שואלת יקרה,

קוראת את שאלתך המרגשת, שאלה המעידה על תהליך, על אחריות ועל אומץ רב,

בואי שנסה לענות על השאלה, או יותר נכון על השאלות המשמעותיות שהנחת כאן ובדרך אשמח שננסה לעשות קצת סדר בדברים.

את אישה יקרה, כבת 30 שיש בך רצון אמיתי לזוגיות ולבניית משפחה ובמקביל קיימות אצלך הרבה שאלות וחששות סביב הכניסה לתהליך השידוכים והנישואין לקראת הקמת בית בישראל.

שלב יציאה לשידוכים, שהו שלב מציף ומעלה חששות וספקות, ברוב המקרים, גם ללא עבר מורכב ואתגרים משמעותיים, כאשר מגיעים לשלב זה עם מטען כבד, החששות כל כך לגיטימיות ויכולות להוות קושי ואתגר משמעותי. תני לך חיבוק גדול על הדרך שעברת, על הרצון לצאת ולרצות להקים בית למרות הכל, על כך שאת פונה, שואלת, מבררת, עוברת מסע של גדילה והתפתחות. מאמינה כי באופן הזה ניתן לצלוח את השלב הזה, עם כל אתגריו באופן הטוב ביותר.

יקרה, עברת כברת דרך של 30 שנים של התמודדות, עליות וירידות, טלטלות רגשיות ולא מעט אתגרים אישיים. ועם כל זאת או למרות כל זאת, בגיל 20 החלטת לקחת את האחריות על החיים שלך והלכת לעבור מסע. מסע של תהליך משמעותי של הכרות עצמית, עבודה פנימית וצמיחה אישית. וכיום, את במקום בוגר יותר, מודע עם רצון עז לבנות חיים בריאים ושונים מהחיים אותם חווית ולרצון העז והטהור הזה, נוספים קולות של חששות "איך העבר שלי ייתפס? מה יחשבו עלי כשיכירו את הסיפור שלי?"

רוצה להציע לך שנתעכב רגע על הפסקה האחרונה.

כמה עברת בחיים, כמה טלטלות ומורכבויות, ומה את רוצה למרות הכל? חיים אחרים. שונים. טובים ובריאים יותר. ואת יוצאת למסע, לא פירטת על המסע שעברת,

אך מתארת לעצמי שזהו מסע מטלטל, מורכב, מאתגר, שבסופו של דבר משתלם כל כך, אך הוא גם רווי בכאבי גדילה לעבר האישה שאת כיום, והאישה שאת עתידה להיות.

מקווה שאת מבינה את המשמעות של האחריות שלקחת, את העוצמה שבך. זה כל כך לא מובן מאליו. לנסות ולקום ולבנות דבר שלם דווקא מתוך שברים ורסיסים. בטוחה שאת בתחילתו של דרך משמעותית (שהחלה אי אז בגיל 20, ואולי החלה בתחילת פסיעותיך הראשונות פה עלי האדמה..), דרך שדורשת עבודה אך גם כל כך מתגמלת.

בתוך המסע והדרך שלך, הרצון למצוא אדם עימו איתו את מבקשת פשוט להיות -את- ככה בפשטות, בלי להרגיש שאת צריכה להסתיר חלקים מעצמך, להתהלך על ביצים או חלילה לחוש שאת 'בעייתית מידי' בתוך הקשר.

חשוב שנערוך הפרדה בין סיפור חייך, בין חוויות ילדותך לבין מי שאת היום. החוויות שעברת הן חלק משמעותי ממה שעיצב אותך למה שאת היום, הן לא את בעצמך. הן מה שקרה לך, לא מי שאת.

ניתן לראות כי אנשים שעברו חוויות קשות ומורכבות בחייהם, אלה שבוחרים בחיים למרות הכל, מפתחים לעיתים קרובות רגישות גבוה ויכולת הבנה עמוקה, כך שהם "שווים" כל כך הרבה, והם מגיעים לקשר עם נכס שאין אותו לכל אחד, במקרה שלך, אין לכל אחת. האיש שיזכה בך, באישה שעברה דרך, אישה שגדלה, שתהיה רגישה כלפיו, כלפי הבית והילדים, שווה כל כך הרבה, תצאי עם גו זקוף, יש מטען רב ועשיר שאת מביאה איתך.

