערתי על היום שעזבתי, זה כלל לא...

אוד קשה לי עם המצב הרוחני שבעלי נתון בו תקופה דיי ארוכה של מעל לשנתיים. אין לו רצון ללמוד תורה הוא כל הזמן קורא בספרים של עסקים או כל מיני נושאים שמעניינים אותו אפילו בשבת שזה מצער אותי פי כמה... הברכות בקושי נשמעות... הולך לתפילה מאוחר...זה מצער אותי עד כאב...

כשאני מגיעה למקום יותר פנימי ועמוק בתפילה מתחילות לי מחשבות מפחידות ומוזרות כגון: מי זה ה'? מי אמר שהוא שומע אותי? מה זה בכלל להתפלל ולדבר איתו? המחשבות האלה כל כך מפחידות אותי ומבריחות אותי מהתפילה כי היא פשוט לא נעימה לי!! וככה יוצא שתפילותיי חטופות, אני ממלמלת ברכות ועוקפת...

אני מתמודדת יום יום עם דיכאון פחד מהעתיד  אני לא מוצאת עבודה שאני באמת אוהבת ונהנית אז לכן יש לי מן פחד כזה שמחר אני יקום בלי כסף תופעה שבאמת קורית... קל לי להתעצבן על כל דבר קטן וגם המשפחה המורכבת שלי לא עושה טוב למצב... בגלל שאני בבית הרבה...

עולמי חרב עלי.גיליתי שבעלי היה בקשר ארוך עם אישה מהעבודה שלו.זה הרס אותי לגמרי אין יום שאני לא בוכה מרגישה מרומה,מושפלת,מאוכזבת,מנוצלת ועוד... לא יודעת מה לעשות.הוא שיקר עלי הרבה הרבה זמן.לא יודעת אם להיתגרש או לא .יש לנו ילדים ואני בהריון.

לפני כחודשיים יצאתי עם אחותי הקטנה (12) לסיבוב של ערב שבת והיא היתה מאוד מכונסת/ עצובה / מתוחה. ניסיתי לדובב אותה .. ואז היא אמרה לי שיש לה סוד כבר כמה שנים שמאוד מאוד מכביד עליה והיא בעצמה מפחדת מעצם זה שהיא בעצמה חווה את הסוד... ניסיתי בעדינות ממש לגשש...

אני בת 37, אמא לשני בנים ו..זהו. עברתי המון ב15שנים האחרונות, הפלות, אכזבות לידות שקטות ואף תינוקת שנולדה ונפטרה, וזהו, מבחינה רפואית אסור לי יותר להרות. וזה כל כך קשה לי!!! תמיד דימינתי את עצמי אם למשפחה ברוכה, זה כל כך מתאים לי, איך קרה שבסוף אני אמא רק לשניים?...

15 שנה עברו מאז מותה של אחותי הקטנה ז״ל ו-12 שנים מאז מות אמי ז״ל. אני מתגעגעת אליהן מאוד והזמן לא מרפא את הגעגועים. עצוב לי שאחותי לא זכתה להכיר את ילדיי ולהיות דודה , ואולי גם היו לנו בני דודים לו היתה חיה והופכת לאם. אמי ז״ל לא זכתה...