The Butterfly Button
איך אוכל לסמוך על מטפלים אחרי מה שעברתי איתם?

שאלה מקטגוריה:

ממש תענוג לראות מקום שאפשר לשפוך את הלב באנונימיות ולקבל תשובות ללא שיפוטיות.
לעצם העניין, עברתי הרבה בחיים שלי. מסלול שלא הייתי מאחל לאף אדם בעולם. החל מניצול תמימות של ילד וחוסר מודעות לעובדה שאני מנוצל לרעה. "חבר טוב" לספסל הלימודים שהיה כ"כ טוב עד שהלכתי לבקר אותו כל שבת בצהריים. נהיה כזה "טוב" בגלל שכל יום כשכולם יצאו בהפסקה לשחק הוא ישב לידי וחקר אותי. שאל אותי הרבה שאלות והוכיח לי שחור על גבי לבן שאני לא עקבי וכל יום עונה תשובות אחרות לאותם שאלות והזיכרון שלי הוא לא ממש. או שמא ממש לא. קבלת עונשים על כך שאני מרטיב במיטה (אני חייב לציין. לזכותם יאמר שהם דווקא כן לקחו אותי לרופאים. רצו מרופא לרופא וחיפשו פתרון. עד שהרופא האחרון אמר להם שהוא לא רואה שום סיבה וכנראה זה בגלל שאני לא רוצה לקום יבש) ועד לפגיעות שעברתי באופן קבוע
הלכתי הרבה לטיפולים. כל טיפול קידם אותי במשהו אך לתקופה מסוימת עד הגל הבא.
הבעיה הגדולה היא שלפני מספר שנים מטפל כלשהו החליט שאני לא מסוגל לגדל את הילדים ופנה לרשויות. שנתיים הייתי מחוץ לבית במעקב של הרשויות עד ש"הואילו בטובם" לאפשר לי לחזור הביתה. הדבר הזה גרם לי למשבר אימון במטפלים. איך אני יכול ללכת אליהם? איך אני יכול לסמוך עליהם ולהיפתח? ואפילו את השאלה הזאת אני לא יכול לעלות ולעבד כי מי יודע אם ההוא לא יחליט להרים טלפון ולספר שאני לא באמת עשיתי עבודה עצמית ואני עדיין ממורמר ומתלונן וכנראה שעוד לא הפנמתי וצריך להרחיק אותי שוב.

תשובה:

שלום לך,

 

קודם כל, אני רוצה להודות לך מקרב לב על השיתוף והאומץ הגדול לחשוף ולגולל חוויות כל כך כואבות ומטלטלות. אני מעריך מאוד את הנכונות שלך להיפתח בצורה כזו.

בנוסף, תודה רבה לך על הפידבק החם ועל כך ששיתפת שאתה נהנה לקרוא את התשובות באכסניה החשובה של "אקשיבה" זה מעודד מאוד ונותן לכל צוות המשיבים כוח להמשיך.

כשקוראים את מה שעברת – מניצול התמימות, דרך ההטלה בספק בזיכרון שלך, ועד הפגיעות המיניות הקשות והמתמשכות – הלב פשוט נשבר. אחד הדברים הכי מטלטלים שתיארת הוא המניפולציה שנעשתה לך כילד, כשחקרו אותך והוכיחו לך כביכול שאתה "לא עקבי" והזיכרון שלך אינו אמין. זו פגיעה תודעתית קשה ביותר – לערער לילד את תפיסת המציאות ולגרום לו להטיל ספק בשכלו ובזיכרונו שלו, ובכך לפגוע בבסיס הביטחון היסודי ביותר בחיים.

כשמסתכלים על המסלול הזה, חשוב לומר שזה הכי טבעי והגיוני בעולם שיהיה לך חוסר אמון. חוסר האמון הזה הוא לא חיסרון או נפילה – הוא מנגנון הישרדותי בריא וחכם שהנפש שלך פיתחה כדי להגן על עצמה. גם התחושות של המרמור או התסכול שאתה מרגיש מול המערכת אינן סימן לחולשה, אלא ביטוי לאנרגיה בריאה של אדם שנלחם על הבית שלו ומסרב לוותר. זו אנרגיה שמראה על מסוגלות, על כוח ועל רצון אדיר לחיות ולשמור על מה ששייך לך.

 

לצד הכאב, מדהים לראות את הכוחות שיש בך. העובדה שאתה מסוגל לראות את ההקשרים ממעוף הציפור ולהבין לעומק את מה שעברת, מעידה על בגרות נפשית וצלילות רבה. מול הניסיונות לערער לך את הזיכרון כילד, היום אתה עומד כאדם בעל תפיסת מציאות חדה ובהירה. זהו תהליך עוצמתי משעבוד לחירות: מילד שניסו לנהל אותו ולהכניס אותו לתבניות של אחרים, הפכת לאדם ולאבא שלוקח חזרה את הבעלות על חייו. החשדנות והזהירות שאתה מרגיש כיום מול מטפלים ומערכות הן הסימן לכך שאתה מסרב לתת למישהו אחר לנהל לך את הנפש והבית. הרגישות וההבנה העמוקה שאתה מציג הן בדיוק התכונות שהופכות אותך לאבא טוב. הקדוש ברוך הוא לא מפספס – הוא נתן לך את הילדים הללו ונתן לך את הכוח והנשמה לגדל אותם.

השבר שחווית מול הרשויות וההרחקה מהבית הם פצע מדמם. המלכוד שאתה מעלה – איך להיפתח בטיפול כשהחשש מפירוש מעוות ומהרחקה נוספת מרחף באוויר – הוא מוצדק לחלוטין ומראה על אחריות רבה. אבל חשוב לזכור: אתה הוא זה שמנהל את הטיפול, ולא המטפל. טיפול אינו מקום שבו אתה אמור להוכיח משהו למישהו, אלא למצוא דמות שתשקף לך את הכוחות שכבר מתוכך.

