שלום אח יקר ואהוב כל כך

האמת היא שהדבר הראשון שהרגשתי אחרי שקראתי את המכתב שלך, הייתה תחושה מיוחדת.

כל סיפור כמו שלך, בכנות גורם לי להתרגש. איש, הולך ומוצא את הקב"ה, זה כל כך לא טריוויאלי או מובן מאליו כשחושבים על זה! (כן כן, אתה בהרבה מובנים דומה לאברהם אבינו, בביקוש וחיפוש האמת בלי ויתורים ובלי לעגל פינות).

אבל בוא נתחיל מהתחלה… ונתמקד במכתב היפה ששלחת.

קראתי את המכתב שלך כמה פעמים, וראיתי את הרצון הפשוט הזה לדעת שאתה עושה טוב ומתקדם, ולהרגיש טוב עם מה שהתחלת לעשות.

ממש אפשר להרגיש את זה גם מכל ההתקדמות המדהימה שלך שסיפרת עליה, וגם את האמת מהשאלות והבלבול שסיפרת עליהם.

נשמע שאתה נמצא כרגע ממש באמצע תהליך עומק של חיפוש ואמונה. ודווקא בגלל שאתה בן אדם כל כך מודע, שרוצה שהכל יהיה אמיתי ומחובר לעצמך ולמקור החיים שהוא הקב"ה, המודעות הזו לפעמים תופסת נפח ומשתלטת על המחשבות. כשמשהו כל כך יקר וחשוב לך, ממילא עולים גם הפחדים והספקות.

ואם נרד קצת יותר לעומק, קצת נשתדל לפרק את המכתב לכמה נושאים: לדוגמה שיתפת (קצת בדרך אגב), איך אתה מנסה גם לדבר עם הקב"ה בהתבודדות, והרצון שלך להכניס אותו לכל תחומי החיים – אלו הדברים הכי מתוקים שיש. הדיבור הישיר הזה עם הקב"ה, לפתוח את הלב כפי שהוא, בלי פילטרים ובלי הצגות, זו האמונה הכי חיה שיש. כשאתה עומד מולו בהתבודדות, אתה לא סתם מנסה איזה כלי או סגולה, אתה ממש נוגע במקור של הטוב, ואולי החלק הכי חשוב: איך אתה בעצמך אחי היקר קשור לכל הטוב הזה.

מה שמדהים בדרך שלך הוא שאתה רואה את הטוב, ואתה מבין שקיום המצוות – הציצית, השבת, התפילין – הם צינורות וכלים שדרכם הטוב האלוקי והאור הזה נכנסים לתוך החיים שלך ביום יום. המצוות הן הדרך שמוליכה ומחברת אותך אל האידיאל הענק הזה שאתה כל כך מחפש, שהוא במקביל ממש גם טוב פשוט ואמיתי שייתן לך בעזרת ה' את כל מה שרק תרצה.

אני באמת מרגיש שאם תתמקד בלהאמין שאתה עושה כל כך הרבה דברים טובים, הרבה מהשאלות שלך שהן אמיתיות יציקו לך קצת פחות.

לדוגמה, כתבת על הפחד שאתה כל כך משקיע בתפילה ואמונה, ואתה מפחד להתאכזב. זה ממש פחד קיומי, אתה בתהליך רציני מאוד, משקיע ממש את כולך והרבה מאוד מהמחשבות והפעולות שלך בשביל משהו, או יותר נכון מישהו, ואתה ממש חייב לדעת שזה דבר אמיתי! הפחד הזה הוא כנראה כל כך הגיוני לאדם מיוחד כמוך שבאמת נמצא בחוויה נוכחת עם הקב"ה, וכל כך משקיע ופשוט משנה את החיים שלך בשבילו.

התקווה והידיעה שהקב"ה לא רק נמצא אלא הוא ממש דורש את טובתנו, יכולה להביא לך הרבה שלווה. ההפנמה שהתהליכים שאתה עושה עם עצמך דרך הקשר המיוחד שאתה בונה בתורה ומצוות ובהרבה אמונה, הם הדבר הנכון כרגע כי זה מה שאתה יכול לעשות, ואתה פשוט נותן מעצמך עם כל הלב.