רוצה הוכחה? : ) את מדגישה באופן מרגש שחשוב לך קשר שיהיה בו מקום לשניכם, מקום בו גם הוא יוכל להביא את עצמו לידי ביטוי ככה, בפשטות ופשוט להיות הוא, מקום בו את והוא, שניכם תוכלו לדבר ולטעות אך בעיקר להרגיש בטוחים אחד עם השניה.

אמרתי לך כבר שעברת דרך מרגשת ומשמעותית?! את מבינה כמה המילים שלך חשובות. כמה מסמלות דרך ועבודה, את כל כך רוצה להיות נוכחת בתוך הקשר, לא להימחק או להסתיר חלקים שלך, או להתנצל על מה ומי שאת ובמקביל, את רוצה כל כך גם עבורו, את מבינה ומוכנה לקבל אותו ככה על כל קשייו וטעויותיו, עוד טרם את יודעת מה הם. עם הגישה הזו, בטוחה שעוד תגיעי רחוק ברמה האישית והזוגית.

ראשית, כתבת פה גם על החלקים שלו, זאת אומרת שאת יודעת ומבינה שגם בן הזוג שלך, אמור להגיע עם חבילה משלו, ואכן, בזוגיות, כמו בזוגיות, את תביאי את החלקים המורכבים, את סיפור חייך, את רסיסי השברים, חלקם בנויים ובוגרים, בתהליך ועבודה וחלקם ככה גולמיים, חלקם מודעים וחלקם אולי עדיין לא. וגם הוא, בדיוק אותו דבר, יגיע עם כל החבילה הזו, והעבודה הזוגית שלכם תהיה נתינת מקום אחד של השני, על כל החלקים והגוונים, היפים והפחות, המעובדים והדורשים תיקון ועבודה.

אז, תרגישי בנוח, את לא לבד שם 😊

ועכשיו תעני את על שאלתך בתחתית השאלה, האם אפשר להיכנס לזוגיות כאשר את עדיין ממשיכה לעבוד על דברים?

אגלה לך סוד קטנטן, תמיד. תמיד. תמיד. יהיה לנו על מה לעבוד, זה אף פעם לא יגמר, ויצוצו בהמשך עוד כמה דברים שעד כה היו חבויים באיזה מרתף פנימי של הנפש, כי ככה אנחנו בנויים, כבני אדם, הנפש כל תקופה וכל שלב של גדילה מקלפת מתוכה חלק ועוד חלק, ואיזה חשוב שאת בעבודה, היא כל כך מתגמלת. אז לעבוד בשניים לעיתים זה מאתגר יותר, אך מתגמל יותר. תנסי את זה, ממליצה בחום.

בנוסף, את מציינת שעד היום לא היו לך מספיק קשרים בריאים ומשמעותיים, ולכן, לעיתים עולה בך שאלה, האם את מספיק מוכנה לזוגיות? האם תדעי לתקשר נכון? להציב גבולות? לקבל ולהיות בקשר בצורה טובה?

כאן עולות מספר שאלות, היית בקשרים אך לא בריאים? מה קרה בתוך הקשרים האלו? אילו חלקים שלך הבאת? נפגעת בתוך הקשר פעם אחר פעם? לא הצלחת לשים גבולות ברמה האישית, הגופנית, החברתית?

חשוב מאוד להבין את המשמעות של קשרים לא בריאים כדי שתצליחי להבין עם מה את באה איתך לתוך קשר, מה מנהל אותך שם, אולי שחזור של קשר שחווית בבית הוריך? אלו נקודות שעולות בטיפול, חשוב מאוד להעלות אותן, לתת להן מקום ולהבין אותן לעומק.

יש בך רצון גדול לקרבה והקמת משפחה ומנגד פחד מאכזבה וכישלון ובעיקר מלהיכנס למקום שאולי לא תדעי להתמודד איתו.

