לשואל היקר מאוד.

ראשית כל אני רוצה לומר שאני מרגיש את כובד משקלה של השאלה שלך, ואני ניגש אליה בהתאם.

אתה מתאר מאבק פנימי בין הנסיון הממושך שלך להוכיח את האמונה בצורה לוגית שלא צלח עד כה, לבין הרצון שלך בכל אופן להאמין באלוקים ולהיות יהודי צדיק. ואתה מוסיף עוד נקודה שאתה מתקשה לקבל את היותו של אלוקים נוכח בחיים הפרטיים שלנו ומשגיח עלינו.

תרשה לי לומר לך שאני מאוד מתפעל מהחתירה שלך לאמת, דבר שלא כל כך מצוי בגילך, ניכר שאתה טיפוס חוקר שלא מקבל כל דבר כמובן מאליו.

וזו כמובן דרך טובה ומקובלת ביהדות, אני תמיד אומר שאין שום דת או אמונה או תפיסת עולם או אג'נדה בעולם שחוקרת את עצמה כמו היהדות, ואין עם בעולם שהעמיד חוקרים וחכמים כמו העם היהודי, וכשאתה משלב את שני הנתונים האלו ביחד אתה מקבל איזשהו מידה של אמינות סוביקטיבית כלפיה, כי רעיון שמניח לכל אחד לחקור אותו שתי וערב בלי כל חשש משדר אמינות. אבל בל נקדים את המאוחר.

וכעת בא נדבר קצת על אמונה, ואף שיתכן שקראתי פחות ויכוחים וספרים ממך, אני חייב לומר לך את דעתי, והיא שמציאות האלוקים היא שאלה לא מידי מסובכת, העולם המוחשי שסביבנו הוא זה שמוצא אותו עבורנו. מציאות העולם ומלואו על כל חכמתו ונפלאותיו היא הראיה לכך שיש כח שיצר אותו, והגם שישנם פולמוסים רבים על גיל העולם ורגע הבריאה והתפתחות המינים ונושאים רבים אחרים, עצם הנקודה של 'האם יש בורא או אין' היא כלל לא שאלה מדעית או אמפירית, כי המדע מתעסק בשאלה למה זה קרה, ולעיתים חורג מסמכותו ומתיימר לומר מה קרה (גם כאשר זו ספקולציה ותו לא), אבל הוא לעולם לא יכול לעסוק בשאלה 'מי גרם שזה יקרה', כי כל אחד יקרא לזה בשם אחר, אחד יגיד הטבע, השני יגיד הפיזיקה, השלישי יגיד הברירה הטבעית, הרביעי יגיד האקראיות, ואני אגיד אלוקים, ואף חוקר לא יכול לסתור אותי, כי שאלת ה'מי' אינה ניתנת למדידה ולמחקר. ולכן מי שיגיד שהמפץ הגדול היא תיאוריה מדעית שטוענת שלא צריך את אלוקים בשביל להסביר את הבריאה אינו דובר אמת, משום שהתאוריה מסבירה איך התחיל העולם העצום שלנו את דרכו לפני כו"כ שנים מחומר קטן ובסיסי, אבל האם אלוקים הוא זה שהניע את התהליך הזה יש מאין או לא, זה לא חלק מהתאוריה. והגם שיש מדענים שלוקחים את זה לכיוון הזה, זו אינה חוות דעת מדעית אלא תפיסה דתית של המדען, ויש לזה משקל בערך כמו העדפת הקפה שלו.

ומאחר שאני רואה שהעולם שסביבי הוא ראיה ברורה שאיזשהו כח יצר אותנו הרי מצאנו את אלוקים, ורעיון פשוט זה מופיע גם בשער היחוד הזכרת, ולא צריך להבין כל טענה וטענה בשער ההוא כדי להבין נקודה זו.

בנוסף, החכמה האדירה שטמונה בעולם בכל אטום ואטום מלמדת מקצת עם חכמת הבורא האין סופית, ועל יכולתו הבלתי מוגבלת. כך שמלבד עצם מציאותו למדנו גם על כוחו וחכמתו.

(אני משער שאני לא מחדש לך כלום אחרי שקראת ולמדת כ"כ הרבה, אבל אני עדיין חושב שדי בזה עבור עצם האמונה, וכמובן אם יש לך מה לענות אשמח לשמוע).

אמנם אתה יכול לטעון שגם אם מצאנו את הבורא היכול והחכם בדרך שהצעתי, עדיין לא מצאנו האם אכפת לו ממני בכלל ומה הוא רוצה מחיי, האם זה מה שמטריד אותך? (כאילו שאני יכול לשמוע אותך עונה…).