האם זה אומר שהכל ילך לפי התוכנית שאני ממש רוצה עכשיו? שכל תכנית שחשבת עליה בחיים תגיע מיד אל המטרה שלך? לא בטוח שתראה את זה בטווח הקרוב מאוד. אבל בטוח יש לך ביד כבר עכשיו הרבה מאוד טוב מכל הטוב שאתה מצליח ומצליח בענק להגיע אליו.

ראיתי פעם רעיון מאיש חכם שאמר: אם הייתי מבין תמיד את הרצון האלוקי, כנראה הוא לא היה אלוקי… כי כל הרעיון זה שהוא חי מציאות שהיא כמה דרגות מעלינו, ויש לקב"ה באמת יכולות אחרות לדעת מה טוב בשבילנו, הוא באמת יודע עד סוף כל הדורות, אבל, האמונה שהכל בא באמת לטובתנו ואנחנו נעשה מה שנוכל כדי לתפוס את הטוב הזה יכולה ממש להפוך את צורת ההסתכלות.

לגבי מה שכתבת על החלומות והחששות, נראה שההסתכלות שלך (כמו של הרבה אנשים) שבעצם החלומות שלנו הם מה שמוביל אותנו קדימה, אבל החששות הם חבל שמחזיק אותנו ומשאיר אותנו במקום. כאילו הנטייה האנושית שחונכנו עליה כילדים מעבירה אלינו מסר תת מודע: החולם מעז ומצליח והחושש עוצר את עצמו ולא יגיע. אולי פה כדאי לחשוב בצורה קצת שונה, להבנה היותר רחבה – כשאנחנו חולמים זה בעצם אומר כשאנחנו נותנים מעצמנו, אנחנו אומרים השאיפה הזו שעד עכשיו הייתה עוד חלק ממני, עכשיו כשאני מעז, אני שם אותה בפרונט. אני נותן לה את כל מי שאני. במצב כזה ברור שאנחנו נהיה פגיעים יותר, חוששים יותר ונבדוק יותר כל יכולת ושאיפה שלנו עד הסוף. אבל זה לא חייב לומר שאנחנו הססנים יותר.

כן, דווקא בגלל שאנחנו כל כך יודעים שיש לנו את היכולות, אנחנו יותר מתוחים לראות איך זה יהיה בדיוק, כשאנחנו מדייקים וחולמים עם עוד יותר אמונה, אמונה בעצמנו וביכולות שיש לנו, ואמונה גם במי שנותן את כל הטוב מאחורי הקלעים וגם לפניהם, נוכל להרגיש הרבה הרבה יותר נינוחים ובעזרת ה' עם יותר ביטחון.

החששות הם לגיטימיים. אם לא היית כל כך בטוח שאתה מוכן להשקיע בזה, לא הייתה מגיעה לך המחשבה "אולי זה לא יצליח", פשוט כי לא באמת היית מכניס את עצמך לתוך זה. הרצינות שלך והאמונה שלך כל כך נכונות בשבילך, ואתה כל כך "מושקע" בהן, וזה בדיוק מה שגורם לך ממש לחשוב על זה ברצינות.

שאלת עוד כמה שאלות שקצת חזרו על עצמן בדוגמאות שונות: איך להתייחס לפחדים והיסוסים שעולים כל הזמן. גם שאלת מה לעשות כשהמוח מציף, הייתי רוצה לנסות לתת לך פה כמה כלים מעשיים שיכולים לעזור לך לא להיסחב בתוך הסערה.

כמה טיפים שתמיד עוזרים… (טוב, כמעט תמיד).

לראות במחשבה רק מחשבה: כשהמוח מעלה ספק או פחד, נסה להיות בנחת איתו. תזכיר לעצמך שזה רק גל שעובר כרגע בראש – המחשבה הזו לא מגדירה אותך, היא לא מספרת עליך מי אתה, והיא בטח לא קובעת מה האמת. היא פשוט מגיעה, מציפה לרגע, וחולפת.

