שלום לך יקרה,

נפש יחידה ומיוחדת,

אינני קוראת כאן שאלה, כי אם משאלה: אני רוצה להרגיש את החיות פועמת בי! רוצה להרגיש את עצמי, להרגיש נוכחת בגופי ובנפשי, לחוש את העולם שסביבי, אבל באמת.

אינני יודעת מה גילך ואת פרטי מצבך, אך אשתדל בשורות הבאות לפתוח כיווני הבנה שבע"ה יהוו התחלה לדרכך.

בשנים הראשונות לחיינו אנחנו מקבלים מהסביבה המגדלת את הערכים שלה. בדרך כלל (להוציא מצבים חריגים) ההורים הם אלה שמחליטים על פי שיקול דעתם את הקו המנחה לחממה שבה יצמחו ילדיהם.

שלב זה הינו הכרחי מכיון שלילד אין את הכלים לשפוט מהי דרך האמת. אך עם כניסת ה"דעת" בגיל הבגרות, מתחיל שלב חדש. אינך מסתפקת בתשובות ובעובדות ששמעת כילדה,  ומתחיל שלב הספקות. סימני השאלה המתעוררים הינם סימן של חשיבה עצמית וטמון בהם פוטנציאל לבגרות. התהיות בסגנון: מי אני? מה החיים האלה בכלל? מי אמר שאני חיה באמת ולא חולמת? למי אני קשורה? איך יוצרים קשר? – אני מקווה שדייקתי בשאלות שמדברות מתוכך, אחרת תקני אותי.

אילו שאלות מערערות ומנתקות מכל מה שהיה בטוח ומובן מאליו עד עתה. מאידך, רק דרכן את תגיעי להכיר את ההרכב היחודי שאיתו נשלחת לעולם, כדי לפעול בו ולהביא אותו למקום שאף אחד אחר לא יכול במקומך.

אני מבינה שהעומס של סימני השאלה וחוסר הבהירות גורמים לך לתחושות קשות של תלישות, בדידות ויאוש. אולי את מרגישה בתחתית הבור, מקום שאין ממנו מוצא. אז זהו, שלא. כעת קחי לך רגע אחד של נשימה (ואם יש צורך- קראי שוב את הנכתב לעיל) ותשמחי על סימני הגדילה שלך! דווקא התהיות הללו יסמנו לך את הדרך העולה מן הבור אל אור היום.

כעת אציע לך, מתוך ה כמה אפשרויות להתחיל במסע היפה ביותר שלך, מסע אל עצמך.

– ראשית, הקדישי לעצמך בכל יום זמן מוגדר, בין 10 דקות לשעה, שבה את יושבת ותוהה, מאפשרת לשאלות לצוף. זאת מכיון שאמנם הן מצמיחות, אבל אם אין להן גבול – הן מציפות וכובלות. אני ממליצה על כתיבה חופשית ורצופה בבוקר (ממש בלי להפסיק. אם אין לך מה לכתוב תכתבי "אין לי מה לכתוב") עד שיתמלאו לך 3 דפי A4. אוורור כזה שמגיע ללא עכבות, מאפשר למח לסדר הרבה חומר באופן זורם ומרתק.

– ביתר שעות היום, אפשרי לעצמך פשוט להיות. הרגישי את התנועה, או המנוחה, את הריחות והמראות שסביבך. אם את עוסקת במשהו – חשבי על הערך של מה שאת עושה, אבל בלי שאלות. התרכזי בחמשת החושים שלך ובמטרה. ואם שאלה צפה – הפני אותה לזמן המוגדר (ראי לעיל).

– אמרת ש"לפעמים אני לא מבינה את עצמי". זאת אומרת שיש פעמים שאת כן מבינה את עצמך. חשבי על מקרה או אפילו רגע אחד כזה. וכתבי לעצמך (או הקליטי) תשובות לשאלות הבאות:

מה היה שונה בו? מה אפשר את ההבנה העצמית? איך את תרמת לבהירות הזו?

כמובן, שאלו רק הצעות. קחי מתוכן רק מה שמדבר אלייך. מלבד זאת, אלו רק רעיונות התחלתיים ביותר. אני ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי מקצועי על מנת לסייע לך בהבנה ויישום המהלכים הפנימיים הללו. אשמח לעזור לך למצוא דמות מתאימה, אם תרצי ותפני שוב. זה מגיע לך, ללא ספק, מכיוון שנפשך היא פיקדון שהקב"ה נתן לך על מנת שתוכלי לחיות חיי שמחה מלאים.

זכרי שבורא עולם נמצא איתך גם, ובמיוחד, כשקשה לך לפנות אליו. הוא נמצא איתך בצרה ובמיצר, ושומע את קריאתך הכנה לשינוי. ומתוך כך הוא בוודאי יסייע  ויחלץ את נפשך אל המרחב.

וגם אני איתך, בהערכה וידיעה שתמצאי את היבשה לפסוע בה בתוך מי החיים השוצפים,

שפרה

[email protected]