הרצון לקרבה כל כך טהור ואמיתי וכך גם הפחד מכישלון ואכזבה.

מתי היית בתוך קשר משמעותי לאחרונה? לא בהכרח קשר זוגי… מה קרה שם שאת כל כך פוחדת שתכשלי?

והאם את זוכרת שאת אחרי  שנים אינטנסיביות של עבודה עצמית עמוקה, שנים של התפתחות ומסע, את עדיין חושבת שאת עומדת באותה נקודה מבחינת הקשרים שחווית בעבר?

כמה אחוזים את נותנת לרצון וכמה לפחדים?

את חוששת באופן כללי מהיכרות עם אנשים חדשים, אולי בתחילה תנסי למצוא מעגל חברות קרוב, אולי קבוצת רווקות, בנות בתווך גיל שלך (אוכל להמליץ לך על קבוצה קיימת בה נערכים מידי פעם מפגשים, דיונים בקבוצת וואצאפ משותפת וכד'), אולי ההכרות דרך מרחב וירטואלי, תחילה, יתן מעט ביטחון ואט אט תמצאי שם חברה או אוזן קשבת?

אני מבינה שאת בתהליך, מדובר בתהליך טיפולי? אולי זו הזדמנות לעבוד על יצירת קשר אינטימי והעלאת הקשיים החברתיים אל דמות מטפלת ובטוחה, לקנות מיומנויות בסיסיות, לאחר ההבנה העמוקה של הפחדים העמוקים שיושבים לך שם?

ועכשיו בואי נרד קצת לפרקטיקה, עברת את השלב הראשוני והגעת כעת לשלב הדייטים עם בחור חמוד ורגיש ככל שיהיה,

חשוב שתזכרי! את לא אמורה להגיע עם כל חוויותיך וסיפורי חייך ככה, על השולחן. את היחידה שבוחרת אם לשתף, כמה, עד כמה, ומתי. הכי לגיטימי בעולם לשתף ולהכניס בחור לתוך סיפורי חייך, אט אט, ובקצב שמתאים לך בלבד. ככל שתצברי יותר ביטחון, ככל שתקני יותר אמון, תפתחי עוד ועוד, ולא חייב להביא הכל על השולחן בשלב הדייטים, יש את כל החיים לפניכם, בעזרת השם.

בנוסף, חשוב מאוד שתשימי לב שאת לא משתפת מתוך עמדה מתגוננת, אלא מתוך עמדת שיתוף, את יכולה במקביל לשיתוף להביא את החלקים של הצמיחה שלך, לדוגמא:  "עברתי שנים לא פשוטות בילדות בכך ש…. אך שנים אלו לימדו אותי על עצמי והביאו אותי למקום בו היום אני הרבה יותר בכך וכך", תזכרי שהחוויות שעברת, הן לא את, הן חלק מחוויותיך והן אלו שהובילו אותך היום לאן שאת, גם בחלקים הרגישים והטובים, תביאי בדיוק את זה, בתחושות, במחשבות, בשיח.

בנוסף חשוב לי להדגיש, כשאת מחפשת את האיש שלך, האדם שיהפוך בעזרת השם לחבר ולשותף הכי קרוב אליך, את לא אמורה לחפש בחור ש"יסבול" אותך עם כל מה שאת מביאה, כאשר התחושות האלו קיימות, באופן ישיר יכול לעלות פחד מדחייה בעקבות סיפור חייך, חשוב שתשימי לב להבדל: את מחפשת אדם שיכיר בך, בערך הפנימי שלך, בתכונות האופי שלך, אחד שיעריך את הדרך שעשית, בעקבות ההתמודדויות שחווית.

ונניח, הגעת לפגישה ובחור שופט אותך לרעה, פוגע, משמיץ (גם אם באופן קל וסמוי), לא מצליח להתחבר למה שקורה לך בפנים, לכל סיפור חייך, כנראה הוא לא האדם המדוייק לך.

