מחבר: אלי

כמה וכמה פעמים כמעט נפלתי עמוק לתוך הענין, בקשירת קשר בשלל גווניו, אבל נעצרתי, לפעמים מצד עצמי [הן ע"י איזו התגברות הן ע"י פחד מהסביבה מחשש תפיסה הן ע"י דחיה שאם כבר אז לא עם חרדית שעל-ידי-כך תקלקל, וכל כיוצא בזה], והרבה פעמים בחסד הא-ל ששיבש את תוכניותי בשעת השי"ן....

בהיותי בחור הייתה לי בעיה של נפילה בסרטים בעיתיים. כאילו ממש הרבה. סיפרתי על זה לאשתי לפני החתונה, היא הבינה שזה יצר ושאני מאוד מצטער על זה וכו׳. בתחילת הנישואין הצלחתי להחזיק מעמד ולא לחזור לזה, מידי פעם אשתי שאלה אותי האם אני עדיין מצליח ובגלל שרציתי לענות לה בכנות...

אני בת בית יעקב. קשה לי להבין מדוע הציבור החרדי מתאפיין בסגירות וצימצום. יש נושאים שפשוט מוחקים אותם. אם ניקח לדוגמה את הנושא של יחסים בין איש לאשה ישנם נערים ונערות בני 20+ שאין להם מושג שדבר כזה קיים. האם זהו דרך התורה? הרי התורה מדברת על כל נושא בעולם...

לאחרונה נודע לי שלאחותי בת 15 בחורת סמינר יש חבר נכון שהבית מאד פתוח אך חבר זאת חציית גבול מסוים בלתי ניראה ואמא שלי חוזרת בתשובה ולא ממש יודעת איך להתנהג במצב כזה היא שאלה אותי מה לדעתי היא צריכה לעשות בעניין אז רציתי לשאול ולקבל תשובה מה צריך לעשות...

אני מאורסת וכבר קבענו תאריך לחתונה. הארוס שלי רוצה לדחות עכשיו את החתונה מכיוון שהיה בינינו ריב. אני הרמתי את קולי ופתאום זה לא מצא חן בעיניו אז הוא רוצה עוד לבחון את הקשר בינינו. הוא הציע לי נישואין לאחר חודשיים של היכרות. נכנסנו לויכוחים. כעת לא מדברים. מה עליי...

הייתי מתמיד גדול מאוד ולמדתי בצורה מעוררת התפעלות אבל תמיד סבלתי מחנק בנושא הזה שכה מרבים לדכא בישיבות ולא נותנים מענה. בישיבה תמיד נתנו הרגשה של לא נורמלי כשתיארתי את הרגשתי. הייתי מסתובב בלילות מדוכא מאוד בחיפוש אחרי עיתונים בפחי זבל והרגשתי שהחיים שלי בזבל. עם השנים רכשתי מחשב ואינטרנט....

החינוך אצלנו בבית מאוד ברור, יש את מי ששיך לתורה, ויש את מי שלא, יש זלזול מוחלט בכל מי שאינו מתאים לקריטריונים שאבא שלי קבע, ככה הוא גם מחנך את תלמידיו. אני רואה את עצמי בעתיד ממשיך לעסוק בתורה, אני נהנה מזה ונראה לי שאמצא מקום למצות את כישורי. לפני...

לפני תקופה היה לי ולאשתי משבר חמור בשלום הבית שנוגע לנאמנות זוגית. אני די איבדתי את האימון בה. בגלל הילדים שלנו חשוב לי כן לעבוד על הקשר ולגרום לזה להצליח, אשתי היא אחת שצריכה המון תשומת לב ורגישות אך לי קשה להעניק לה אותם בגלל מה שעברנו. האם יש סיכוי...

יש דבר אחד מרכזי אצלי שהוא המפתח לכל הקשיים והוא - המשמעת העצמית או במילים אחרות אמון בעצמי. זה מתבטא בין היתר בתקופה די ארוכה שאינני מניח תפילין ושלא לדבר על תפילות. ואם היה מדובר רק בשב ואל תעשה עוד הייתי רגוע. אבל גם בדברים שאני נדחף לעשותם על בסיס...

אסור לומר את מה שאני חושב, אבל אני חושב שזה לא הוגן לברוא אדם עם כאלה תאוות ותשוקות חזקות שכמעט ואין מי שמצליח להתגבר עליהן לגמרי, ולומר לו שאסור לו לעשות את זה. איפה דרכיה דרכי נועם?