לא להתווכח ולא לפתור: ברגע שמגיעה מחשבה מפחידה, הנטייה שלנו היא להתחיל להתווכח איתה ולהביא הוכחות ("אבל כן יש אלוקים!", "אבל ה' כן אוהב אותי!"). הויכוח הזה הוא בדיוק ה"לופ". במקום להיכנס איתה למשא ומתן, פשוט תניח לה שם.

מעבר מיידי לפעולה פיזית: הכלי הכי יעיל לקטיעת הלופ הוא לקום באופן אקטיבי ולעשות משהו שדורש תשומת לב גופנית – לשטוף כלים, לסדר את החדר, להכין משהו לאכול או לצאת להליכה קצרה. הפעולה הפיזית מעבירה את הריכוז של המוח למקום אחר וקוטעת את המעגל הטורדני בראש.

יחד עם זאת, אם אתה מרגיש שהמחשבות הללו נהיות בלתי נשלטות ומשתלטות על הרבה יותר מדי ממך, תחשוב להיעזר באיש מקצוע או ברב שמבין בתחום, כדי שייתן לך טיפים אישיים וכלים לוודא שהמחשבות יישארו במינון שנותן לך כוח ולא גוזל אותו ממך.

ואחרי הדיבור הזה מהלב, רצית גם מקורות מחומשי התורה ומה ללמוד, אז הנה נקודה קטנה שעלתה לי שרציתי לשתף אותך בה.

אם נעקוב אחרי המסר הפשוט שרץ לאורך התורה (והוא ממש מתרחב בפרשות של ספר דברים), נראה כמה שהקב"ה רוצה אך ורק לתת לנו כל טוב, וארץ, ושלום. שלום בינינו, שלום עם עצמנו, שלום ושלמות כל הימים.

ממש בפרשות האלו קראנו את הפסוק המרגש: "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵ-ינוּ לְטוֹב לָנוּ כׇּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו, כד). הפסוק מתאר בדיוק מה התכלית של כל החוקים, המצוות והקשר שלנו עם הקב"ה הוא פשוט המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש,' – ."לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים", פשוט שיהיה לנו טוב

וזה נקודה ששווה לעצור עליה: התורה והמצוות נועדו כדי שיהיה לנו טוב. אם בן אדם מרגיש שהקשר שלו עם הדת או המחשבות שסביבו מייצרים אצלו עצבות, חרדה או תחושה ש"רע לו", זה סימן מובהק שמשהו בדרך שבה הוא חווה את הדברים צריך דיוק או קבלת עזרה רגשית. הקב"ה רוצה שזה ייטיב איתך, ואם מרגישים שזה עושה רע – שווה לבדוק איך לשנות את הגישה ולהחזיר לזה את האור והשמחה.

הייתי שמח גם אם תקרא את מה שמסביר רבינו בחיי בפירושו לתורה על הפסוק הזה:

"לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה – באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש. 'לטוב לנו כל הימים', זה תועלת הנפש. 'לחיותנו כהיום הזה', תועלת הגוף בעולם הזה. ואמר 'וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו'… והנה נתבאר בכאן בפירוש שכר העולם הבא. למען יאמינו וישכילו וידעו כי יש במעשה המצות גמול ושכר גופני ונפשיי… והנה זה עיקר גדול תזכור אותו תמיד".

לגבי מה ששאלת מה כדאי ללמוד כרגע – אם אתה מחפש משהו שיחזק אותך בדיוק בנקודה הזו של המאבק הפנימי והמחשבות, ללמוד ספר התניא (ובפרט הפרקים שמדברים על עבודה עם מחשבות וספקות) זו בחירה מעולה. ואם תרצה להמשיך ללמוד על האמונה הפשוטה והתמימה, תמשיך בספר המדהים של הרב ארוש "בגן האמונה". אלו כלים נפלאים שיכולים לתת לך המון כוח וסדר בראש. ובעיקר לזכור תמיד שה' יתברך תמיד אוהב אותך!! (יש על זה אגב גם שיר קליט… חפש ברשת:)).

לסיום, הקריאה של המחשבות שלך הייתה ממש מחזקת ומתוקה. אני באמת מאחל לך שתמצא ותרגיש את הטוב הזה, ותמיד יהיה לך רק טוב.

מאיר.