ובואי נזכור, שלעיתים קרובות איך שאדם שופט את עצמו, כך הוא חרד שהסביבה תשפוט אותו, את מצליחה להבין איזה גדולה את? מצליחה להתחבר לדרך המשמעותית שעשית ולאן שהגעת, דווקא מתוך ההתמודדויות והקשיים, את מעריכת את עצמך על כך? את מבינה כמה מוערכת את קודם בעיני עצמך ובהמשך בעיני הסביבה? ככל שתתחברי יותר ויותר למקום הזה, תביאי את זה איתך, זה יקרין החוצה, לסביבה כולה וכמובן לבעלך לעתיד, בעזרת השם.

הדגשת כי חשוב לך בחור עם יראת שמיים, מידות טובות, בגרות, אחריות, רגישות ויכולת לתקשורת בריאה. חשוב לך מאוד לבנות בית שיש בו כבוד הדדי ושותפות אמת, מבחינה רגשית ומעשית ביום יום שתגיע לידי ביטוי באחריות משותפת לבית ולילדים.

עכשיו, אחרי הפסקה האחרונה, את מבינה שמה שציינת מגיע לך ביושר? ציינת כאן ערכים כל כך חשובים ובסיסיים לבניית בית, תלכי אחרי הלב שלך, הוא יודע את הדרך.- זה לא קלישאה, זהו משפט שאותי באופן אישי מלווה בחיים, תקשיבי לעצמך, לבפנים שלך, במיוחד כשמדובר ברצונות כל כך טהורים, ועם תפילה וסייעתא דשמיא, מאחלת לך שתקבלי את כל רצונותייך ושאיפותייך. אמן.

ציינת, שמבחינת אורח חיים את מרגישה משיכה לבית חזק ורוחני, יותר מהמקום שאת עומדת בו כיום, מקסים. בואי עם זה לפגישות, תביאי את הרצון הטהור הזה איתך, יתכן ותמצאי את אותו רצון אצל האיש שיושב מולך ותוכלו להקים בית שמושתת על ערכים, קדושה, אהבה, חברות אמת וגם על התקדמות והתפתחות רוחנית.

כן אדגיש נקודה קטנה, שאישה במהות שלה היא לרוב רוחנית יותר מהגבר, ולעיתים אנחנו שואפות ורוצות וחולמות והוא עדיין לא נמצא שם, ממליצה לך לבדוק שיש בסיס טוב, גם אם הוא לא עומד בדיוק בנקודה בה את רוצה, אך הוא בדרך הנכונה, בכיוון, לא מראה התנגדות, לדוגמא לגבי פלאפון כשר, גם אם הוא עדיין מחזיק בטלפון חכם, לעיתים דרך בשתיים היא קלה יותר, אחד מרים את השניה. אחת מחזקת את השני, וככה בונים בית, לבנה אחר לבנה.

ועכשיו, אני מבקשת ממך בקשה קטנה ברשותך, טוב? שאלת: "איך אפשר לדעת שאני באמת מוכנה לתהליך ולא פועלת רק מתוך רצון לצאת מהמצב הנוכחי?"

את. אישה יקרה. ששנים נמצאת בעבודה והתקדמות וכל כך משתוקקת לקשר ולבניית בית, נכון ישנם גם חששות ופחדים, אך הרצון העז, הבשלות, האחריות שאת ניגשת לעניין,

את ורק את זו שראויה לענות על התשובה הזו. בסדר?

ונקודה חשובה, עולם השידוכים זהו מסע, שיכול להסתיים מהר ויכול לקחת זמן, את מגיעה אליו עם כל כך הרבה עומק ובגרות,

תזכרי! לכי אחרי הלב שלך. לכי בדרך שלך, בגו זקוף, עם ביטחון ורוגע.

ומאחלת לך שתמצאי את האדם שעימו תמשיכי לעבור את המסע המרגש והאישי שלך, שיהפוך להיות המסע הזוגי שלכם, בחברות אמת ובקשר קרוב ומעצים.

בהצלחה ובהערכה עצומה,

אלישבע ר.