כאן נכנס לתמונה מעמד הר סיני, שבו כל אחד ואחד מעם ישראל ראה ושמע התגלות אלוקית באופן מוחשי ובלתי ניתן לערעור, ושם שמעו אזניהם את קול האלוקים מצוה אותם עשרה דיברות, ואחר שפחדו לשמוע שוב את קול ה' וביקשו ממשה להגיד להם הוא את דבר ה' קיבלו עליהם את דברי משה כאילו הם דברי ה', ואת דברי שאר הנביאים גם כן. ומאז אותו מעמד כל אב מעביר לבנו את החויה והאירוע והמשמעות שלו, כאילו הוא עצמו היה שם, וזה נמשך במשך אלפי שנים, באופן שאי אפשר 'לשתול' את האירוע הזה בתקופה מאוחרת יותר, כי הוא לא היה מתקבל בכל שכבות העם ברצינות מוחלטת כזו לאורך שנים ארוכות כל כך, זהו עיקרון המסורת שמוכיח את אמיתות מעמד הר סיני, כל הרעיונות שכתבתי הם פסוקים מפורשים בתורה אין שום חידוש שלי כאן.  ומאחר והתורה היא תורת ה' והיא פונה אלינו ממילא זהו רצון ה' מאיתנו ואותו עלינו לקיים.

קיצרתי מאוד, ואפשר לדון בזה אם תרצה, אבל זהו הבסיס והיה חשוב לי להזכיר אותו. ושוב, אם לא כאן הנקודה, אשמח לשמוע איפה כן.

עד כאן דיברתי שכלית, כי נראה לי שעל זה אתה צריך לבסס את האמונה שלך, כי זו הנטיה שלך, אבל מכאן והלאה אפשר לתת לרגש להכנס ולתת לו את המקום שלו בעבודת ה' שלך, ולא צריך בכל רגע לחזור ולעורר את החקירה השכלית, די במה שהתבאר לך עד היום. וזה משום שיש חסרון בחקירה והתפלספות בלתי נגמרת, ותמיד יתכן שיהיה קול קטן בלב שיעלה ספק או ערעור על מה שהשגת, זה כנראה חלק מהסתר הפנים של העולם, ומה שמאפשר את הבחירה החופשית, וכבר אמרו רבותינו בפרקי אבות: יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולפעמים צריך להגיד לספקות די, לא בגלל שאנחנו מתחמקים מהאמת, אלא בגלל שאנחנו יודעים את מוגבלות שכלנו. וככה זה בכל דבר, אנחנו ניגשים לטיפול רפואי מסוכן גם כשיש כמה אחוזים מעורפלים בתמונה הכללית, ואנחנו משקיעים כספים גדולים גם כשיש ספקות, ועולים על מטוס הגם שהיו כמה שלא נחתו בשלום ל"ע, ועוד אינספור דוגמאות, כך גם כאן יתכן שרק 99% מהשאלות יבואו לכלל פיתרון, אבל ישאר אחוז אחד עקשן שינסה להאפיל על הכל ולהקטין את עוצמת הודאות, ותפקידך הוא להאחז באמת המשתקפת מהרוב מהמוחלט כי לפעמים זה הכי טוב שאפשר בעולם השקר.

רק אוסיף שקראתי קצת בצער את מה שכתבת שאתה עוזב את הישיבה בגלל האכזבה בחיפוש אחר האמת. כי לדעתי החיפוש אינו צריך להפסק כעת, אף אדם לא מתיאש למצוא רפואה למחלה כי הוא כבר חיפש שנה ולא מצא, יש אנשים שבילו מעל עשרים שנה בחיפוש אחר מטמון עלום ומסתורי שיתכן וכלל אינו קיים, אנחנו יודעים להשקיע הרבה זמן גם בעבור דברים חסרי חשיבות, אז ענין האמונה שהיא נשמת אפו של העם היהודי והיא מה שהפכה אותנו לעם, והיא מה שהחזיקה אותנו כל הדורות כנגד כל הסיכויים, ודאי שאמונה זו ראויה להקצבת זמן ארוכה יותר.

לא הבנתי מה שכתבת: 'שמתי לב שהחיים שלי ובכלל לא מצריכים ריבונו של עולם, לפחות לא ריבונו של עולם שמשגיח עלי', כי זו לא שאלה של צורך, אם הוא קיים אז הוא קיים, ואם לא אז לא. ואולי כוונתך לבטא את הקושי לקבל את ההשגחה האלוקית, והרצון הבסיסי של האדם לחופש?   אשמח אם תסביר.

עד כאן מה שעלה בדעתי, אשמח לקרוא את תגובתך, גם אם נראה לך שלא עליתי על הנקודה, אתה יכול לכוון אותי אליה יותר ואולי יהיה מזה תועלת.

לגבי מה שכתבת על רבנים ומקובלים, אל תתרגש, לא כל לומד או מלמד רגיל לעסוק בנושאי אמונה (ואולי חבל שכך) ותמיד כדאי לחפש מי שרגיל בנושאים כאלו (לאו דוקא אני, כי יש רבים וטובים).

מקוה שהייתי לעזר, וזמין להמשיך ולשוחח,

נועם.