זכותך מלאה לבחור בעצמך מטפל פרטי – לבדוק אותו, לבחון אותו, לברר עליו מראש ולעבור איתו תהליך טוב בקצב שלך.

לאחר מכן, את ההתרשמות והאבחנה המקצועית והחיובית שלו תוכל להגיש לרשויות מתוך מקום של חוזק ושליטה בתהליך.

 

חז"ל אמרו שמקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין. זה נכון בדיוק גם בעולם הנפש.

דווקא אדם כמוך, שנאבק במשך שנים על חירותו, מביא איתו יתרון עצום של "אור מן החושך" עומק, רגישות וחישול ששום אדם שגדל במסלול פשוט לא יכול להגיע אליהם.

בימי תשעת הימים אנו מתבוננים על הגלות והשבר, וחז"ל מתארים את הקריאה על הבנים שגלו מעל שולחן אביהם. הכאב שבהרחקה של אבא מילדיו הוא סבל קשה מנשוא, חוויה של חורבן אישי שמחברת אותך באופן מוחשי לכאבה של השכינה. אך הגלות הזו אינה סוף פסוק – וכפי שאנו מאמינים בנחמה ובבניין הכללי, כך יגיע גם התיקון הפרטי שלך.

אף על פי שהילדים כרגע אינם נמצאים אצלך, זהו בדיוק הזמן להמשיך ולעשות את העבודה העצמית החשובה שאתה כבר עושה. כפי שתיארת, כל שלב וכל טיפול קידמו אותך עוד כברת דרך.

אל תרפה! התהליך שאתה עובר עכשיו והעבודה הפנימית שאתה משקיע בעצמך הם אלו שיביאו אותך להצלחה הגדולה ביותר, ויסללו את הדרך הבטוחה והנכונה עד שהילדים יחזרו בעזרת השם לרשותך ותרווה ממך ומהם נחת כל הימים.

 

תמשיך להאמין בעצמך ובדרך הכבירה שאתה עושה.

מחזק את ידיך בכל הלב!

אברימי. פ

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אוכל לסמוך על מטפלים אחרי מה שעברתי איתם?
ממש תענוג לראות מקום שאפשר לשפוך את הלב באנונימיות ולקבל תשובות ללא שיפוטיות. לעצם העניין, עברתי הרבה בחיים שלי. מסלול שלא הייתי מאחל לאף אדם בעולם. החל מניצול תמימות של ילד וחוסר מודעות לעובדה שאני מנוצל לרעה. "חבר טוב" לספסל הלימודים שהיה כ"כ טוב עד שהלכתי לבקר אותו כל שבת...
ללכת לטיפול? או לוותר עליו?
הייתי הולך בעבר לטיפולים פסיכולוגיים וזה עזר לתקופה ואז הולך שוב לפי הצורך. בעקבות משבר זוגי כלשהו שהיא בחרה לפעול בדרך מסוימת וכפתה עלי טיפול וכשדיברנו על זה היא רק אמרה שמעכשיו עולים על דרך המלך ואני יהיה בעל ואבא בריא החלטתי שעד כאן.זה לא מגיע לה. לא מגיע לאשתי...
ללכת ללמוד תואר טיפולי?
אני בחורה שתמיד אהבה לעזור, להקשיב לתמוך ולייעץ, תמיד הייתי האוזן הקשבת לחברות שלי, תמיד אהבתי לחפור ולהעמיק בנושאי רגש ונפש. החלום שלי כבר שנים הוא ללמוד מקצוע טיפולי, אבל אני חוששת מאד. בעבר כשהייתי בתקופה קשה הייתי אצל יועצת ושיתפתי אותה באחות המשמעותית והטיפולית שהיתי עבור אחי הקטנים גם...
איזה טיפול יעזור לי עם הפוסט טראומה?
עברתי פוסט טראומה בבית של הורים רבים שהתגרשו כשהייתי בת 14 . חווה נתק מעצמי ומהרצונות שלי האמיתיים . מרצה הרבה . מודעת לרוב הקשיים בתהליך של שידוכים כבר שנים לא מרוצה מהתפקוד בעקבות מחשבות ורגשות קשים ומייאשים . אני רוצה ליצור מציאות אישית חיובית עם חווית הנאה והגשמה עם...
יתכן חיבור לתורה ומצוות מתוך שמחה?
גדלתי בסביבה קשה מאוד ורווית סבל, שכללה פגיעה וטראומה. באותן שנים חשוכות, המפלט היחיד שלי והעוגן שהחזיק אותי בחיים היה הקשר עם ה' יתברך. נאחזתי באמונה ובתפילות בכל כוחי. כשהתבגרתי, הצלחתי סוף סוף להכיר בכך שהמצב סביבי היה רע ולא נורמלי, למדתי לשים גבולות והתרחקתי משם כדי לנסות לחיות חיים...
יש בחירה למי שיש לו הפרעת אישיות?
  כתבתי פה לפני מספר שנים וקיבלתי תשובה מיוחדת ומקיפה. תודה על כך. היום יש לנו יותר ידע ב"ה על מה שקורה בבית, ובעלי אובחן  שחור על גבי לבן בכמה הפרעת אישיות, כאשר הפסיכיאטר כתב אבחנה מבדלת  בנוסף, OCD ודיכאון. השאלה שלי בעבר עסקה בעניין הספק שהיה לי לגבי אהבתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן